לאן נעלם האתר הפרהיסטורי גלגל?
האחריות לשימורו של הכפר הנחשב לאחד הקדומים ביותר בעולם מתגלגלת מיד ליד, כמו גם אבניו. וגם יש כבר מי שטוען לבעלות פרטית על הקרקע הפרהיסטורית
ד”ר דבי הרשמן, אוצרת לתרבויות פרהיסטוריות במוזיאון ישראל, שסיירה בבקעת הירדן עם נציגים מישראל, מהרשות הפלסטינית ומירדן, נדהמה לגלות כי כמעט ואין זכר לאתר הקדום "גִּלגל".
הסיור המשותף לאורך נהר הירדן נערך לאחרונה במטרה ללמוד על מצב הנהר ועל היקף הפוטנציאל הטמון בו ובסביבתו, בעיקר מבחינה תיירותית. בנוסף לחברי ארגון ידידי כדור הארץ שערך את הסיור, השתתפו בו ראשי רשויות משני צדי הנהר.
כאמור, אחד האתרים בהם ביקרו היה האתר הניאוליתי גלגל, ועל חשיבותו הגדולה אמורה הייתה ד”ר הרשמן לפרט לחברי הקבוצה. למען הסר ספק, אין כל קשר היסטורי בין האתר לבין גלגל המקראית, והוא קרוי על שם קיבוץ גילגל אליו הוא סמוך.
שטח חלק. ברקע: הבניינים הירדנים והסרטבה (צילום: גילי סופר)
אלא שעין בלתי מקצועית, לא תוכל לזהות משהו מיוחד במקום. כל שנראה בשטח הישר הן מחפורות שניתן היה לחשוב שמישהו עשה עם כף של דחפור, על מנת לקחת אדמה או להתחפר עם טנק. אפילו לא שלט. החפירות הארכיאולוגיות מוקפות תלוליות עפר ותו לא. על הגבעה ממול שרידים למבנים של הצבא הירדני שהתבסס כאן, וברקע קרן הסרטבה, מקום המבצר החשמונאי אלכסנדריון.
אם לא די בעובדות הקבועות בשטח, למקום הגיע אחד מחקלאי האזור שראה את הקבוצה, וסיפר כי זהו השטח שלו וכי קיבל אישור לבנות עליו משתלה.
"לתפוס רגע בזמן"
“היישוב הפרהיסטורי, שגילו כ-11 אלף שנה, הוא אחד הכפרים הקדומים ביותר
בעולם כולו ואחד האתרים החשובים ביותר להבנת ראשית החקלאות”, אומרת הרשמן, ומספרת כי האתר, ששטחו 4 דונמים, נחפר לפני כ-20 שנה על ידי צוות בראשות ד”ר תמר נוי ז”ל ממוזיאון ישראל.
בחפירות במקום נתגלו שרידים של 13 מבנים מעוגלים שנבנו מאבנים ובוץ. במבנים התגלו צלמיות וחפצים סמליים ששימשו כנראה לפולחן ולפעילות מאגית, וכן כלים חקלאיים: אבני טחינה ואבני כתישה, גרזנים ולהבי מגל. “הכלים החקלאיים הקדומים ביותר המוכרים לנו", אומרת הרשמן, "זהו גם בין המקומות הראשונים מהם אנחנו מכירים את הארכיטקטורה האנושית”.
לאתר בגלגל לא רק חשיבות פרהיסטורית אלא גם חשיבות אקטואלית. ידידי כדור הארץ פועלים לקידום הכרזתו של אזור עמק הירדן ובקעת הירדן כאתר מורשת עולמי ואחד מערכי המורשת שנבחנים הם ערכי המורשת הפרהיסטוריים הכל-כך יחודיים של האזור.
בשנים האחרונות עושים במוזיאון ישראל מאמץ בינלאומי אדיר לפענח את סודותיו של הכפר הקדום. על מלאכת הפיענוח, בראשות פרופ’ עופר בר-יוסף מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת הרווארד, שוקדים 19 חוקרים מחמש אוניברסיטאות שונות. רבע מיליון דולר הוקצו לצרכי מחקר.
התגלית החשובה ביותר באתר הייתה ממגורה שנשתמרה בשלמותה ובה נמצאה כמות גדולה מאוד של זרעי שעורה וחיטה. זרעים אלו נחקרו לאחרונה על ידי צוות חוקרים מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, בראשות פרופ’ מרדכי כסלו, מומחה לארכיאולוגיה בוטנית. המחקר, אומרת הרשמן, גילה שמדובר בזרעים הראשונים שנזרעו על ידי האדם. “זה לא יאומן. זה כאילו לתפוס רגע בזמן. זה מאוד נדיר, סוג כזה של תגלית”.
כל הממצאים מהאתר נמצאים כיום במוזיאון ישראל. אם כך, מדוע בכלל חשוב לשמור על המקום ממנו הם נלקחו? “רוב בני אדם טועים לחשוב שכאשר ארכיאולוגים חופרים, הם חופרים את כל האתר, ולא היא”, אומרת הרשמן, "ארכיאלוגים בדרך כלל חופרים חלק מהאתר. זה גם בגלל סיבות טכניות אבל בעיקר זה נעשה בהתאם לתפיסה שצריך להשאיר אתרים ארכיאולוגיים לדורות הבאים של החוקרים”.
צילום מקורי של החפירה (צילום: ארכיון הגלגל, באדיבות מוזיאון ישראל)
תפיסה זו אגב, לא נובעת מחשש לפרנסתם של חוקרי העתיד אלא מההבנה שעם הדורות הטכנולוגיה מתפתחת, נצבר עוד ועוד ידע, וכי ברבות השנים יוכלו ללמוד על אתרים ארכיאולוגים יותר מאשר אם יחפרו את כולם היום. לפיכך, מסבירה הרשמן, על פי חוק מגדרים אתרים ארכיאולוגים, משלטים אותם ושומרים עליהם. “האתר לא משולט ולא מגודר, המינימום האולימפי המחוייב על פי החוק”, היא מוחה. הרשמן גם פנתה בעניין לרשות העתיקות.
"זה לא אתר שאפשר לשמר"
יהא הקונצנזוס אשר יהא, בקעת הירדן אשר נכבשה ב-67' נמצאת בשטחים, ופירוש הדבר הוא שהעתיקות שם אינן באחריות רשות העתיקות אלא באחריות קמ”ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, ד”ר יצחק מגן. מגן נשמע כמי שלא כל כך מבין מאיפה זה נפל עליו פתאום. “נעשו חפירות על ידי המוזיאון, והמוזיאון הוא זה שהיה צריך לשמור על האתר”, הוא אומר ל-ynet בתגובה ומציין כי זה אתר פרהיסטורי שאיש לא מגיע אליו. “אני לא יודע אם אפשר לשמר אתר פרהיסטורי. שקודם יפרסם מוזיאון ישראל את ממצאיה של נוי המנוחה, ואחר כך יבוא בטענות לאחרים”, הוא מתריס.
מגן מזכיר גם פגיעה היסטורית באתר עוד לפני שנחפר, בימים שהצבא היה שם. “עד כמה שאני יודע מהפקחים שלי, לא חל שום שינוי במצב האתר”, הוא מוסיף ומסביר כי הגדרת אתר פרהיסטורי היא על פי הממצאים (דוגמת אבני צור שנמצאות בו), ולא על פי מבנים שקיימים בשטח כפי שאנחנו מכירים מעתיקות אחרות. “זה לא אתר שאפשר לשמר אותו”, הוא אומר, “פרהיסטוריה זו בעיה”.
לגבי החשש לבנייה אומר מגן בפירוש כי לא אושרה כל בנייה במקום, “אנחנו מפקחים, ולא מאשרים שם בנייה”. עוד מציין מגן כי לא קיבל כל פנייה מהרשמן בעניין, “שתפנה אלינו מכתב, ואנחנו נטפל בזה”.
