שתף קטע נבחר

מוצלחים במיוחד - שלושה יינות מבציר 2003

שגיא קופר מספר על שלושה יינות פרימיום ישראלים מבציר 2003, שהולך ומתברר כבציר מוצלח במיוחד ומדבר על הקושי בתיאור טעמו של יין

2003 - פרמיום של שנה

כמה וכמה יקבים הוציאו בחודש האחרון יינות מבציר 2003. יינות של יקבי רמת הגולן, ברקן והמערה (בנימינה), מצטרפים לרשימה ארוכה של יינות שכבר יצאו בחודשים האחרונים, נניח מאז ספטמבר פחות או יותר, בינהם הגראנד ריזרב של טוליפ, הסירה יראון של הרי גליל, העשור של דלתון, VC של עמק האלה, יער יתיר המצוין של יתיר ובודאי אחרים, שלא מניתי.

 

בציר 2003 מסתמן כבציר מצוין בהרבה מאוד יקבים. בכל שנה תשמעו חוות דעת טובות על הבציר, לפחות ממרבית הכורמים והייננים, אבל פה יש קונצנזוס מעורר חשד. אין כמעט יקב שלא הוציא יין בסדרה הגבוהה שלו. זאת היתה שנה ברוכת משקעים, אבל ללא ארועי גשם נקודתיים בכרמים, מהסוג שגורם נזק". הגשם היה מפוזר היטב במשך כל החורף ומשקעים הרבים נספגו היטב בקרקע", אמר אז היינן של יקבי בנימינה, ששון בן אהרון. הוא המשיך ותאר את השנה כשנה שבה האביב הגיע מאוחר למדי, מה שגם דחה את עונת הבציר עמוק יותר לתוך הסתיו. ביקבי רמת הגולן בצרו אז את הענבים לאורך 17 שבועות. מעונות הבציר היותר ארוכות. שנה טובה.

 

שלושה יינות פרמיום מבציר 2003 אביא הפעם כאן. אפתח ביקב הקטן ביותר, וממנו לגדול ביותר.

 

"טוליפ קברנה סוביניון גראנד ריזרב 2003" - ארבע חביות מתוך כל חביות היקב נבחרו ליין הזה, שבא מענבים מרמת דלתון. שלושים חודשים בחבית, לא פחות, כולן חביות חדשות של סגן מורו, היצרן הצרפתי. זהו יין יציב, עגול ומהנה, עם טאניניות טובה ומאוזנת. החבית בהחלט מורגשת כאן, וניתן בקלות להבחיר בארומות של קופסת סיגרים כמיצגות. הסיומת ארוכה. המחיר 115 שקל, בהחלט מחיר הגיוני, במיוחד אם לוקחים בחשבון את המחירים של היינות האחרים בסיווג הסופר פרמיום. 13.5% אלכוהול.

 

"המערה 2003" - היין מגיע לאחר יישון ארוך מאוד בחביות במערה עותמאנית, חצובה בכרמל. זהו בלנד של ענבים מכרמים נבחרים ביותר בגליל העליון; 65% קברנה סוביניון, 35% מרלו. אולי מוקדם מדי לשפוט את היין, והוא בהחלט נכנס לקטגוריה של אלה שצריך לחזור אליהם בעוד שנה או שנתיים. כרגע, צבעו יותר צלול ופחות כהה ואטום מזה של 2002. עדיין מאוד סגור, למרות שבהחלט ניכרות בו ארומות פירותיות של פרי יער, פירות כהים ושזיפים. בפה הוא טאני למדי, חומצי ועדיין קשה. אחרי זמן מסוים בכוס הוא מתרכך קצת, באף מופיעות ארומות של שוקולד מריר, אבל הוא עדיין משאיר את הפה חסר משהו, ואת הגרון מעט חם. מחירו של בקבוק הוא 155 שקל לצרכן. 13.5% אלכוהול.

 

"ברקן סופירייר קברנה סוביניון 2003" - ברקן הוא היקב השני בגודלו בישראל. מכל מליוני הבקבוקים שלו, רק 15,000 בקבוקים ייצר היקב תחת תווית זאת, כמות שלא רחוקה מכמויות האלטיטיוד של היקב, בטופ של סדרת הריזרב.

הענבים באים מכרמים בגליל העליון ובגולן. גם כאן, היין עדיין בתחילת דרכו: ארומות פרי אדום ופרי כהה מצוינות, שמשתלבות היטב בעץ. הרבה חייתיות, אבל גם ארומות עדינות יותר של שוקולד ואולי מוקה. גוף חלק, ממלא, בשרני ומורכב. בהחלט יין טוב ויותר מזה. ב- 160 שקל לבקבוק זאת מתנה יפה למי שאוהב יין, אוסף ויודע לשמור בקבוקים לתקופה.

 

"ירדן קברנה סוביניון 2003" - הירדן ללא ספק מצוין. הוא מתאים לטרנד הכללי של "2003 שווה בציר מצוין", עם הרבה עושר ומורכבות ופוטנציאל התישנות טוב. ב- 105 שקל, זאת בהחלט קניה יותר מטובה: צבע אדום כהה, חלק ומבריק. אף עתיר פירות כהים, עם אדמתיות וארומות עץ טובות - קפה ושות'. בפה, כרגיל ביינות היקב, היין מאוזן וחלק. בניגוד ל- 2002, שאותו טעמתי השבוע ביקב, ליין הזה דרך ארוכה. בנוסף לכך, זהו יין שאפשר להזמין כבר עכשיו במסעדה (רצוי להביא מהבית, כי בטח יקרעו אתכם במחיר) ולהנות ממנו עוד באותו ערב. זהו יין שנותן פייט טוב ליינות יקרים ממנו. מצד שני, לשם האיזון, הוא לא לבד בטווח המחירים שלו: האלטיטיוד של ברקן - במיוחד 720 ו- 624 - הם יינות מאותה שנה, שבהחלט נמצאים איתו באותה שורה.

 

איך מתארים טעם של יין

עיתונאי יין נמצאים כמעט תמיד בדילמה, כשהם כותבים על יין, ומנסים לתאר אותו לטובת הצרכן. האם הפריטה הזאת, של הנוזל שבבקבוק, לכל מיני מרכיבים ורכיבים שונים, היא הדבר הנכון לעשות? חלק מהכותבים משתדלים להעביר את ההרגשה של מה עבר עליהם כששתו את היין, אבל גם זה לא לעניין. זאת, נראה לי, היא שיטה עוד פחות אינפורמטיבית לצרכן בהיותה סובייקטיבית לא רק ברמת הטועם, אלא ברמת אותה שניה בה טעם את היין.

 

"שלושים שניות - ירקת". זה הזמן של טעימת יין ממוצעת. האם זה הטוב ביותר שאנחנו יכולים לתת ליינן וליין שלו? לא, ולרוב, כשלא מדובר בתחרות מול שעון או עשרות בקבוקים, אנחנו גם נותנים ליין יותר זמן. אבל הבעיה עם טעימה ורשמי הטעימה היא שהם מוציאים את היין מההקשר שלו; מהרקע שלו וממה שהביא ליצירתו. זה עוד בקבוק. עוד איזה "מבט חטוף", נקודתי, על מאמצי הייצור, על המחשבה והעמל, שהשקיעו רבים ביין. בלית ברירה, זה הדבר שנשאר לנו לעשות, והטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות זה לחזור מדי פעם למותג, לתווית וליין הספציפי, ולראות מה קרה לו. ברי ססלוב אמר פעם, באחת ההדרכות שלו "קנה ארגז, ופתח בקבוק אחר בכל שנה. כך תוכל לדעת אם ליין יש עוד זמן בבקבוק, או שלא". צודק.

 

אז באותה טעימה נקודתית על ציר הזמן, אנחנו מחפשים את המורכבות או הפשטות של היין - במילים אחרות, את ההתאמה שלו לצפיות ולמחיר - ומנסים להעביר תיאור אובייקטיבי ככל האפשר, אפילו אם יש בו "קשקשי דרקון", כמו שהתבטא לאחרונה אחד הגולשים בפורום יין ואלכוהול. התיאור יכול להיות כלי בידי מי שרגיל בעצמו לפענח תאורים שכאלה. השאר לומדים – אם רוצים, ואף אחד לא נולד עם כל החוכמה – ואם לא, הם תמיד יכולים לזכור שההתרשמות הטובה ביותר מבקבוק יין היא קניה שלו, פתיחה וטעימה. בכל מקרה, אחרי ה"מה", חפשו את ה"אז מה".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קשה להעביר את החוויה. טעימת יין
מומלצים