היופי שבממוצע

אנשים נוטים להעדיף גירויים או עצמים טיפוסיים על פני מקביליהם הלא-טיפוסיים או היוצאים מהכלל. תופעה זו מכונה אפקט "היופי שבממוצע" (beauty in averageness effect). לדוגמה, אנשים מגלים העדפה ברורה לפרצופים טיפוסיים על פני פרצופים לא-טיפוסיים. ההסבר המקובל לתופעה זו נעוץ בנטייה ביולוגית לפרש טיפוסיות כמרמזת על הפוטנציאל של בן הזוג. כך שייתכן שטיפוסיות של הפנים מעידה על בריאות טובה יותר, מה שמעניק לבעליהם יתרון רבייתי.

אולם, בהקשר של פרצופים לפחות, מחקרים חדשים מראים כי קיים קשר חלש בין טיפוסיות הפנים לבין בריאות טובה. יתרה מזאת, ההסבר הביולוגי שלפיו אנשים מעדיפים טיפוסיות משום שהיא מעידה על יתרון רבייתי אינו עונה על השאלה מדוע אנשים מעדיפים גם עצמים טיפוסיים שאין להם כל הקשר רבייתי. למשל, מספר מחקרים הראו שאנשים מעדיפים פרטים טיפוסיים של קטגוריות מגוונות, ובהן כלבים, ציפורים, דגים, מכוניות ואפילו שעונים.

מדוע, אם כן, אנשים מעדיפים פרטים טיפוסיים? במאמר המתפרסם בכתב העת Psychological Science בוחנים פיוטר וינקלימן ועמיתיו את האפשרות שהסיבה לכך היא שמבחינה קוגניטיבית פריטים טיפוסיים של קטגוריה עוברים עיבוד מהיר ויעיל יותר מאשר פריטים לא-טיפוסיים. לדוגמה, במחקרים קודמים נמצא שכשמציגים לאנשים דפוסים אקראיים של נקודות הם מסווגים דפוסים טיפוסיים יותר במהירות רבה יותר, ודרושים להם פחות משאבים עצביים כדי לקלוט את הדפוסים הללו.

מעניין לציין שמחקרים אחרים מראים כי עיבוד מהיר של גירויים מביא לתגובות חיוביות. כך שתפעולים מחקריים הדורשים מנבדקים לעבד גירויים באופן מהיר מביאים לשיפוטים חיוביים יותר בעקבות העיבוד של אותם גירויים. אם גירויים טיפוסיים מעובדים במהירות רבה יותר מגירויים לא-טיפוסיים, ואם גירויים המעובדים במהירות נחשבים למושכים יותר, אזי ייתכן שגירויים טיפוסיים נחשבים למושכים משום שהם מעובדים במהירות רבה יותר. הסבר זה עשוי להיות חסכני מבחינת הנחות נדרשות כהסבר לאטרקטיביות של פריטים טיפוסיים, הן מקטגוריות ביולוגיות הן מקטגוריות לא-ביולוגיות, ללא צורך בהישענות על הסברים רביתיים. הסבר זה נבדק במחקר הנוכחי.

בניסוי הראשון נטלו חלק 68 משתתפים. על מסך המחשב הוצג דפוס נקודות אקראי. כדי לבנות דפוס זה יצרו החוקרים אב טיפוס של דפוס נקודות אקראי (אב הטיפוס עצמו מעולם לא הוצג לנבדקים). בכל ניסיון שינו החוקרים את מידת הטיפוסיות (בהשוואה לאב הטיפוס) של מקבץ הנקודות שהוקרן לנבדקים, כך שבכל ניסיון צפו הנבדקים בדפוס נקודות שסטה (במקצת או בהרבה) מאב הטיפוס. הרעיון היה להשתמש בדפוס אקראי, שאינו מזכיר צורות גאומטריות קיימות, שהעיבוד שלהן מושפע מגורמים שונים כמו מניסיון קודם. בשלב הראשון של המחקר הוצגו למשתתפים דפוסים אקראיים משתי "קטגוריות" שנבנו לצורך המחקר, והם התבקשו לדרג את מידת המשיכה שלהם. בשלב השני התבקשו הנבדקים לסווג את הפרטים לקטגוריות ונמדדה מהירות הסיווג שלהם.

התברר כי ככל שפריט היה קרוב לפריט הטיפוסי של הקטגוריה, כך הוא סווג במהירות רבה יותר ונשפט כמושך יותר. במיוחד מעניין לציין שכשנלקחה בחשבון (באופן סטטיסטי) מהירות הסיווג - הקשר הסטטיסטי בין טיפוסיות לבין משיכה אמנם פחת, אך לא נעלם.

הניסוי השני היה זהה לראשון, אך הפעם נעשה שימוש בצורות גאומטריות – מרובע ומעוין – כדי לבדוק את הכללת התוצאות גם עבור גירויים משמעותיים, שהמשתתפים מכירים מניסיונם האישי. התוצאות היו דומות לאלו של הניסוי הראשון.

רוב המחקרים על אפקט "היופי שבממוצע" מתבססים על דיווח עצמי של מידת המשיכה. בניסוי השלישי נעשה שימוש במדד אובייקטיבי יותר של אטרקטיביות. לצורך כך נמדדה הפעילות החשמלית בעצבי הפָּנים של המשתתפים, כדי לבחון אם שרירים המופעלים בעת חיוך מופעלים גם כשהמשתתפים מדווחים על גירוי כעל מושך. תגובות חיוביות רבות מראות את ניצניהן בפעילות חשמלית באזורים אלה.

בניסוי נטלו חלק 21 משתתפים. הוקרנו להם דפוסי נקודות אקראיים ונמדדה הפעילות החשמלית בשרירי הפנים כמדד אובייקטיבי לשיפוט מידת המשיכה. חלק מהגירויים הוצגו לנבדקים מספר פעמים כדי להופכם למוכרים יותר וכך להביא לעיבוד מהיר יותר. גם מתוצאות ניסוי זה התברר שדפוסים טיפוסיים יותר ומוכרים מביאים לתגובות חיוביות יותר מאשר דפוסים טיפוסיים פחות.

לסיכום, מהמחקר מתברר כי העדפה לטיפוסיות נובעת ממנגנון המקשר בין מהירות עיבוד לבין תחושות חיוביות, הן עבור קטגוריות מוכרות הן עבור לא מוכרות. הסבר קוגניטיבי זה הוא חסכני , ואינו נאלץ להסתמך על הסברים רבייתיים.