הורים, יש לכם רגשות אשם? אתם פוגעים בילד

"אני מרגיש אשם בקשר לגירושים", סיפר לי אב גרוש. "וכששלושת הילדים באים אליי לביקור אני מנסה לפצות אותם ככל האפשר, אבל תמיד יוצא בלגן. זה נעלב שההוא מקבל ממני יותר, וזה לא מדבר עם זה, וזה רב עם ההוא למי נתתי יותר, ואני כל הזמן נקרע בין שלושתם ומנסה לעשות הכול כך שכל אחד ירגיש שהוא קיבל את המקסימום ממני ובמידה שווה. אבל במציאות זה בלתי נסבל, ותמיד נגמר בצעקות ובריבים".

אב זה, כמו הורים רבים אחרים, אינו מקשר בין האשמה שהוא מטפח ומשדר לילדים בניסיון לפצות אותם, לבין התגובות השליליות שלהם והתוצאה ההפוכה מזו שהוא מייחל לה.

סליחה סליחה

אחת הפגיעות הקשות ביותר בילדים היא האשמה של ההורים. רגש אשמה של הורה משדר "עשיתי לך עוול", והשדר הזה עצמו עושה עוול שוב ושוב, ורק מתעצם עם כל פעולה שבאה מתוך ניסיון "לפצות" את הילד.

ילדים הם רדארים מהלכים לתחושות אשם. הם קולטים אותן אף מבלי להיות מודעים לכך, ומגיבים כמי שפצעו אותם בין אם אכן הייתה פציעה ובין אם לאו. אולי אתם זוכרים שחשתם כילדים באשמה לא מבוטאת של ההורים. כדאי לחזור לזיכרון זה בכל פעם שאתם מתפתים להתפנק בתחושת אשמה כלפי הילדים. אני אומרת להתפנק משום שלעתים אנחנו מרגישים שרגש האשמה הוא מעין מס שאנחנו משלמים ובזכותו אפשר להמשיך להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים. למעשה, הוא אינו תורם דבר. להיפך, הוא מנציח פעולה שלילית.

הריפוי נמצא בפצע

הורים גרושים אכן נוטים לחוש אשמה כלפי הילד, וגם אם אפשר להבין זאת, שוב, את הילד זה לא משרת. הוא רק קולט שפעולות מסוימות או קניות מסוימות נעשות כפיצוי ומגיב באופן שלילי.

אולם אשמה הורית היא אינה נחלתם של הורים גרושים בלבד. כל הורה רוצה לספק לילדיו חיים אידיאליים ולמנוע מהם כאב. וכאשר נגרם לילד כאב, ההורה עשוי לסחוב אתו אשמה על כך, שרק תמשיך "להחיות" את הפצע ולא תאפשר לילד להתגבר ולעבור הלאה. אין חיים ללא כאב, ולא חשוב עד כמה ננסה למנוע זאת.

ואולי לא לחינם כך הם פני הדברים. אולי חלק חשוב מבניית העצמי נמצא דווקא בחוויית ההתחככות וביכולת להיפצע ולהגליד ולהתגבר ולהתחשל. על כן הגורם החשוב ביותר לקבל מהורה, אינו צער ואשמה אלא אהבה, כפי שאנו יודעים. אולם מה זה אומר? מתנות פינוק-יתר, פיצוי מכל סוג שהוא או אולי פשוט נוכחות, זמינות לילד, ראייה ברורה של הצרכים שלו והצרכים שלנו מבלי לערב את אלה באלה. ועוד דבר לא פשוט בעליל כוללת האהבה – האומץ לשחרר את רגשות האשם שלנו, למען ילדינו.

אשמה ודיכאון אחרי לידה

אמהות רבות נושאות בחובן תחושות אשמה, החמצה או כישלון על לידה שלא יצאה לפועל כפי שדמיינו או רצו שתצא. זהו אחד הגורמים התורמים לדיכאון אחרי לידה. הן עשויות לשאת תחושות אלה למשך שנים מבלי להבין כי תחושות אלה הן כחוצץ בינן לבין הילד ומכבידות על שניהם. כתוצאה מהאשמה יש אמהות המגוננות-יתר על הילד, ויש החשות ריחוק וניכור בגינה. כך או כך, האשמה פוגעת שוב ושוב.

לא פעם שחרור האשמה מסייע לאם לצאת מדיכאון אחרי לידה. ההבנה שכהורה היא מחויבת לאהוב את הילד, ולא לספק לו חיים מושלמים ללא טראומות לידה או חיכוכים אחרים, מרפאת אותה ומעצימה הורות חיובית.

הורות חיובית נקייה מאשמה תורמת לילד חיזוקים בכל אשר עליו לעבור בחיים ומלמדת אותו שבמקום לחוש מסכן, קרבן או פגוע כשדברים אינם מתנהלים באופן אידיאלי, הוא תמיד יכול להפיק שיעור בונה, מחשל ומחזק. בכל מקרה, כשהורה – אם או אב – באמת משחרר אשמה ומפסיק לפעול מתוכה, גם הוא וגם הילדים חווים הקלה גדולה, ושינויים לטובה לא יאחרו לבוא.

איך משחררים אשמה?

על מנת לשחרר אשמה, אנו נדרשים ראשית לזהות אותה. כלומר, להביא למודעות את העובדה שאנו נושאים בנו אשמה על משהו שקרה ולזהות מתי אנו פועלים מתוכה אף מבלי משים. שנית, עלינו להתחייב שוב ושוב לשחרר אותה, כלומר, לא לפעול מתוכה, אלא לשאול את עצמנו מה היה אדם לא-אשם עושה עכשיו, או איך הוא היה מגיב אחרת לצעקות, לתלונות או לבכי של הילד?

השינוי לטובה בילד ברגע שאתה כהורה מוותר על אשמה שאתה נושא פשוט יפתיע אותך. אולם, אין להמעיט בערכה של אשמה. היא לא פחות מאשר התמכרות לרגש הזה שהפעילה את כל המערכת העצבית והביוכימית שלנו באופן מסוים. ופתאום אנו באים לשנות מערכת שלמה.

על כן חשוב לקבל תמיכה רציפה בתהליך הריפוי החשוב הזה, המרפא את כל המשפחה. מילת המפתח כאן היא התמדה, שכן לפעול כלפי הילד פעם מאשמה ופעם לא, רק יבלבל את כולם. אכן שחרור אשמה הוא אקט אמיץ, מחויב ואוהב, שמפַנה את הכוחות שהיו מושקעים בנשיאת האשמה ובביכוי (והנצחת) העבר מדי יום ביומו, לפעולה חיובית ובונה.

• ד"ר טובי בראונינג היא מפתחת השיטה "עוצמת הרכות" ומחברת הספרים "עוצמת הרכות" ו"איך הפכה האישה לגבר".