הכי בעולם, בבית
אל על פירסמה בטעות מספר טלפון בבית פרטי כמוקד הזמנות, וכתוצאה מכך קו הטלפון באותו בית היה תפוס 24 שעות ביממה. הפיצוי שניתן ע"י בית המשפט: 1,500 שקלים
כשחקרה נ' את פשר השיחות התברר לה כי האחראי לפרסום, דני כהן, שהוא מנהל אגף הרווחה בחברה, עשה זאת בטעות בהודעת המייל. הוא עצמו הכחיש תחילה את הפרסום השגוי, אבל מאוחר יותר חזר בו , הודה "כי נפלה טעות והוצאנו מייל מתוקן".
ג' סברה כי בעקבות הודעת התיקון ייפסק סיוט הטלפונים שנמשך שבוע ימים, אבל היא התבדתה. "מבול הטלפונים" נמשך כסדרו, לדבריה, והיא נאלצה לפנות שוב ושוב לחברה בבקשה לפעול מיידית להפסקת המטרד. מנהל אגף הרווחה באל על , אףה שלח לג' זר פרחים וביקש את סליחתה, אבל ג' ב סירבה להתרצות.
לדבריה, "הפרסום עשה שם רע למשפחה שלי, גרם עוול למשפחתי, והחברים של בני בן ה-6 לא הצליחו להשיגו בטלפון ואני הייתי צריכה לשנות וליזום וזה גרם לי עוגמת נפש נוראית".
"סיפור הטלפונים" התגלגל לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה. ג' תבעה מאל על 15,000 אלף שקלים וטענה כי זהו הפיצוי ההולם את הסבל שנגרם לה. אל-על טענה מצידה כי סכום הפיצוי הנדרש הוא מופרז ביותר, וכי לתובעת לא נגרם נזק של ממש.
השופט, זכריה ימיני, שדן בתביעה קיבל אותה אבל חייב את אל-על לשלם לתובעת 1,500 שקל בלבד. "אני סבור", כתב השופט בהחלטתו, "כי הנתבעת התרשלה בעת שפרסמה את מספר הטלפון של הטלפון בהודעת האימייל הראשונה. הפרסום היה במטרה שיתקשרו אליו רבים, כך שעובדה זו מגבירה את חובת הזהירות של הנתבעת".
עם זאת, השופט ציין כי "על התובעת היה לפעול להקטנת נזקיה, וכי היה עליה לבקש מבזק להחליף את מספר הטלפון שלה ולפצותה על הטרחה שבשינוי המספר וההודעה לכל קרוביה ומכריה על כך. אלא שהתובעת לא עשתה כן ובחרה להגדיל את נזקיה ולסבול מהטרדות הטלפוניות, למרות שהפתרון לכך היה קל וזול יותר".
בנוסף לפיצויים חייב השופט את אל על לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 שקלים.
(1707/06)
