שתף קטע נבחר

ברק בניוטרל

אחרי שהתיש את הקיבוצניקים בלקט סיסמאות על כלכלה גלובלית והנהגה מאוחדת, הם שאלו בפיהוק על הגנבים בפַלחה

מדהים היה לראות את אהוד ברק "החדש" פותח את מסע ההופעות הארצי שלו. לבוש שחורים, בלייזר יוקרתי על כתפיו, משקפיים על אפו, דף מסרים קצר בכיסו ומצויד בארשת פנים שליש רצינית-שליש מודאגת-שליש צנועה - החל ראש הממשלה לשעבר את חזרתו אל מרחבי הקונצנזוס הישראלי במחוז הקיבוצים, כשהוא מכוון מטרה כמו טיל מונחה.

 

ברק הגיע אל הקיבוצניקים בצפון עם כוונה ברורה לצאת מטבילת האש הציבורית הראשונה שלו עם אפס תקלות ואפס כוונה לנדב אינפורמציה

 על נושאים רגישים שעל סדר היום, או בכלל. האמצעי: הטבעת שומעיו בים של ניתוחים גלובל-אסטרטגיים ("הייתם מאמינים שחבית נפט גולמי הגיעה לשישים דולר?!"), מתובלים במיטב התבלינים המומלצים בספרי הבישול והתדמית החדשה שהוא מנסה לרקוח. "לא יודע אם השתניתי, הוא אומר, "אבל למדתי. אני לא יכול לעשות הכל לבד". וגם: "למנהיגות הנוכחית יש המון כוונות טובות וכישרון, אבל זה לא מספיק. לי יש ניסיון". ולסיום נזרק לסיר התבלין שבלעדיו שום קאמבק פוליטי אינו מושלם: "חייבים ללכת יחד, מאוחדים, כצוות". פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.

 

קשה לומר שברק התקבל אמש בקיבוץ אפיקים ובקיבוץ עין חרוד, שני המקומות בהם פתח את הקמפיין שלו, בהתלהבות יתרה. נכון, אל חדרי האוכל של שני הקיבוצים הגיעו כמאתיים איש בשעות ערביים מאוחרות למדי, אבל מחיאות כפיים סוערות או קריאות עידוד נלהבות לא היו חלק מהתפריט בחדרי האוכל האלה. אולי משום שברק אינו זר לקהל הזה, במקום הזה. הוא כבר הגיע אליהם לפני כשנתיים, בניסיון החזרה הקודם שלו, סיפר להם שהוא השתנה, שהוא למד מטעויות, שהוא מתכוון לעשות את הדברים אחרת. מי שהאמין לו אז, נכווה.

 

ברק פרש מהמירוץ האחרון לראשות מפלגת העבודה לאחר שהתברר לו כי סיכוייו לנצח קלושים. הוא הותיר אחריו רשימה לא קצרה של מאוכזבים שמאסו במסע החיזורים, ורצו כבר להגיע לעיקר. אלא שהמחזר הנלהב נעלם, והותיר את האנשים עם עמיר פרץ. בקיבוצים, כדאי לזכור, יש מי שלא מסוגל להבין עד היום איך הצליח ההוא עם השפם משדרות להשתלט על המפלגה של המישפוח'ה, ולאן נעלם שמעון פרס. לא בכדי רצו הקיבוצניקים לדעת מה יעשה ברק אם לא ינצח. האם שוב יעלם בערבות נתב"ג, רואה מטוסים גדולים ממריאים דרך דמעות שקופות. "אני נשאר", ענה המועמד בחצי פה, כמעט בלחישה. "אני נשאר".

 

באופן מפתיע, מהלך ההסחה של ברק עבד. אחרי נאום של כרבע שעה, במהלכו הציף את שומעיו בסיסמאות ("ישראל חזקה מאוד, צריך מנהיגות חזקה, צבא חזק, כלכה יציבה וחברה...חזקה") וחזר על רבים ממסריו מן העבר ("הימין מבין שאין ארץ ישראל שלמה, השמאל קלט שאין פרטנר, המרכז מעכל שאין חד-צדדיות") - השאלות מן הקהל היו על סף מה שניתן להגדיר כמביך. אף אחד לא חשב להעמיד את המועמד בפני שאלות אמיתיות באמת. "האם תתמוך בחקיקה מחמירה נגד פשיעה חקלאית", התעניין אחד הקיבוצניקים ברצינות תהומית. "מה יהיה עם המפקד", שאל מישהו אחר. "איך משיגים טפסים".

 

רק לאחר תמרונים עיתונאיים מורכבים, נעתר אחד הקיבוצניקים ("אני בכלל מושבניק", הוא גילה מאוחר יותר), לשאול את ראש הממשלה לשעבר דבר מה על הנסיגה מלבנון. אצל האחרים זה לא הדליק נורה אדומה. אף אחד לא רצה לשמוע מה חשב ברק על ניהול המלחמה, או על הרמטכ"ל, או על ראש הממשלה ושר הביטחון, או על קודמיהם. אף אחד גם לא ביקש לדעת האם לדעתו של ברק, היציאה החד-צדדית מלבנון גרמה להתחזקות חיזבאללה והביאה לפריצת המלחמה בקיץ. כלום. נאדה.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: חגי אהרון
בלייזר לכתפיו, משקפיים לאפו
צילום: חגי אהרון
מומלצים