היה עשר, החתונה הכי טובה שהייתי בה, באמת!

בין אם זו חתונה של 600 אורחים באור עקיבא, או חתונה של 250 אורחים וקייטרינג של 90 דולר למנה בקיסריה, כל שיחות היום-שאחרי דומות, מפני שכל החתונות בסופו של דבר דומות, וגם מפני שבשיחות האלה אנשים נוטים לומר את החלק של האמת שהחתן והכלה רוצים לשמוע

רועי גזיתפורסם: 17.01.07 , 10:15

כמו זוג פנסיונרים יהודים ועשירים ממיאמי ביץ', אתם מתעוררים בחדר המלון שלכם, אין לכם דאגות, שטרות כסף מפוזרים ברחבי החדר, וחוץ מלרדת לאכול ארוחת בוקר אין לכם מה לעשות. שוב החתונה מספקת לכם חוויה שספק אם תוכלו לשחזר אותה בחייכם המשותפים שמתחילים עכשיו.

היום שאחרי הוא יום של אגו טריפ, אבל מעל לכל - יום הקלישאות. אם יקום פעם מישהו שיחקור את הנושא באופן מדעי ויקליט את כל שיחות הטלפון שמתקיימות בין בני זוג טריים לבין אורחיהם בחתונה ונותני השירותים למיניהם, הוא ימצא התאמה כמעט מוחלטת.

לא משנה אם מדובר בחתונה של 600 אורחים עם קייטרינג של 20 דולר למנה באור עקיבא, או בחתונה של 250 אורחים עם קייטרינג של 90 דולר למנה בקיסריה. כל השיחות דומות, בגלל העובדה שכל החתונות בסופו של דבר דומות, וגם בגלל מפני שבשיחות היום-שאחרי אנשים נוטים לומר את החלק של האמת שהחתן והכלה רוצים לשמוע.

בשלב מסויים במהלך היום החתן והכלה משפרים את המיומנות שלהם בשיחות ומצליחים באופן תת מודע לשאוב מבני שיחם את המילים שהם מחפשים.

ובכן, איך זה פועל?

אתם שיכורי ניצחון מהאירוע של אמש. נדמה לכם שלא היתה חתונה כמו שלכם מאז שבני אדם התחילו להתחתן ועד היום. אבל לתחושה הזאת, כמו לכל דבר בחיים, אתם צריכים לקבל חיזוק, והוא מגיע אליכם בסדרה של שבעה טלפונים ממשפחה קרובה וחברים טובים. השיחות נשמעות כמובן אותו דבר: היה עשר, הכל, האוכל, גם התפוחי אדמה הקטנים והתקליטן, הבר, השמלה, החופה והרב לא האריך, היה משהו. החתונה הכי טובה שהייתי בה. באמת. לא סתם. באמת. באמת. שיהיה במזל. ביי.

האגו כבר זורם לכם בדם במאה קמ"ש

טוב, אחרי שבע שיחות כאלה האגו כבר זורם לכם בדם במאה קמ"ש. אתם מתמכרים להרגשה, אתם בשמיים. יותר מרגש מהחופה עצמה. לאט לאט נעצר זרם הטלפונים. אבל אתם לא תתנו לזה לעצור לכם את תחושת האופוריה. אתם עוברים מפסיביות לאקטיביות ומתחילים ליזום שיחות טלפון. בתור התחלה אתם מתקשרים לחברים פחות קרובים ומשפחה ממעגל שני, וכשהם נגמרים אתם מוצאים את עצמכם מתקשרים לבת דודה של סבתא שלכם, שאתמול היתה הפעם השנייה שראיתם אותה מאז הבריתה שלה. במסווה של אמירת תודה על המתנה הנדיבה וההשתתפות בשמחה אתם מובילים את בן השיחה למקום שאתם רוצים ושואבים ממנו את המילים שעושות לכם כל כך טוב: השמלה, האולם, הפרגיות, האווירה, היונים, הפרפרים, הזיקוקים, הסוסים. הכל היה עשר. משהו. באמת. אתם עוד שנייה גומרים. אתם רוצים עוד...עוד... מבט לרשימה מראה שכבר התקשרתם לכולם, אפילו לחברים של אחיכם הקטן בן ה-12. מה עושים?

מקרים חמורים יותר של התמכרות לאגו טריפ הזה מובילים לשיחות טלפון לנותני השירות למיניהם. שם הסם חזק יותר אבל גם מסוכן יותר. "זאת החתונה הכי טובה שצילמתי אי פעם, כל כך הרבה חברה צעירים, אף פעם לא נהניתי ככה ונשארתי עד מאוחר כזה, סחתיין, שיחקתם אותה", אומר לכם הצלם ומנסה להיזכר בשמות שלכם. "אתמול הבנתי למה אני מתעסק בתחום הזה, מאז שנולדו לי התאומות לא התרגשתי ככה", אומר לכם התקליטן, שרק אתמול נראה כמו אחד שהולך לקבל הרעלת דם מוזיקלית מהשירים שבחרתם.

אם בשיחות עם האורחים עוד היה שמץ של אמת, כאן השיחות הופכות מכניות לחלוטין. אל תצפו באמת שצלם או תקליטן, שהיו כבר החודש ב-23 חתונות, יתרגשו דווקא מהחתונה שלכם.

למרות זאת, בשיחות עם חברים ומשפחה אתם נוטים לציין את העובדה שדוד מהקייטרינג וחיה המעצבת אמרו שזאת החתונה הכי יפה שהם היו בה. רק לאחר מספר שנים אתם הופכים להיות מספיק בוגרים כדי להכיר בעובדה שהם אומרים את זה לכל אחד.

כשמקבלים את הווידאו והתמונות יש עוד מנה של נחת

תם אך לא נשלם. היום שאחרי הופך להיות היומיים שאחרי והשבוע שאחרי, עד שמתנקה לכם כל האגו מהגוף. אחרי שבועיים-שלושה, כשאתם מקבלים את הווידאו והתמונות, אתם זוכים לעוד מנה של נחת, במינון נמוך יותר. לאט לאט החיים חוזרים לשגרתם, החתונה מתרחקת והופכת להיות זיכרון מתוק.

אני ממליץ לאלו שרוצים להמשיך ולהתענג על החלום המתוק לצאת לירח דבש כבר ביום שאחרי החתונה, ליהנות מהתחושה הנהדרת הזאת עוד איזה שבועיים-שלושה ולא לראות איך העולם שוכח מהר כל כך את האירוע של חייכם.