הודו: לישון עם המהרג'ה

בשנים האחרונות חווָה הודו פריחה של מלונות מסוג אחר. אלה יכולים להיות ארמונות ישנים שהוסבו לבתי מלון או בתי מלון חדשים שנבנו תוך הקפדה על ארכיטקטורה מקורית הודית, בשילוב חומרים מקומיים. למלונות אלה אין דירוג כוכבים והם יכולים להיות יקרים מאוד, כשמחירם נע מ-300 דולר ועד 600 דולר ללילה, אבל הם יכולים להיות גם זולים מאוד ולעלות רק 20 דולר ללילה.  

המלונות מתחלקים לארמונות, מצודות שהן למעשה ארמון שהיה חלק מקומפלקס בתוך מצודה, והאוולים - בתי מידות עירוניים, בעיקר של סוחרים עשירים. בניגוד לרוב המלונות הסטנדרטיים שנבנו בהודו, מלונות אלה מיוחדים ברמת הארכיטקטורה, ההיסטוריה, במראה שלהם, בסביבה הקרובה, ובעיקר באנשים שמנהלים אותם, לפעמים תהייה זו משפחת המהרג'ה שהתגוררה שם 300 שנה ויותר.  

מאז שאינדירה גנדי חתכה את התמיכה הממשלתית באצולה המקומית וצמצמה את שטחי הקרקע בהם יכלו להחזיק, מצאו עצמם בני המעמד הגבוה במצב בו הם חייבים להתפרנס. וגם אם רובם בעלי השכלה ומסודרים כלכלית מזה דורות, הם נשארו עם ארמונות עצומים שלא יכלו להחזיק, וזאת מבלי להזכיר את אוסף המכוניות והמוזיאון הקטן של ההיסטוריה המשפחתית.

אין זרם אבל יש אווירה

מלון-ארמון מהרג'ה שכזה, מעט מיושן עם חדרים ענקיים, תמונות של

 המהרג'ות והמהרנים על הקירות, שטיחים הודיים עתיקים, כלים עתיקים במזווה הזכוכית ובניהול משפחה נדיבה, עדיף על מלון 4 כוכבים מלוקק, גם כשבמקלחת לא ממש יוצא זרם וממילא בשניהם תסבלו מהפסקות חשמל (בעייה נצחית בהודו).

חלק מהמלונות האלה הפכו למיתוסים בעיני המטיילים, כמו הארמון-מלון "רוהט גאר" (rohet garh) בעיירה רוהט, שבראג'סטאן. הסיבה היא שהטייל והסופר הנערץ ברוס צ'טווין כתב את ספרו על אוסטרליה, "songlines", בחדר 14 באותו המלון. ובחדר זה ממש התחיל גם ויליאם דאלרימפל לכתוב את ספרו הנפלא על דלהי, "עיר הג'ינים".

האזור ובו ריכוז המלונות-ארמונות הגבוה ביותר בהודו נמצא במדינת רג'סטאן. אבל גם במדינות אחרות בפדרציה כמו גוג'אראט, קרלה, טאמיל נאדו, אוטאר פראדש ניתן למצוא מלונות כאלה בשפע. למעשה, מספרם הולך וגדל בהתמדה, ולא פלא. הרי הודו מלאה בארמונות ובתי מידות מהעבר.

הולכים ומתפוררים

כדי להבין מהו האוולי אין אזור טוב יותר מאשר שאקאווטי. אזור שכמעט איננו מוכר למטיילים, למרות הנגישות המפתיעה שלו לערים גדולות כמו דלהי וג'איפור. הוא ממוקם צפונית–מערבית לג'איפור ומקסים לטייל שם 3–5 ימים. השם שאקוואטי משמעותו "הגן של השייח'", והיום זהו מוזיאון פתוח של בתים וארמונות מצויירים שהולכים ומתפוררים. מה משכעיס מאוד בהתחשב בכך שרובם שייכים למשפחות הכי עשירות בהודו. רוב עשירי הודו (שאינם רבים, יש 1% לפחות של מיליונרים בהודו, על מיליארד נפש ויותר) באים מהאזור הזה.

אודאי-וילה באודאיפור. מלון שהוא ארמון, ולהפך (צילומים: יגאל צור)

היובש של האזור ומחסור באדמה חקלאית, ביחד עם מיקום על ציר השיירות העיקרי מהודו לפקיסטאן והלאה לפרס וטורקיה הפך ערים קטנות, שנבנו סביב בארות מים, לעשירות במיוחד. התוצאה היא ריכוז מדהים של בתי מידות – האוולים שנבנו בעיקר בסוף המאה ה–19 ותחילת המאה ה–20.

ואולם, במקום לשקם אותם, מה שדורש הרבה כסף, הם עומדים מוזנחים, מתפוררים ובעוד 20-30 שנה לא ישאר מהם כלום. מישל, מורה צרפתי בעברו, שמתגורר בהאוולי המשוקם של נאדין לה פראנס (ועליה בהמשך) סיפר לי על האוולי אחד אליו פלשו חסרי בית כדי להתגורר בו, ובעל הבית הביא בולדוזר ומחק אותו.

במאנדווה, אחת העיירות של החבל, פשפשתי בחנות עתיקות. היו שם דלתות וחלונות, מחזיקי מרפסות מאבן עם דמויות מפוסלות, וחלונות שכל אחד מהם מגולף אחרת. למדתי בעצב שמי שמתכנן למכור את ההאוולי, קודם כל מוכר אותו בחלקים, מפרק כל שכיית חמדה בו, אחר כך משכיר את החללים הסמוכים לחנויות ולבסוף מוכר את המבנה או מה שנותר ממנו.

מלון שהוא יצירת אמנות

קשה לתאר במילים את העושר הארכיטקטוני והתרבותי שיש בהאוולים אלו. תחשבו שאתם מטיילים באחת הגלריות היפות בעולם של ציורי קיר, דמיינו את כל סיפורי האלים מופיעים לפניכם בצבעים חזקים ובחיות מדהימה, דמויות ובעלי חיים, צמחים ועיטורים גיאומטריים.

ראנג ניוואס פאלאס. ארמון במחיר מציאה

ההאוולי של נאדין לה-פרינס (haveli nadin le prince) בעיירה פאתפור (fatepur) הוא אחת הדוגמאות היפות ביותר. נאדין היא אמנית צרפתיה שקנתה, לאחר תלאות מרובות, האוולי כדי להראות שאפשר לשקם מבנה כזה. למעלה משלוש שנים עבדו שבעה אומנים כדי לשקם ולשחזר את המבנה. בניגוד למקובל היא לא הפכה אותו למלון אלא למרכז תרבות ולגלריה צרפתית–הודית. 

אחד הארמונות הראשונים והידועים ביותר שעבר הסבה ונפתח לציבור הוא האוולי בסאמוד (samode haveli), שמזה שנים מארח אירועים וארוחות ערב מפוארות לקבוצות עם תהלוכות גמלים וסוסים. הצנרת בחוץ מעט בעייתית אבל הישיבה בערב במסעדה החיצונית, כשהזרקורים מאירים על הצוקים ליד, הופכת שם לחווייה יוצאת דופן.

היסטוריה של אמנות

אם מתעלמים מדרכי העפר והביוב נאוואלגאר (nawalgarh) היא עיירה מקסימה ושכוחת אל, ובה עשרות האוולים. מעט התיירים שמגיעים אליה באים בסיור יום ונעלמים. במקום ניתן לבקר בהאוולי יפהפה בשם פודאר (podar) שבעבר היה בית ספר לאמנות ציור המינאטורות אך נסגר מחוזר ביקוש. האוולי חזר לבעלות המשפחה והפך למוזיאון מעניין בניהולו של אוצר צעיר בשם ויג'אי שלמד בו בעבר ציור.

האוולי בסאמוד. מהידועים שבהם

בקצה הכפר יש ארמון צנוע בשם ניוואס פאלאס רופ (niwas palace roop). ממול לחדר מסתובבים עשרות טווסים ומנגד יש אורוות סוסים גזעיים מסוג מארוואר, שהם אובססיה של לא מעט מהרג'ות. בנוסף, אפשר לעשות טיול סוסים בן שבוע עד לפושקאר.

במאנדווה הסמוכה המלון Hotel castle mandawa ממוקם בתוך המצודה. החלק המעניין בו אלה הם בעלי המקום, חבורת אחים מרשימה. כולם למדו בקולג' מאיו באג'מר, שהיה עבור האצולה ההודית מה שפעם היו קיימברידג' או איטון לזו הבריטית.

יתושים ב-20 דולר ללילה

כאמור, לא כל ההאוולים הם יקרים. באודאיפור, חמש דקות מהאגם, מצאנו את ראנג ניוואס פאלאס (rang niwas palace). החדר היה מעט דל אבל המבנה בחוץ מקסים עם מרפסות ושיחי בונגוויליה עמוסי פרחים. המקלחת זרזפה והיתושים קצת חגגו אבל מה זה לעומת אווירה. וכל זה תמורת 800 רופי (20 דולר) לחדר עם ארוחת בוקר.

מראג' וילה. חוויה מסוג אחר לגמרי

אם יש לכם תקציב המאפשר זאת לכו באודאיפור לאודאי-וילה מרשת אוברוי. זהו אחד מהמלונות המקסימים בעולם וסמל לכך שכל הידע הארכיטקטוני ההודי של גילוף, סיתות, אבן, עץ, בד - הכל קיים ונותר. גם כיום יש עדיין אמנים לכל דבר שעושים את הדברים המופלאים ביותר. כל מה שצריך זה רק קצת כסף. האוברוי באודאיפור, או עמיתו בג'איפור, הם דוגמה נפלאה לארמון המודרני לתייר. כל נישה היא יצירת אמנות ובחוץ גן ענק מטופח ברמת מניקור, שיורד על האגם.

אז כשאתם עושים את המסע הרוחני-תרבותי בהודו תזכרו את המלונות האלו, ללילה או לשניים. כי מתי לאחרונה צחצח לכם באטלר את הנעליים והשאיר אותם ליד המיטה?

• החברה הגיאוגרפית מארגנת טיולים בהודו לנוסע העצמאי ובקבוצות. לתוכניות הטיול כנסו לאתר החברה .
• בואו לקרוא רשמים מסיורים קודמים של יגאל צור ברחבי סין ובעיר שנגחאי , בקמבודיה ובמקדשי אנגקור וואט , על נהרות וייטנאם  ובהו צ'י מין סיטי .