הברק שלא הבריק
אשרי המאמין לכנותו של אהוד ברק, אשר מכה על חטא שגיאות העבר ואומר שלמד מהניסיון. גם אם בשנות המדבר הפוליטי שלו למד לעשות הרבה כסף לביתו, לא בטוח שזו ערובה להצלחתו בתחום הכלכלי-לאומי. ניסיון העבר, לפחות, מוכיח אחרת
הכמיהה במפלגת העבודה ומחוצה לה לשובו של אהוד ברק ניזונה מהזיכרון הציבורי הקצר לגבי האיש ומנהיגותו. היא מהאכזבות ההיסטוריות שהנחילו משיחי השקר לעם ישראל מימי שבתאי צבי עד משה דיין. ברק איננו אמור להחליף את עמיר פרץ רק במשרד הביטחון, אלא כמועמד העבודה לראשות הממשלה. חסידיו שטוענים אחרת, כאילו מודים שאפסו סיכויי המפלגה לחזור לשלטון, וממילא גוזרים את גורלה לאבדון.
אבל גם אלה החולמים עדיין על מהפך בבחירות חייבים לפחות לשקול אם שווה להמר פעם נוספת על מנהיגותו של ברק, ומה ישפיע יותר על החלטתם - מבחן התוצאה הכושלת של ממשלתו קצרת הימים (מאי 1999-פברואר 2001), או לשונו החלקלקה אשר מכה היום על חטא שגיאותיו וטוענת כי יש לנו ברק מבריק יותר.
היו לשגיאותיו היבטים כלכליים לא מחמיאים. אבל מאחר שהן נבעו יותר משגיונותיו הטבועים כנראה עמוק באישיותו, ספק אם מדובר רק בטעויות אנוש שניתנות לתיקון.
ניהול משק איננו מתרחש בתוך בועה. בפירמידה הממשלתית הוא תלוי באמנות הפוליטיקה לא פחות מאשר במומחיות הכלכלית. שר האוצר המוכשר ביותר לא יגשים את יעדיו אם בראש הפירמידה ניצב שלומיאל פוליטי. ברק היה כזה. אחד שמזגזג את דרכו לא רק מחוסר ניסיון כמו בגלל אגו נפוח ואמונה כי הוא יודע הכל וטוב יותר מהסובבים אותו.
בל נשכח כי הממשלה בראשותו העבירה בקושי תקציב מדינה אחד, לשנת 2000, והוא עצמו נאלץ להתפטר ולהפסיד את השלטון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה אחרי שלא נשארה לו קואליציה כדי להעביר בכנסת את תקציב 2001, ומרוב חשיבות עצמית שהוא ינצח גם את אריאל שרון. אפילו הרפורמה הכלכלית היחידה בתקופתו, במס הכנסה, התרסקה בטרם יצאה לאוויר העולם בגלל התנהלותו הפוליטית, למרות מאמציו של שר האוצר בייגה שוחט.
"ניכרים דברי אמת"
התקופה ההיא עתירת סיפורים על ההתנהלות הזאת, המרחפת בין שבעת הרקיעים. סמוך לפתיחת הדיונים בכנסת על תקציב 2000, הזמין ברק את הכתבים הפרלמנטריים אל לשכתו כדי לשכנע אותנו בכוחו המאגי לאכוף על הכנסת משנה כלכלית-חברתית, יצור כלאיים סוציו-קפיטליסטי, ברוח הלייבור הבריטי החדש. שאלנו אותו אם הוא מודע לאפשרות שהדיבורים האלה לא יביאו לו את התקציב כי לסיעות החרדיות, שבהן תלוי גורלו, יש סדר יום אחר ולמי בכלל יש שם כוח לפלסף שלו. ברק הצטחק. "ניכרים דברי אמת", אמר בתקווה מוצהרת שמתק שפתיו וצחות לשונו יספיקו כדי לפרק את חזית הסירוב החרדית שכבר התגבשה בקואליציה שלו.
הפסוק הזה, "ניכרים דברי אמת", הוא מטבע לשון הזכורה לאנשיו עד היום. בעת ההיא, ה"אמת" שלו חיממה רק את לב חסידיו, אבל איכשהו לא חלחלה עמוק ורחוק יותר. אלי גולדשמידט, המינוי של ברק בראש ועדת הכספים אכל אותה בגללה בגדול. ברק אילץ אותו לקבל כחברים בוועדה 3 מתוך 5 ח"כי יהדות התורה, כאתנן פוליטי, מתוכם שניים על חשבון מכסת העבודה. הגוש הזה סיכן את הרוב המובטח לתקציב ואי אפשר היה להיפטר ממנו כשיהדות התורה פרשה מהקואליציה בגלל חילול שבת של חברת החשמל. בקושי רב הצליח גולדשמידט לשכנע את נציגי ש"ס שלא להיגרר אחר החרדים האשכנזים ולהטות את לשון המאזניים למען אישור התקציב.
נקמתה של ש"ס
אבל גם הרומן של ברק עם ש"ס לא האריך ימים וגם הוא האכיל מרורים את הממשלה ואת עם ישראל. לפחות את העם שצבא בהמוניו בכיכר רבין בלילה שבו גבר ברק על נתניהו בקיץ 1999 והחזיר את העבודה לשלטון. "רק לא ש"ס" צעק ההמון במקהלה אבל המשיח התורן כבר התנתק מהשטח. הוא עורר את הרושם שבכוונתו להקים ממשלת אחדות עם הליכוד אבל בדקה ה-89 זגזג ולקח את ש"ס. בקיץ הבא גם ש"ס כבר לא היתה בכיסו עד שלא נשארה לו קואליציה.
ש"ס פרשה בגלל איזו מהפכה חילונית שתכנן ברק ובעקבותיה שותפיו מהימין אחרי ויתוריו הנדיבים על רוב השטחים לערפאת שרק הניבו לא שלום אלא את נחלי הדם של אינתיפאדת אל-אקצה. בסוף אותו קיץ שב ברק וחיזר אחרי הליכוד. שרון היה מוכן לצאת מעורו כדי להשתתף בממשלת אחדות אבל ברק שוב הפתיע ובזגזוג פתע קנה רשת ביטחון מש"ס תמורת תמיכה נדיבה ברשת החינוך החרדית שלה. הרשת שלא החזיקה מים, כי התיאבון בא עם האכילה. אחרי כל הוויתורים התקציביים הנדיבים של ברק קרס הכל ברעש בגלל הדרישה למחוק את חובות הרשת למס הכנסה, 30 מיליון שקל בסך הכל.
שוחט לא שכח את הבגידה
שר האוצר שוחט סירב, ברק התייצב לצדו, וש"ס נקמה וטרפדה להם את הרפורמה במס הכנסה שרק יצאה מוועדת בן-בסט. שוחט לא שכח את הבגידה ההיא. הרפורמה היתה היהלום הכלכלי היחיד של ממשלת ברק. רפורמות נוספות לא היו וגם לא נראו נחוצות.
(הבטחת הבחירות של ברק לדאוג לזקנה מנהריה, כסמל חברתי, נשכחה איכשהו). שוחט זוכר היום רק את "השנה הכלכלית הכי טובה שהיתה מאז קום המדינה. הצמיחה גדלה ב-8%-6%. האינפלציה ירדה לאפס. ההשקעות הגיעו לשיא של 15 מיליארד דולר. עודף הכנסות שעמד על 14 מיליארד שקל, ובגללו ויתרנו על הלוואת כספים מבנק ישראל".
שוחט לא יודה כי בור השומן אליו נכנסה ממשלת ברק לא נוצר על ידה אלא תחת ממשלת נתניהו (אחרי שזו נדרשה בשנתה הראשונה לבצע תיקונים מכאיבים אחרי סטיות שנגרמו תחת ממשלת רבין ושר האוצר שוחט). הוא גם לא יסכים שבקטע עם הרפורמה במס מול ש"ס עדיף היה ראש ממשלה חכם ולא צודק כמו שר האוצר, שהתעקש על חוב של 30 מיליון שקל, ובגללו הפסיד את השלטון. כל זה אחרי שברק ושוחט שפכו לקופת ש"ס עשרות מיליונים בהסכם רשת הביטחון ובשורה האחרונה קבלו חור אחד גדול.
בסיס הקואליציה הצטמק באותם ימים ל-36 בלבד. שוחט הצליח לשכנע את כל השותפות שפרשו לתמוך ברפורמת בן-בסט. אבל ביום ההצבעה על החוק דרש אלי ישי התחייבות בכתב כי מס הכנסה ימחק את החוב לרשת החינוך התורני. שוחט סירב. ברק לא התערב, והממשלה הובסה בהצבעת אמון. התבוסה שהניעה את ברק להתפטר בתקווה שיקבל חזרה את אמון העם. האסטרטג שהיה מלא מעצמו עד שלא קרא נכון את יריבו החדש, שרון.
"לסתום את הפה לילד הזה"
אבל גם מי שחושב על ברק רק במושגים של שר ביטחון משיחי, שכח איך הבטיח עוד כרמטכ"ל להפוך את צה"ל לצבא קטן וחכם, אבל השאיר אחריו צבא גדול, שמן, ולא חכם, שהיה בנסיגה גם בתקופתו הקצרה כשר הביטחון. זה אותו ברק שכרמטכ"ל התעמת בוועדת הכספים עם ניר גלעד, אז הממונה על תקציב הביטחון באוצר, מול ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, על הצעתו להגדיל את תקציב צה"ל רק על חשבון תנאי השירות הבזבזנים של משרתי הקבע. ברק דרש מרבין "לסתום את הפה לילד הזה". רבין דווקא סתם את הפה לברק כשאמר לו, "הילד הזה צודק, לצערי", אבל שכבות השומן קיימות עד היום.
הקאמבק של ברק נהנה מציפוי הטפלון המגן על הדימוי הציבורי שלו שדוחה מעליו כל רבב. זה לא קרה רק עם השערורייה הכספית של "עמותות ברק" אשר ממנו את מסע הבחירות שלו, והביקורת הקטלנית של מבקר המדינה ממנה יצא בשן ועין רק הודות לפרקליטים ממולחים. אבל מי זוכר איך האיש התנער מאחריות למחדלי ערכות האב"כ במלחמת המפרץ? בוועדה לביקורת המדינה ירדו על הרמטכ"ל דן שומרון, אבל סגן הרמטכ"ל אהוד ברק שתק שם ולא תיקן אותם שהגנת העורף היתה באחריותו הישירה.
אשרי המאמין לכנות של ברק אשר מכה על חטא שגיאות העבר ואומר שלמד מהניסיון והיום הוא מציע לנו ברק אחר. זה לא מספיק למי שאיבד את האמון במילה של פוליטיקאים ונפשו נקעה מרוב ספינים של יועצי תדמית. משיח לא נולד בין גיל 59 ל-65, בטח לא משיח כלכלי. גם אם באותן שנים למד לעשות הרבה כסף לביתו, מבלי לתרום לפחות משהו לתקציב המיליונים שהמדינה המשיכה להשקיע בביטחונו האישי.
לפנייה לכתב/ת 
