האלטרנטיבה להרצליה: כנס "ביטחון וחוסן למי?"

"ביטחון וחוסן למי?", תוהות מארגנות כנס אלטרנטיבי  שזוהי כותרתו, ומתקיים זו השנה השנייה במקביל לכנס הרצליה העוסק במאזן החוסן והביטחון הלאומי. היוזמות, פעילות "קואליציית נשים לשלום" והמרכז הפמיניסטי החיפאי "אשה לאשה", יארחו ביום שלישי הקרוב בסינמטק חיפה שמונה דוברות שיציגו את נפגעי הביטחוניזם הישראלי. כך למשל תבקר הח"כית זהבה גלאון את היציאה החפוזה למלחמת לבנון השנייה, ראש המכון לחקר מדיניות הגרעין באוסטרליה ד"ר הלן קלדיקוט תסקור את מדיניות הגרעין הישראלית, ואילו טרי בולטה, פעילה פוליטית פלסטינית ממזרח ירושלים, תתקומם נגד הטרנספר השקט של פלסטינים מהשטחים.  

"בעוד כנס הרצליה עוסק במאזן החוסן והביטחון, בכנס שלנו נשאל באיזה חוסן וביטחון מדובר - ולמי הם בכלל מיועדים?", מרחיבה עדי דגן, דוברת "קואליציית נשים לשלום". "בכנס נדבר על היעדר הביטחון כתוצאה מהמלחמה שהיתה והמלחמה שבדרך ונציג את התפיסת הביטחון שלנו, שמבוססת על ביטחון כלכלי, תעסוקתי, בריאותי וסביבתי. ברור לנו שהמשך ההשקעה התקציבית

האדירה בצבא, לא רק באה על חשבון הביטחון שלנו מבחינת בריאות, חינוך, רווחה ועוד, אלא שקובעי המדיניות מכינים לנו ולאזור מלחמות נוספות". 

בכנס, מוסיפה דגן, "נאמר לצמרת ההון, הצבא והשלטון, שישהו באותה עת בהרצליה, שתפיסת הביטחון שלהם מנותקת מצורכי הביטחון האמיתיים של התושבים, כפי שחשפה מלחמת לבנון השנייה. בנוסף נעסוק בהרחבה בסוגיית הנשק הגרעיני בישראל ובמזרח-התיכון ובהשלכות המסוכנות שלו הן מבחינת מלחמה אזורית ועולמית, והן מבחינה סביבתית ובריאותית. גם מדיניות ישראל בשטחים הכבושים גובה מחיר נורא, אותו משלמים פלסטינים ופלסטיניות המהווים 'איום דמוגרפי'. ישראל דוחקת ומגרשת אותם מהשטחים באמצעים כלכליים, צבאיים וביורוקרטים שונים, שאותם נציג".

"אזרחים נהדרים במדינה שלא קיימת"

"ביטחון תמיד מוזכר בהקשר לסוגיות צבאיות וכל יתר האלמנטים הכלולים לשיטתנו במושג, ביטחון כלכלי, תעסוקתי או מגדרי, כלל לא נדון בהקשר הזה", מתקוממת מיכל דגן, מנהלת מרכז "מהות" הפועל בחיפה לקידום תעסוקת נשים מקבוצות אוכלוסייה שונות, בהן נשים עניות לצד נשים משכילות שאינן מצליחות למצוא את מקומן בשוק העבודה. בכנס האלטרנטיבי דגן תציג את הדוח "נשים בכלכלת מלחמה - עדות חיה", העוסק בפגיעה הקשה של מלחמה לבנון השנייה בנשים עניות באזור הצפון מבחינה כלכלית, תעסוקתית ונפשית.

"במהלך המלחמה הפעילות הרגילה שלנו שותקה לגמרי, וכיוון שאנחנו שומרות על קשר אישי עם הנשים להן אנו מסייעות, התקשרנו לכולן כדי לבדוק מה קורה איתן. אז גם התבררו לנו ממדי הקטסטרופה: תחושת הבדידות והחרדה, חוויית הנטישה, המצב הכלכלי הקשה של נשים שנותרו ללא מזון, כלואות במקלטים מוזנחים ללא יכולת ליצור קשר עם מרכזי הסיוע, בוודאי לא לצאת מהאזורים המופגזים. תיעדנו את השיחות איתן וכשהסתיימה המלחמה במובן הצבאי שלה,

והבנו לעומק שהיא כלל לא הסתיימה עבור אותן נשים, החלטנו לפרסם דוח המתבסס על אותן עדויות, קבוצת מיקוד ושאלונים שעליהם השיבו כ-150 נשים".

- מדוע המלחמה לא הסתיימה עבורן?

"מהעדויות ברור שמאבק הנשים להישרדות נמשך, הן נמצאות בכלכלת מלחמה או במלחמה על הכלכלה כל הזמן. המלחמה רק הקצינה את מאבק ההישרדות שלהן ומצבן לא רק שלא חזר לקדמותו לאחריה - אלא הורע. 80% מהנשאלות דיווחו על החמרה במצבן הכלכלי, 38% מהן סיפרו שנאלצו לקבל תרומת מזון במהלך המלחמה ו-45% מהן סיפרו שלא יכלו לעזוב אפילו ליום אחד את האזור. תוך כדי השיחות, עלה מוטיב חוזר של תחושת נטישה ואובדן האמון במדינה. הן אמרו לנו 'עכשיו אני גם יותר ענייה, וגם פחות מאמינה למדינה', 'המלחמה יצרה תחושה של אובדן. איבדתי את המדינה שלי', או 'אין לי מדינה... יש לי אוסף של אזרחים נהדרים במדינה שלא קיימת'.

"האיזון הכלכלי בחייהן של הנשים הללו, אם בכלל אפשר לקרוא לכך איזון, שביר מאוד. אין להן רזרבות כספיות, ובמצב דרמטי כמו מלחמה הן קורסות לגמרי. מנגנוני הפרנסה של נשים שחיות בעוני כוללים עבודה שאינה מדווחת במשק בית, למשל, או עבודות חלקיות וזמניות תחת מעסיקים פוגעניים. אך כשמדינת ישראל דנה בהסכם הפיצויים ישבו בדיון נציגי האוצר, ההסתדרות והמעסיקים, שמנגנוני הפרנסה האלה שקופים להם. חשוב להדגיש כי לנשים האלה בדרך-כלל אין כלל הזדמנות לחיים תעסוקתיים הוגנים. לרוב דנים בהן בהקשר של שלילת קצבאות או חולשה כלכלית. בעינינו, הדבר אינו נכון. הדיון צריך להיות על הזכות לחיים תעסוקתיים וכלכליים הוגנים, זכות בסיסית שמגיעה לכל-אחד ואחת מאיתנו".

• כנס "ביטחון וחוסן - למי?", שלישי 23.1 מ-16:00, סינמטק חיפה. הכניסה חופשית. לפרטים נוספים לחצו כאן
  

• לדוח "נשים בכלכלת מלחמה - עדות חיה" המלא לחצו כאן