מתי הדיאטה שלכם הופכת להפרעת אכילה

בשנים האחרונות עלתה מאוד בקרב הציבור המודעות למגוון הפרעות האכילה. עם זאת עדיין לא נמצאה תשובה לכל התופעות ובשלב זה נוטים לכלול אותם כהפרעות אכילה לא מוגדרות (EDNOS, Eating Disorder Not Otherwise Specified).

בין הפרעות אלה נכללת הדיאטה הכפייתית (המכונה גם דיאטה כרונית), שהלוקים בה למעשה מכורים לדיאטה באופן תמידי. בעוד הפרעות האכילה הפורמאליות כמו אנורקסיה, בולימיה ואכילה כפייתית נתפסות כמחלה, המודעות לדיאטה כפייתית מצומצמת ביותר, אפילו בקרב הלוקים בה, למרות שמספרם בעולם עולה על 34 מיליון איש (לעומת כ-10 מיליון המתמודדים עם הפרעות אכילה הפורמאליות).

לא רזה - לא שווה

קשה לזהות את האובססיבי לדיאטה מאחר ואכילה דלה או נטולת שומן או אכילת מאכלים דיאטטיים, הפכה לטרנד מקובל. דילוג על ארוחות, שתיית דיאט קולה או שעות פעילות ממושכות בחדר כושר יכולים להיות מקובלים גם בקרב אנשים עם תפיסה בריאותית סדירה.

מתי זה מתחיל לקבל אופי של הפרעה? כאשר דוחים ארוחות ואירוחים שיכולים לאיים על הדיאטה, אוכלים רק מאכלים דיאטטיים והעוגה שבמקרר מעסיקה את המחשבה, גם אם לא נוגעים בה, אוכלים את הלב על חריגות מהתפריט ו"מענישים" את הגוף על חריגות מהתפריט דרך דילוג על ארוחות או ספורט אובססיבי. בעצם, כאשר כל התפיסה לגבי האוכל והמשקל עוברת את גבול השפיות.

סממני ההתמכרות לדיאטה מאופיינים ומסווגים בארבעה מישורים:

משקל הגוף:

1. פחד מהשמנה.
2. דאגה מתמדת למשקל הגוף. המכורים לדיאטה נותנים חשיבות מוגזמת למשקלם ולמידת הבגדים אותם הם לובשים, יודעים להגיד בכל רגע של היום מה משקלם, וכמה קלוריות (או לפעמים אפילו גרם שומן) אכלו.
3. המכורים לדיאטה נשקלים באופן אובססיבי ברמה היומית. כל שינוי קל במשקל יכול להשפיע על מצב רוחם ועל התנהגותם במהלך היום.
4. הם מחשיבים עצמם כשמנים למרות שמשקלם יכול להיות נורמאלי או עם עודף קל.
   

1. מסווגים ומעריכים אנשים על בסיס משקלם: רזים או שמנים. מעריצים את הרזים ומרחמים על השמנים.
2. עושים השוואה תמידית בין גופם לזה של אחרים.
3. מתעניינים באופן מוגזם בפרסומות עם דוגמניות כחושות.
4. אינם מרוצים ממראה גופם: מסתכלים במראה ומתרכזים בחלקים הפחות יפים.
   

1. מתנהגים באופן אובססיבי עם האוכל: סופרים קלוריות וגרם שומן כל פעם שאוכלים, לא נוגעים באוכל ללא כמויות מוגדרות מבלי לשקול אותו ומבלי לדעת עליו נתונים.
2. מדלגים על ארוחות באופן קבוע או כ"עונש" על חריגות מהתפריט.
3. אוכלים מתוך מניעים רגשיים: לחצים, בדידות, דיכאון או ייאוש.
4. מסווגים את המאכלים לפי "מותר" ו"אסור". מונעים מעצמם מאכל אהוב אם הוא מסווג "אסור", ומרגישים רע אם נכנעו ואכלו אוכל המסווג כאסור.
5. נמנעים מאירוחים על בסיס ארוחות.
   

ספורט:

1. עושים ספורט באופן מוגזם וללא הנאה.
2. עושים ספורט כדי לחפות על אכילת יתר.
   

אוכלים לא כי רעבים

רוב המכורים לדיאטה לא יודעים שמדובר בהפרעת אכילה. אלה מבינהם שמבינים כי קימת בעיה, מחשיבים את האוכל כגורם העיקרי אך חושבים שמדובר בחוסר יכולת לשלוט על התאווה לאוכל או מאשימים את כוח הרצון שלהם, בעוד שהבעיה העיקרית היא התלות באוכל, המעמד העצום אותו קיבל וחוסר הסיפוק בתחומים אחרים, עליהם הוא מנסה לחפות.

מה בעצם כל כך גרוע בגישת האכילה הזו אם זו רק מודעות מוגברת מלווה ביישום קפדני? ואם הלוקים בה אינם חורגים באופן קיצוני במשקלם? אומנם הגוף בריא אך הנפש "חולה" ומשלמת את המחיר. האיום העיקרי הוא בעיקר על איכות החיים וההגשמה העצמית. התעסקות זו מסיטה את העיקר מתחומי העניין האחרים, והמכורים לה יוותרו על הנאות החיים האחרות וישימו את האוכל במעלה הראשונה. ככל שמדובר בבעיה חריפה יותר, כך יש גם יותר סיכוי לחלות באחת מהפרעות אכילה הרשמיות, ולסכן את הגוף.

איך יוצאים מזה?

יש להחזיר את האוכל למעמדו המקורי: ספק אנרגיה, משכך רעב ומספק הנאת אכילה. כדי להגיע לכך יש להתחיל מהבראה יסודית של האובססיה הכפייתית למזון: כאשר "מאכילים" את הרגשות בצרכיהם, לא צריך יותר את המזון שיאכילם. יש להפנים את ה"אני שווה יותר מהמשקל שלי": לגלות את עצמך, לאתר את מוקדי ההנאה המקוריים, להקשיב לגוף ולאכול על פי אינטואיציה. לפרק את המסגרת הקפדנית מדי שנקבעה לדיאטה ולאמץ גישה של אכילה אינטואיטיבית.

כאשר אדם נאלץ לעשות דיאטה, או שינוי בהרגלי האכילה, מטבע הדברים הוא נאלץ לוותר על הספונטניות שבאכילה, שהפכה עם השנים לא רק כתגובה לרעב אלא גם לסוג של הנאה. ההבדל בין מכורים לדיאטה לבין התנהגות נורמלית היא ברמת הויתורים. לכן, כדי לחזור למוטב, על המכורים לדיאטה להחזיר בחזרה את הספונטיות שבאכילה.

אכילה אינטואיטיבית היא אכילה לפי התחושות והצרכים של הגוף: בדיוק ההפך מקיום נוקשה של דרישות הדיאטה, לא עוד ספירת קלוריות, לא עוד רשימות מזון, לא עוד מזון מותר או מזון אסור. נכון, זה יכול להישמע כמו נוסחה להשמנת יתר אם התרגום המעשי של זה יתפרש שכל פעם שעולה הרצון לאכול רצים לארון הממתקים.

החזרה להרגלי אכילה אינטואיטיבית

• היפטרו ממנטאליות דיאטטית: הפסיקו להתעסק ולחפש חידושים דיאטטיים או להתעניין בדיאטות המבטיחות ירידה מהירה קלה ולתמיד. למדו להבחין בתעתוע. די קשה להיות חד באבחנה כאשר מדובר במשהו שכמהים אליו. כל דיאטה כזו סופה כישלון וכל התנסות כזו מרחיקה אתכם מאכילה אינטואיטיבית.
  

• למדו לזהות את הרעב כדי לבנות מחדש את האמון שלכם לשידורי הצורך של הגוף לאוכל הנובע מרעב ולא סיבות אחרות.
  

• למדו לוותר על "משטר הדיאטה" שהוקמה באופן אוטומטי בתוככם, הגורמת לכם תחושות אשמה על פיסת שוקולד או נותנת לכם עיטורי כבוד על תפריט דל. זהו מהלך קריטי בארוחה אינטואיטיבית.
  

• שייכו שביעות רצון מארוחה לשובע, לא למלאות.
  

• הפכו את הארוחות לחגיגה ויזואלית. ארוחה צבעונית, מושקעת ליד השולחן משביעה יותר מארוחה בעמידה, מבלי ליהנות ממראה האוכל.
  

• התמודדות עם לחצים באמצעות אוכל זה הרגל. והרגל, ניתן לשנות. נסו, לחודש בלבד, להתמודד עם לחצים באמצעות תחביב אחר (נשימות עמוקות, מוזיקה, הליכה, משחקי מחשב) ותראו כמה פשוט לשנות הרגל זה.
  

• הורידו תוויות של "אסור" ממאכלים. הימנעות טוטאלית יוצרת מצב ללא שיווי משקל.
  

אלו שנמצאים בתהליך דיאטה לירידה במשקל וחוששים מכניסה למעגל דיאטות אין סופי, חשוב שיאמצו את ההמלצות הבאות: לא להיצמד באופן פנאטי לתפריט, לאכול רק כשבאמת רעבים, להפסיק לאכול כאשר שבעים, לא מלאים. להבחין בין שובע למלאות, ולהסתפק בשובע. כל דיאטה שלא נותנת מענה למזון אהוב במיוחד ולאיכות החיים, אינה דיאטה לאורך זמן.

אם אתם מטופלים על ידי אדם מקצועי, השאירו לו אחריות מלאה בבקרת הדיאטה, יצגו אתם את הצרכים הגופניים והנפשיים. גם כשעושים דיאטה בריאה ושומרים על משקל, זכרו להעסיק מנגנון פנימי שיגן על האיזון בין יישום שפוי לקפדנות מוגזמת.

• הכותבת הינה מהנדסת ויועצת בנושאי תזונה, עיצוב וחיטוב. לשאלות ומידע נוסף ניתן לפנות לאתר הבית שלה:  לחצו כאן