חוק יסוד: פרס
אם למען בחירתו אפשר לשנות חוק ולהפוך את ההצבעה לגלויה, מדוע לא לקבוע בחוק שהוא הנשיא?
הרבה יתרונות יש להצבעה גלויה על בחירת נשיא המדינה. הצבעה חשאית בכנסת פוגעת בעיקרון הפומביות ובעיקרון השקיפות. בהצבעה גלויה, מחויב חבר-הכנסת לתת לציבור בוחריו דין וחשבון בדבר השיקולים שהכתיבו את אופן הצבעתו. הוא ייאלץ להצדיק את בחירתו במועמד על-פי כשירותו והתאמתו לתפקיד הרם ועל-פי יכולתו לסמל את המדינה, ולא רק בתכתיבים בעלי אופי פוליטי. מהפכת השקיפות העוברת על המשפט בישראל גם היא בעלת השפעה, וכמוה גם זכות הציבור לדעת - אחת מזכויות היסוד החשובות של האדם בחברה דמוקרטית.
הפומביות היא מנשמת אפה של הפעילות הפרלמנטרית, כביטויה המרכזי והישיר של הדמוקרטיה בהתגשמותה. ואולם, ההצעה לתיקון חוק יסוד: הנשיא, העולה בימים אלה, היא בעייתית. התיקון הוא בעל אופי כמעט אישי, במרומז - חוק פרסונאלי. הדרך היחידה בה ייבחר שמעון פרס, אומרים, היא באמצעות הצבעה גלויה. אם כך הדבר, אפשר אולי לקבוע בחוק היסוד שהנשיא הבא יהיה שמעון פרס.
ברור כי הבטחת בחירתו של פלוני אינה יכולה להוות סיבה מוצדקת לתיקון חוק היסוד, המהווה חלק מחוקתה של מדינת ישראל. כדאי לזכור כי נעשה בעבר ניסיון דומה לשנות חוק יסוד (אגב, גם כן ביחס לשמעון פרס), כדי לעגן את מעמדו כממלא-מקום נוסף לראש הממשלה. אז הובאה הצעה לתיקון חוק יסוד: הממשלה, כדי להסדיר את מעמדו - הצעה שיש לברך על כך שסוכלה, ובמקומה נמצא הפיתרון היצירתי של "משנה לראש הממשלה", שלא חייב תיקון של חוק היסוד.
למרות שהתיקון המתבקש הוא יחסית "קטן" ואינו דורש רוב של 61 חברי-כנסת, הרי שהוא בעל אופי חוקתי ומהותי, ועל כן מחייב מחשבה רצינית ומעמיקה. למשל, מחשבה על השאלה כיצד ישפיע הדבר על אופן הבחירה של מבקר המדינה, שגם הוא קבוע בחוק יסוד, וגם הוא נעשה בכנסת בהצבעה חשאית.
הכנסת צריכה לדאוג לא רק להליך התקין של החקיקה; עליה לדאוג גם לתדמית הציבורית שלה ולמסרים שהיא מעבירה. יש בתיקון מסר ערכי בעייתי לציבור, בכל הנוגע למעמדם של חוקי היסוד בפרט, ולקלות הבלתי נסבלת שבה היא מוכנה לתקן אותם. הכנסת חייבת לכבד את הליכי החקיקה ולקיים דיון ציבורי סביב שאלות חוקתיות, כגון שאלת השינויים במשטר הפרלמנטרי, וכן אופן הבחירה של נשיא המדינה. אולי, בעקבות חשיבה כזו, יידונו הצעות לבחירת נשיא בדרכים אחרות, כגון בחירה ישירה על-ידי העם, למרות שבחירה כזו איננה מקובלת במדינות פרלמנטריות בהן הנשיא הוא בעל מעמד ייצוגי בלבד. אולי אף יוחלט כי דווקא המשך הבחירה החשאית, שבה מתרחק ומתנתק חבר-הכנסת מהשפעות זרות ומלחצים חיצוניים, היא הראויה. שהרי הערך של עיקרון הפומביות איננו ערך מוחלט אלא יחסי, ויישומו הלכה למעשה תלוי במהותו של עניין ומושפע מקיומם ומשקלם של אינטרסים נוגדים. כל האפשרויות ראויות לדיון - אבל דיון רציני הוא מילת המפתח.
ובכלל, מיותר להזכיר כי לא מקובל לשנות את כללי המשחק ממש תוך כדי המשחק, כאשר כמעט ברור שהליך הבחירה של הנשיא הבא יתקיים תוך פרק זמן קצר. נכון שכבר נעשו שינויים בחוקי יסוד במהירות הבזק, למשל כדי להרחיב את מספר שרי הממשלה מ- 18 ל-24. אך "מקרה פסול בעבר" - כפי שכתב בג"ץ בהקשר אחר - "מחייב תיקון של מה שעוות או התנערות ממנו, ולא חיקויו".
ההצעה לשינוי שיטת הבחירה של נשיא המדינה ראויה לדיון מעמיק ורציני, מנותק מהבחירה הקרובה של הנשיא. אם יוחלט על שינוי השיטה, ראוי שהוא יחול - כמו כל שינוי חוקתי אחר - החל מהקדנציה הבאה.
הכותבת היא מומחית למשפט חוקתי
לפנייה לכתב/ת 
