מחבר שברירי שנייה

פרסונס: "האתגר הגדול היה ועודו לנפק אמירות חשובות ולתקשר אותם בהצלחה".

מחר בצהריים (ב') ינחתו בישראל רקדני להקת המחול של הכוריאוגרף האמריקני דויד פרסונס. הלהקה, שחוגגת 20 שנה להיווסדה, מבקרת לראשונה בישראל וההתרגשות לקראת סיבוב ההופעות, שיחל ביום חמישי הקרוב במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, רבה. "בזמן סוער שכזה חשוב לחוות חוויות חיוביות ומרוממות, וזה בדיוק מה שהלהקה שלנו תביא לאנשים בישראל", כתב פרסונס בהודעה לעיתונות האמריקנית שהופצה שבועות ספורים לפני הביקור בארץ והתייחסה למצב הטעון במזרח התיכון. במסיבת עיתונאים שכינס הבוקר בתל אביב, שעות ספורות אחרי הפיגוע באילת, אמר פרסונס: "ברור שהיו חששות, דיברנו על זה. אסור לשכוח שהטרור הוא כלל עולמי. הטרור הכה גם בניו יורק והצלחנו להיחלץ בנס. הלהקה היתה מתוכננת להופיע במרכז הסחר העולמי ב-11 בספטמבר ובמזל הצוות, שאמור היה לאסוף אותנו, איחר להגיע. טרור קיים בכל מקום".

אנרגטיות מתפרצת, אסתטיקה והומור 

יצירתו של דויד פרסונס מפורסמת בזכות האנרגטיות המתפרצת, האסתטיקה וההומור הרב שבה, תכונה שסייעה ליוצר וללהקתו לפרוץ את גבולות הגרעין הקשה של חובבי מחול מיטיבי לכת, לתקשר עם קהלים גדולים ולשרוד לאורך זמן. "הבעיה הגדולה של המחול העכשווי היא ההתנתקות מבני האדם. כולם יודעים את זה, אבל אף אחד לא מדבר על זה", אומר פרסונס, "אני מת לראות פועל בניין שיושב באולם ואומר: לעזאזל, זה פשוט טוב. זה האתגר שלי כאמן. זה אולי לא מה שאנשים מצפים מאמן, אבל מה אני יכול לעשות? זה אני".

להקתו של פרסונס תקיים שישה מופעים בתל אביב, חיפה וירושלים ותציג קולאז' של שש עבודות קצרות ושונות מאד זו מזו. "אתם תראו מגוון, לדעתי לא תאמינו שכוריאוגרף אחד יצר את כל העבודות האלה", הוא מצטחק. בנוסף, ייפגש פרסונס עם תלמידי בית הספר לאמנויות תלמה ילין ויקיים כיתת אמן עם רקדני להקת "ורטיגו".

בין העבודות שתבצע הלהקה בישראל תהיה העלאה מחודשת של "Shining Star". העבודה, אותה מגדיר פרסונס "מסוכנת לעולם האמנות בגלל שהיא פשוט מהנה", נוצרה במקור עבור להקת המחול של אלווין איילי ומבוססת על מוזיקה של להקת "אדמה, רוח ואש". יצירות נוספות בערב יהיו "In The End" ו"It's ot OF My Hand For Now" למוזיקה של דייב מתיוס בנד. "העבודה הראשונה היא עבודה פוליטית שמדברת על מלחמת כוחות ועל הכוח שמרוכז בידיים של קבוצת אנשים קטנה", אומר פרסונס, "העבודה השנייה היא סולו שכולו תקווה שבקרוב השליטה תחזור לידיים שלנו. אנחנו הלהקה היחידה בעולם שמבצעת את יצירותיו של דייב מתיוס ואנחנו מאד גאים בזה". הלהקה תציג בין היתר את "Caught" מיצירות הדגל של פרסונס שהועלתה לראשונה לפני 25 שנה. "Caught", משלבת בתוכה את מכלול ההשפעות מהן יוצר הכוריאוגרף – התעמלות, הבלט הקלאסי והמחול המודרני.

פרסונס: כשאתה שובר עבודה לשניות, אתה מתבונן ברגע בודד ויכול לתקן את עצמך

דויד פרסונס נולד בשיקגו וגדל בקנזס סיטי, מיזורי. "לא בדיוק המקום הנפלא בעולם אם אתה רוצה להיות רקדן", לדבריו. בנעוריו הוא נמשך להתעמלות אמנותית והתמחה בטרמפולינה. את המחול הוא גילה במחנה קיץ לאמנויות והתאהב. "זה אחד התחומים המאתגרים שיש", הוא אומר, "אתה צריך להבין את התנועה, להבין במוזיקה, בתלבושות, בפסיכולוגיה ובעסקים". כשהיה בן 17 ארז מזוודה, עלה על הרכבת ונסע ללמוד בבית הספר למחול של אלווין איילי בניו יורק. שישה חודשים לאחר מכן התקבל ללהקתו של פול טיילור והפך במהרה לאחד הרקדנים הבולטים בלהקה.

עם להקתו של פול טיילור סייר בכל העולם ואף בישראל. במקביל הוזמן פרסונס ליצור עבור להקות שונות בהן ה-American Ballet Theatre בניהולו של ברישניקוב, הניו יורק סיטי בלט, בלט שיקגו, להקת המחול של אלווין איילי ולהקת בת שבע.

"העבודות שלי שבו את דמיונם של אנשי מחול בזכות האלמנט הקומי שבהן. אני חושב שזה מה שמפריד ביני לבין יוצרים אחרים במחול", הוא אומר ומוסיף, "אני עובד על רכבת הרים של תחושות בקונטקסט משתנה. אני לוקח את הקהל מצחוק אל העצב האבסולוטי. זה מה שמלהיב אותי כיוצר. זה לא שאני רוצה לשלוט בקהל, אבל חשוב לי שהוא ירגיש". גם בארה"ב נחשב פרסונס לאחד מאותם כוריאוגרפים יחידי סגולה שמצליחים לעשות את הלא יאומן - לחיות מאמנותם ולספק עבודה רציפה לרקדניו. "פרסונס מיקם את עצמו בקבוצת עלית של יוצרים מענגי-קהל", נכתב עליו בירחון Dance Magazine שרימז על יצירה מיינסטרימית. "האתגר הגדול היה ועודו לנפק אמירות חשובות ולתקשר אותם בהצלחה. אני רוצה שהקהל יבין מה שאני אומר ובו בזמן להשאיר לו מקום לדמיון ולפרשנות אישית", ענה פרסונס.

על פי העיתונות האמריקנית, תקציב הלהקה עומד על סכום של כ-1.5 מיליון דולר בשנה מתוכם 80% מהכנסות עצמיות ובעיקר מכירת כרטיסים. פרסונס, ריאליסט ופרקטי על פי הגדרתו, הבין את חוקי המשחק, הפנים אותם ופועל במסגרתם. "אי אפשר לומר שיש לנו תמיכה ממשלתית ממשית", הוא אומר, "זה מחייב אותנו להיות מאד פרקטיים. התפאורה אצלנו מינימליסטית אנחנו מציעים במה חשופה ואת הגוף האנושי". פרסונס, צלם חובב, מנהל דיאלוג בין התנועה לאור. "האור הוא המוזה שלי. יש בו עוצמה אדירה", הוא אומר ומדגיש, "צילום אפשר לי לפתח עין חיצונית שדרכה אני מתבונן בעצמי. באמצעות הצילום למדתי לפתח רגישות לצורות שאני יוצר. הצלם לוכד חלקיק של שנייה. הכוריאוגרף מחבר את שברירי השנייה האלה יחד ויוצר תנועה. כשאתה שובר את השניות, אתה למעשה מתבונן ברגע הבודד ויכול לתקן את עצמך, להפוך אותו לאסתטי יותר. העין החיצונית הזו של הצלם שבי מאד עוזרת לי כרקדן וכוריאוגרף".

דויד פרסונס - בין התאריכים 1-3 בפברואר במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב; 5 בפברואר באודיטוריום חיפה; 6 בפברואר בתיאטרון ירושלים