"הפצצת עזה תעצור את הקרבות הפנימיים"

ישראל נחושה להגיב על הפיגוע באילת. התגובה תוכל להיות הפצצה מהאוויר בד בבד עם הפגזה ארטילרית, וייתכן שהישראלים ינסו להתנקש בחייהם של ראשי הארגונים הפלסטיניים. כמה אירוני... אנו מעוניינים, באמת ובתמים, שתגובות אלה יתרחשו בהקדם. הדבר עשוי להיות הפתרון היחיד שיעצור את מלחמת האחים העקובה מדם ברצועת עזה.

הם אומרים שהקזת דמם של הפלסטינים הינה קו אדום, אבל קו אדום זה נחצה בכל מקום - ברחובות, בבתי החולים ובתוך הבתים בעזה. על איזה שאריות של טאבו הם מדברים?

נראה כי הגענו לנקודת זמן שבה אף אחד כבר לא יכול לתווך בין הנצים ולהפסיק את שפיכות הדמים. אף על פי שמכל עבר נשמעו בתקשורת ברכות על היוזמות בעולם הערבי להפגיש את הצדדים, נראה כי בפועל הם לא ייפגשו.

"מה שמתרחש כבר קטל כל רגש". אנשי חמאס בעזה (צילום: רויטרס)

נכון, זה לקוי להגיע למסקנה שכזו - לקרוא לישראל לשים סוף לפרק המביש הזה במסכת הפרקים של ה"קייס" הפלסטיני, אם עדיין קיים קייס כזה אחרי כל מה שהתרחש ועדיין מתרחש. ואולם אם זהו הפתרון היחיד, אין בכך שום בעיה, אם זה מה שיזכיר ללוחמים - ולו לרגע - שהכיבוש עדיין מכביד עלינו את עולו. נראה כי הדבר פשוט נשכח ונעקר מחזם.

באופן פומבי אנו מאמינים כי ישראל כבר הפציצה את עזה. חלק מהנשק שבו אנו משתמשים - זה-כנגד-זה - לא שימש אותנו מעולם במאבקנו בכיבוש והמכניזם שלו.      

אנחנו כבר לא יכולים להתחרט על שום דבר. מה שמתרחש כבר קטל כל רגש. לא נתחרט אם נספוג כאב נוסף - אם ישראל תתקוף בתים בעזה ותציב על הכוונת שלה את מנהיגי הארגונים הפלסטינים. זה הפתרון היחיד להפסקת הקרבות.

הטרגדיה הגדולה תתרחש אם ישראל לא תעשה מה שאנו מצפים ממנה שתעשה. אינני יודע לאן יוביל אותנו המשכו של מעגל הנקם והדם. אף אחד אפילו לא הגיב לתחינות בפני האזרחים שיצאו לרחובות בניסיון לעצור את שפיכות הדמים, והדבר מאמת את התחושה כי כל הרגשות כבר התבלבלו לחלוטין.

אם זה היה תלוי בי הייתי קורא למנהיגים ולנכבדים להתייצב ולעצור את ההדרדרות שמתרחשת. ואולם לא נראה כי זה מה שעומד להתרחש.

לא נותרו עוד אפשרויות רבות - אפשר לעשות שוב מה שנעשה הבוקר באילת, אפשר ללכת לעזאזל ואפשר לעזוב את הארץ מלאים בבושה על מה שמתרחש.