בשלח: מוּסר לפני משפט
גם בעידן ה"אקטיביזם השיפוטי", הפיתרון נמצא בראש ובראשונה בחינוך לערכים ולאחריות אישית עמוקה
פסק הדין במשפטו של חיים רמון משקף את הניסיון החשוב של מערכת המשפט הישראלית לעצב נורמות התנהגות, ברמה הפרטנית והמדוקדקת ביותר. יש לקדם בברכה את הניסיון להביא לעיצוב החיים באמצעות המשפט. אך האם די בכך? מערכת משפט, מדוקדקת ופרטנית ככל שתהיה, לעולם לא תוכל לכסות את כל המצבים ואת כל הדילמות בהם עומד אדם למבחן בזמן אמת.
מתערבת בכל שטחי החיים. היא מכוונת את צעדיו של האדם מהרגע שהוא קם בבוקר, פוקח את עיניו ולוחש לבורא עולם "מודה אני לפניך...שהחזרת בי נשמתי בחמלה" - ועד לרגע שהוא עוצם עיניו, יגע מעמל יומו. מהרגע שהוא נולד ועד ליומו האחרון. היא עוסקת במה שמכניסים לפה, במה שלובשים, במה אומרים ועוד ועוד.
תורת ישראל בנויה על אדני המשפט וההלכה. פרשת השבוע הבאה "יתרו" תסמן את הכיוון העיקרי של תורת ישראל - הלכה. ההלכה היהודית
הפרשה הקודמת - בוא
מעבדוּת לכתב אישום
רפי פוירשטין
היועץ המשפטי לא טאטא ולא טייח, אלא קיבל החלטה וביטא אותה בחדות ובבהירות. אולי האקט המהיר והדרמטי הזה הוא הלקח המרכזי של פרשת הגירוש ממצרים
אבל גם התורה האלוהית המפורטת כל-כך איננה מסתפקת בהלכה. פרשת השבוע שלנו "בשלח" מגדירה היטב את התנאי ההכרחי לכך שההלכה והמשפט יפעלו את פעולתם. מהו התנאי? עומד לו עם העבדים המשוחרר על שפתו של ים סוף. מצד אחד הים העמוק, ומהצד השני חילותיו המתקרבים ומאיימים של פרעה. העם חש לכוד בצבת הפלדה. לאחר שמתרחש הנס המופלא של קריעת הים וטביעת הצבא המצרי בתוכו, לאחר שישראל ניצלים וחוצים אותו - עומד העם נדהם מעברו השני של הים, חווה את "היד הגדולה" שהצילה אותו זה עתה. תגובת העם פשוטה ויסודית: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
העם מאמין באלוהיו. מאמין פירושו לא רק יודע שהוא קיים, אלא נותן לו לכוון את חיי. מאמין פירושו - יש לי בפני מי לתת דין וחשבון על מעשיי. רק עכשיו, לאחר כינונה של האמונה, פנויה הדרך למתן תורה ולכינון המשפט העברי המפואר. דהיינו: אם אין אמונה - אין מצפון ואין אחריות אישית.
המשפט האלוהי לא יתקן את נפשו של האדם ולא יעצב את מוסריותה של החברה. בשעת מותו של ר' יוחנן בן זכאי, מגדולי חכמי המשנה, הוא בירך את תלמידיו: "יהי רצון שתפחדו מאלוהים כמו שאתם מפחדים מבני אדם". שאלו אותו תלמידיו: רבנו, זה הכל? מאלוהים לא צריך לפחד הרבה יותר? השיב להם ר' יוחנן: כשאדם עובר עבירה, הוא מתבונן לכל הכיוונים ואומר, רק שאף אדם לא יראה אותי.... תחושת האחריות כלפי האינסטנציה העליונה היא מקור המצפון ופחד מהכשל המוסרי.
צאו וראו את השחיתות הפושה בחברה. לכאורה אנו בעידן ה"אקטיביזם השיפוטי", עידן "הכל שפיט", וכל תנועה מלווה ביועץ משפטי מכוון ומדריך. אך האם אנו טובים יותר? מוסריים יותר? לכן, עם כל הכבוד לצעד החשוב של מערכת המשפט, הפיתרון למצוקותינו המוסריות נמצא בחינוך לערכים ולאחריות אישית עמוקה, הרבה לפני שה"משפט" יפעל את פעולתו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
