שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הוראות הפעלה ליוצא לשאלה*
    איך מתמודדים עם תקופת ה"נד-נד", מה יקרה כשראשכם ייחשף במלואו לקרני השמש בפעם הראשונה, איך צולחים את הניתוק הכואב מהמשפחה - ולמה המשפט "בוא'נה אחי, עשית מצגת בת זונה, שלפייר נגנב לגמרי", הוא מחמאה? לקראת ערב מודעות שעורכת אגודת "הל"ל", להלן עשרה דברים שמִתְחַלֵן צריך לדעת
    תקופת ה"נד-נד" ביי לכיפה ולחצאית הניתוק מהמשפחה תכירו, "המתעסק" 
    אגודת "הלל" מפגש עם חילונים על זוגיות (ודייטים) למה לשרת בצה"ל? 
    מבוא למדעי הסלנג קח את הזמן 

     

    * המאמר נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות ושוביניסטיות השפה העברית בלבד, והוא הרבה יותר ממיועד לשני המינים.

     

     

    תקופת ה"נד-נד"

     

    קשה לעבור דירה, לעזוב את הסביבה המוכרת והאהובה. החברים. המכולת הקבועה. החנייה שלך. הרחוב שבו אתה יכול ללכת בעיניים עצומות כשאתה יודע בדיוק היכן המדרכה שבורה ואיפה העץ שענפיו מפריעים. קשה לעזוב בית, עיר, ארץ - וקשה כל-כך לעזוב תרבות. השפה היא אותה שפה, אבל הכל שונה ומבלבל.

     

    לא כל היוצאים נולדו 'מקולקלים'. למעשה, רוב האנשים שהחליטו לעזוב את הדת בגיל בוגר חוו 'משבר' (סלנג חרדי שמשמעותו הרהורים על אמיתות קיומו של אל). במהלך המשבר, שעשוי להימשך תקופה ארוכה בת חודשים ואפילו שנים, היוצא הפוטנציאלי שואל שאלות ומסרב לקבל דברים כמובנים מאליהם. אך יחד עם זאת הוא חווה אקסטזות דתיות, להן יש הסבר פסיכולוגי שלא כאן המקום להציגו, שבשלביו הסופים מתקבלת ההחלטה: האם לעזוב את העולם החרדי, או להישאר כ'אנוס', כלומר לדבוק בתלבושת ובמניירות החרדיות ולנסות לגנוב מדי פעם עבירות קטנות?

     

    לעתים אחת האקסטזות מובילה להארה רוחנית, המתלבט חוזר בתשובה שלמה וכולם שמחים וממהרים לסדר לו שידוך כדי שלא ייכנסו לו עוד 'פרפרים' לראש. פעמים אחרות התהליך מוביל ליציאה לשאלה.

     

    חזור למעלה
    ביי לכיפה ולחצאית

     

    שיר ילדים חרדי ידוע מספר כי "או-הא, או-הא, או-הא, כדאי שתדע כי הבגד עושה את האדם". השלב בו אתה מסיר את הכיפה ומתהלך ברחוב, משוכנע שכולם מסתכלים עליך במבט מאשים, הופך אותך לעירני פי כמה. העינים מתרוצצות בעצבנות על פני העוברים והשבים, שמא תיקלט פדחתך החשופה ברשתית עינו של הרב מהישיבה קטנה או של הדודה הגדולה, שהיא גם שדכנית וגם אופה וגם מנהלת גמ"ח טיטולים מפואר וגם עונה לשם בלומה. ברור לך שברגע שייתקלו בך עיניה, אין קרוב משפחה/חבר/מכר שלא ישמע את ה'נייעס' (כך מתקראות החדשות הצהובות במגזר).

     

    מה עושים? נרגעים ומבינים שאתם לא מעניינים עד-כדי-כך, או שומרים את הכיפה בכיס בדיוק בשביל המפגשים האקראים האלה. וגם בשביל לכבד את אבאימא.

     

    אצל בנות, הוויתור על החצאית הוא מהלך מעט יותר מסובך. בעצם לא מעט. שכן מכנסיים הם הרבה יותר מפריט לבוש. הם הצהרה. בנוסף, קשה לשלוף חצאית באמצע הרחוב ולהתעטות בה. אז כן, בסופו של דבר זה יגיע להורים, ואולי טוב שכך. סוף העולם יגיע בפעם הראשונה שהם ישמעו על היציאה, אבל הם יתרגלו. כולם מתרגלים בסוף.

     

    חזור למעלה
    הניתוק מהמשפחה

     

    אחת המהמורות הכואבות ביותר בתהליך היציאה בשאלה, אם לא הכואבת שבהן, היא הניתוק מהמשפחה. אתה בטוח שההורים רוצים בטובתך. הם בטוחים שאתה עושה טעות מרה שתשלם עליה ב'זה ובבא', כלומר בעולם הזה תסבול מכל מיני שיקוצי חילונים, שהם כידוע רוצחים, אנסים ומסוממים, ובעולם האמת תהיה נידון לייסורי נשמה מסוג צואה רותחת, גיהינום של שלג, כף הקלע ועוד אטרקציות משובבות נפש.

     

    במקרים קיצוניים ההורים פשוט ינתקו איתך קשר, או ישבו עליך שבעה. אך ברוב המקרים יהיו ויכוחים מרים, דמעות רבות ונתק זמני בלבד. אצל רוב ההורים בדרך-כלל מתגבר הרגש הטבעי של אהבת הילדים, גם אם הקשר הקודם לא יחזור.

     

    חזור למעלה
    תכירו, "המתעסק"

     

    במהלך תקופת ה"נד-נד" או מיד אחריה, יתקשר אליך בחור נמרץ שיציף אותך בשטף מילולי ויציע לך הצעה מפתה: נסיעה לחו"ל לקהילה יהודית חמה ומקבלת, עבודה קלה, ממש קלי קלות, רק לשבת במשרד ולסדר קלסרים. הדירה, הרכב, הטיולים והוצאות המחיה? על חשבון הקהילה, ואתה אפילו לא חייב לחבוש כיפה.

     

    ובכן, זה מפגשך הראשון עם "המתעסק-שמבין-בדברים-האלה". הוריך או רבניך פנו לאדם שעיסוקו הוא איתור בחורים מתנדנדים וניסיון להשאירם בקהילה החרדית. אם אתה נחוש בדעתך לעזוב את הדת ונקעה נפשך מהצביעות החרדית, בקש מה"מתעסק" בנימוס אך בתקיפות שלא יעז להתקשר אליך שוב. והחלף מספר טלפון. אם בסך-הכל נמאס לך לשבת כל היום בבית המדרש ולהתייגע בארמית, ההצעה דווקא יכולה להתאים לך מאוד. אבל קח בחשבון שתוך שנה תמצא את עצמך נשוי לבת הקהילה שאליה נשלחת.

     

    בדרך-כלל, הקהילה החרדית מתגייסת כולה כדי למנוע את נשירת בניה לתהום החילוני. הנסיעה לחו"ל היא האמצעי החביב והנוח מבין מגוון הפעולות בהן העסקנים עשויים לנקוט. הצעה ידידותית למסרבים: אל תלכו לבד בלילה, לפחות עד שתתפיחו מעט את שריריכם.

     

    חזור למעלה
    אגודת "הלל"

     

    עליי לנפץ מעט מיתוסים שנקשרו בשמה של אגודת "הל"ל": למרבה הצער לא מתקיימות שם אורגיות המוניות; אנשיה לא יכריחו אתכם לאכול חזיר; אין טקס הטבלה לחילוניות; לא מצמידים כוכבת פורנו לכל יוצא; ולמעשה, רוב המתנדבות באגודה הן דודות חביבות.

     

    הרבה-הרבה נלחש בקהילה החרדית על האגודה ה'מסוכנת' הזו. אבל מה לעשות שהחיים הרבה פחות נוצצים ועסיסיים, ול"הל"ל" מגיעים רק אחרי שההחלטה לצאת בשאלה בשלה? למעשה, באגודה גם די מסתייגים מ'אנוסים'. מטרתה היא לסייע למי שרוצים לצאת, וזקוקים לעזרה בהשלמת ההשכלה הבסיסית, רכישת השכלה גבוהה, שכירת הדירה הראשונה וייעוץ בכל הקשור לנבכי העולם החילוני. והכי חשוב, לדעתי לפחות, יצירת מפגש עם אנשים שעוברים תהליך דומה.

     

    אין דבר יותר חיוני יותר ליוצא הטרי מאשר להרגיש שהוא לא לבד, שהוא דווקא בסדר ושיש הרבה אנשים שעברו ועוברים את אותו דבר. "הל"ל" מקפידה לא לשכנע מתלבטים, ובשום אופן לא לגרום ליציאה בשאלה. אבל אם כבר החלטת - מצפים לך אוזניים קשובות, אנשים טובים בעלי ניסיון ומגוון פעילויות ומפגשים עם אנשים כמוך.

     

    חזור למעלה
    מפגש עם חילונים

     

    מזל טוב. עזבת את הבית, מצאת כוך קטן שניתן לכנותו דירה. העיקר שיש מקלחת ומזרון. מצאת איזושהי עבודה והבוס הסכים להעלים עין מהעובדה שאתה נטול תעודת בגרות. ואז, תמיד היא תגיע. השאלה "ואיך ההורים שלך הגיבו?".

     

    משום מה סיפור היציאה בשאלה נראה לחילוני המתבונן מהצד מאוד רומנטי/אמיץ/מסעיר והוא מוכרח, ממש מוכרח לשבת מולך ולתחקר אותך בעינים נוצצות. וזהו, מכאן ואילך אינך עוד עובד המשתכר שכר מינימום וחי מבונוסים. אתה חיית המחמד של מקום העבודה. נכון שבפעם הראשונה, השנייה ואולי גם השלישת אתה מתלהב, מרצה את כל משנתך האתיאיסטית ומתעמת עם המסורתי שבחבורה. עיניך מצטעפות כשאתה מספר על אבא שהתחנן שלא תעזוב את הישיבה, על האחות שלא מדברת איתך, על החברים המתנכרים.

     

    אבל בשלב כלשהו זה נמאס. אתה מרגיש שהפכת לאישיות חד-ממדית. "לעזאזל", אתה חושב. "אני בנאדם ולא אטרקציה. אני גם אוהב כדורסל וקולנוע וסובל מאקזמה בקיץ". היחס הזה מתחיל לעצבן והחילוני והיוצא עשויים להיקלע לשיחה כזו:

     

    חילוני נסער ומשולהב: "מה? היית פעם דוס? ממש-ממש דוס? שחור כזה?"

    יוצא עייף: "אההה."

    דמיונו של ההוא ניצת: "וואי, איזה קטע. ואיך ההורים שלך הגיבו?"

    יוצא מנוסה: "הלכו לחוג סלסה עם אבו מרזוק."

    חילוני מתלהב: "מה, באמת?"

    יוצא תשוש: "לא, מה נראה לך? ועוד יותר למה נראה לך שאני מעוניין לשתף אותך בזה?"

    חילוני פגוע: "טוב, טוב, לא ידעתי שזה נושא כל-כך רגיש אצלך."

     

    אז כן, הנושא רגיש. לא כולם מעוניינים לדבר עליו, ובטח שלא בפעם ה-75. בקיצור, הטביעו את סקרנותכם בספרים השונים שיצאו בנושא ועזבו אותנו. באמאש'לכם.

     

    חזור למעלה
    על זוגיות (ודייטים)

     

    ים של קלישאות ונהרות של דיו נשפכו על הדבר המיוחד, הקסום והקשה הזה, שמתחולל בין גבר לאישה. אבל אם חילוני שגדל בחברה מעורבות מתקשה בבניית זוגיות, קל וחומר חרדי לשעבר שגדל לתוך עיקרון ההפרדה המוחלטת בין המינים. הרבה מהיוצאים, ואני ביניהם, מעדיפים את האופציה הקלה, כלומר זוגיות בין יוצא ליוצאת. שאלות רבות נחסכות, הרקע זהה, המשברים דומים. שניכם יורדים ביחד לסיני בפסח ומשתזפים בכנרת בראש השנה.

     

    ובכל זאת, אם אתם יוצאים לדייטים ראשונים עם חילונית, נסו להימנע מטעויות מביכות (רמז: שירבוב מילים בארמית בשיחה אינו יוצרות אפקט של כיבוש והלהבת נשים), והקפידו על הדרכה מדוקדקת לקראת המפגש עם ההורים. בהנחה שזה יקרה. ואם הבאת את החברה החילונית שלך הביתה - אתה בר מזל, אחי.

     

    חזור למעלה
    למה לשרת בצה"ל?

     

    הדרך הטובה ביותר להשתלבות מהירה בחברה החילונית היא שירות צבאי. אתה נפגש עם מגוון סוגי אוכלוסייה, השירות הוא תוספת נהדרת לקורות החיים שלך וברוב המקרים תקבל מעמד של חייל בודד. בנוסף, מגיע לך סיוע בלימודים לקראת בחינות הבגרות, ואף תמיכה במימון לימודים גבוהים.

     

    חזור למעלה
    מבוא למדעי הסלנג

     

    במפגשים הראשונים עם בני גילך החילונים תופתע משפתם. לא ממש תבין את כוונת המשורר, לא תבחין בהבדל העמוק והמהותי בין 'גנוב' ל'מגניב', בין 'דלוק' ו'מדליק'. אל חשש, עם הזמן כל הדקויות יובנו ויתחוורו לך, ואפילו תרבה להשתמש במילים הללו. בינתיים, חייך במקומות שנראה לך נכון לחייך בהם. יום אחד יגידו לך שהחולצה שאתה לובש היא 'בת זונה', ואתה תרגיש מוחמא.

     

    חזור למעלה
    קח את הזמן

     

    בסופו של דבר התהליך כולו, כולל היציאה מהבית, ההיכרות עם התרבות החילונים והאנשים החדשים, הוא עניין של זמן ופרספקטיבה. אז התאזר בסבלנות. תבין שהתהליכים האלה לוקחים זמן. יגיע השלב שבו תדליק סיגריה בשבת, לא תזכור שהיום יום שבת - וכלל לא יפריע לך שזה לא מפריע לך.

     

     

    • אגודת "הל"ל" , התומכת בצעירים היוצאים לשאלה, עורכת ערב מודעות ביום שני 5.2 מ-19:00, בסינמטק תל-אביב. לפרטים נוספים ושאלות התקשרו 1-700-707-073 או לחצו כאן

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים צח
    לפני? הפגנת חרדים נגד מצעד הגאווה
    צילום: חיים צח
    אחרי? מסיבה במועדון תל-אביבי
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים