שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    המלכה רג'ינה

    גיא חג'ג' מנצל הזדמנות אחרונה לפתות אתכם לפתוח את לבכם בפני רג'ינה ספקטור, שמגיעה לארץ. בואו לצפות בשני קליפים, במיוחד ל-ynet

     

    באחרונה התבשרנו בשמחה-אין-קץ שרג'ינה ספקטור תופיע במועדון הבארבי בתל-אביב ב-10 וב-11 במרץ. מי שכבר מאוהב ביפהפייה הסובייטית הכובשת לא צריך את ההמלצות שלי. מי שתוהה אם שווה לרכוש כרטיס (התשובה, אגב, היא "כן! מהר!") מוזמן לקורס קצרצר בתולדותיה של הפלא.

     

    "רג'ינה ספקטור היא כמו החברה המטורפת ההיא שלך שאתה יודע שתביא לך רק צרות, ובכל זאת, כל כך קשה לך לעמוד בפניה" (טים קאראן, "אלטרנטיב פרס")

     

    הסיפור של רג'ינה ספקטור הוא סיפור אמיתי של "מוזיקת המקרה". היכולות המוזיקליות המשובחות שלה היו שם כבר בהתחלה: ספקטור הצעירה למדה מוזיקה קלאסית והתאמנה בפסנתר ברצינות תהומית כבר בגיל שש, במולדתה רוסיה. אבל ליצירת מוזיקת פופ היא הגיעה דווקא במקרה. אחרי ספיגה הדרגתית של מוזיקת רוקנ'רול אסורה ברוסיה של שנות השמונים, ספקטור היגרה עם משפחתה לברוקלין, שם המשיכה להתאמן בנגינה קלאסית. אבל בסוף החטיבה החליטה רג'ינה לעבור מבי"ס יהודי-דתי לתיכון חילוני, שם נחשפה באחת להיפ-הופ, פאנק ופופ אמריקני בדיוק בגיל המתאים, בו המוזיקה הפופולרית משחררת אותך בשיא ההתבגרות. במהלך טיול בישראל גילתה בת הנוער הג'ינג'ית, שעד אז רק ניגנה בפסנתר, שהיא מוצלחת במיוחד באילתור שירים. ככה, במקרה.

     

    "אני מנסה לכתוב שירים כמו סופר של סיפורים קצרים. למה שלא אכתוב שיר מנקודת המבט של גבר, או פושע, או אישה זקנה?" (רג'ינה ספקטור בראיון, 2004)

     

    אחרי התיכון המשיכה רג'ינה שלנו ללימודים גבוהים בניו יורק, וסיימה את לימודי ההלחנה בשלוש שנים במקום הארבע המקובלות, ובהצטיינות כמובן. היידישע מאמא בטח הייתה מאושרת. ב-2001, בגיל 21 בלבד, התחילה העלמה ספקטור להופיע במועדונים באיסט-וילג' בניו יורק. השירים שלה מאותה תקופה היו יוצאי-דופן גם בסצינת האנטי-פולק אליה שויכה, וגם בהשוואה לעמיתותיה והשפעותיה המתבקשות כמו פיונה אפל, טורי איימוס וג'וני מיטשל. ספקטור הכניסה לתוך הפסנתר שלה מוזיקה רוסית, מקצבי פאנק והיפ-הופ, פראזות של ג'ז ומוזיקה קלאסית, ושפכה מתוכו שירים שיכולים להזכיר, אולי להשיק לאמנים אחרים, אבל הם תמיד עומדים בפני עצמם, וכמעט תמיד בעזרת הפסנתר והגרון שלה בלבד. והגרון הזה, עם הטווח הקולי המרשים שלו, שימש לפרקים כחטיבת קצב של הברות משעשעות, לפרקים ככלי נגינה שני או שלישי, ובעיקר כקול השירה המוביל והמזוהה כל-כך, שלעתים רחוקות מאוד שר על האישה שמשתמשת בו. ספקטור, בניגוד לרוב המוחלט של זמרות מסוגה, כותבת רק לעתים נדירות על עצמה ועל חייה. היא נהנית הרבה יותר לברוא דמויות אחרות, להמציא סיפורים או לשלוף השראה מהתנ"ך או מהספרות הגבוהה. בתקופת האיסט-וילג' מכרה ספקטור בהופעותיה שני אלבומים שהוציאה בעצמה, "11:11" ו-"Songs" המצוינים, שהתהדרו בפסנתר ובקולה של ספקטור בלבד, והובילו להחתמתה בחברת Sire.

     

    "כנראה הדבר הכי טוב שיצא מרוסיה מאז הוודקה" (מגזין "פילטר")

     

    ב-2004 הוציאה ספקטור את "Soviet Kitsch", שאסף לה קהל רחב ונאמן בקרב מאזיני ה"אלטרנטיבי" בעולם. אפשר וכדאי לטעום מתוכו את "Ode To Divorce" הפותח ואת "Us" הבלתי נשכח. ב-2006 הגיעה הפריצה למיינסטרים עם האלבום האחרון והמעולה "Begin To Hope". הדעות עליו עודן חלוקות: האלבום פרץ את גבולות הפלייליסט, נכנס ל-MTV ומשך עדרי-עדרים של מאזינים חדשים אל הפלא הבלתי-מוכר ששמו רג'ינה ספקטור. עם זאת, מעריצים ותיקים רבים ביקרו באכזבה את הנגישות והפופיות של האלבום, ששפע עיבודים מלאים וקונבנציונליים יחסית והפקה נקייה ומוקפדת הרבה יותר מבאלבומיה הקודמים. שירים כמו "Better", "Fidelity" ו-"On The Radio", שנשמעים שונה למדי מאלבומיה הקודמים, נטחנו אפילו בגלגלצ. גם "Samson", שהופיע במקור באלבומה "Songs" והוקלט כאן מחדש, זכה לקליפ מטמטם ביופיו שדילג בין בלוגים מהללים (גם שלי, אני מודה) - וכאן תוכלו לצפות בו.

     

    יש אנשים שצובט להם בלב כשזמרת שהייתה הסוד השמור שלהם הופכת לרינגטונים של מאזיני גלגלצ ושיריה מופיעים ב"אנטומיה של גריי". אבל רג'ינה הייתה ונשארה רג'ינה, זמרת ייחודית שאין שנייה לה. ובמרץ הקרוב היא אצלנו, ממש כאן במרחק נגיעה, עם פני הבובה שלה, הקול ההורס והטקסטים החכמים והעשירים. אני אהיה בשורה הראשונה, ואתם?

     

    "אמרנו 'קשה לעמוד בפניה?' בעצם, זה בלתי אפשרי" (טים קאראן, "אלטרנטיב פרס")

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים