מסקנות ראשונות מהנצחון ב"ספדיה"

החלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה לדחות את תכנית ספדיה לבניה ממערב לירושלים נתפשת, ובצדק, כניצחון גדול של התנועה הסביבתית. ארגוני הסביבה הובילו בשנים האחרונות את המאבק הציבורי נגד הרס הריאות הירוקות של הרי ירושלים וניוונו של מרכז העיר. כעת, לאחר שהושג הנצחון, הגיע הזמן למבט מקיף יותר על המשמעויות העמוקות של המאבק – וההישג – הסביבתי החשוב הזה.

מעמדם החדש של ארגוני הסביבה קידם דיון פנימי בתוך התנועה הסביבתית לגבי סדרי העדיפות הרצויים על הרצף של פיתוח מול שימור, בעיקר כשהמדובר בפיתוח תשתיות "ירוקות" כגון רכבת, מתקני אנרגיה נקיה וכדומה. הדילמה נובעת מכך שגם לתשתיות מסוג זה יש השלכות סביבתיות, ובראשן פגיעה בנוף ובשטחים פתוחים. כידוע, ארגוני הסביבה קראו כל השנים לקידומן של תשתיות אלה, שיצמצמו את בעיית זיהום האוויר ומצוקות סביבתיות נוספות.

היום מוצאים עצמם ארגוני הסביבה בחזית המאבק נגד תוכניות אלה, בגלל פגיעה בטבע ובנוף הנגרמת לעתים, כמו במקרה הרכבת, בגלל ניהול כושל של עבודות הפיתוח. המשמעות של התנגדות הארגונים הסביבתיים – וגם של גורמי ממשל המופקדים על שמירת הסביבה והטבע – היא עיכוב ואף עצירה של השקעות מדינה חיוניות בהיקף של מיליארדי שקלים, וגם של התועלת הסביבתית שהן צפויות להביא.

המלחמה ב"דרכים עוקפות תכנון"

שיח תכנוני רב-צדדי

כיום יש צורך למסד דיאלוג פתוח ובונה בין ארגוני הסביבה לבין מקבלי ההחלטות בתחום התכנוני במשרדי הממשלה השונים. שני הצדדים צריכים להבין, כי לא מדובר ב"משחק סכום אפס", בו רווח של צד אחד בא בהכרח על חשבון הפסד של הצד השני. בדילמה שבין פיתוח מקורות אנרגיה נקיה לבין השמירה על הנוף קיים יותר מפתרון אחד.

על מהותו של פתרון זה יש לקיים שיח תכנוני פתוח ורב-צדדי, שייתן לציבור ולארגוני הסביבה מעמד של שותפים מלאים, היכולים לשקול בכובד ראש ובראיה פתוחה את מאזן הרווח וההפסד הסביבתי בכל תכנית פיתוח.

הכותבת היא מנכ"ל ארגון "חיים וסביבה "