שתף קטע נבחר

דיכאון אטומי

"Atomic Rooster" נועדה להיות הבטחה גדולה, אבל היא הספיקה להוציא רק אלבום אחד לפני שהחלו הצרות. גיא בניוביץ' נזכר בווינסנט קריין, אחת הדמויות הטרגיות של הרוק המתקדם

יום האהבה, שחל בשבוע החולף, מעניק הזדמנות נאה להיזכר באחת הדמויות הטרגיות של הרוק המתקדם. לא חסרות כאלו, אגב (מי אמר סיד בארט?). אותם אנשים שהקדימו את זמנם המוזיקלי, סבלו מצירוף של מזל רע, אישיות בעייתית ועולם שלא ממש הבין מה הם רוצים – ובדרך כלל זה גם נגמר רע.

 

בחג האהבה, הוא ולנטיינ'ס דיי, 14 בפברואר 1989, נמצאה גופתו של וינסנט קריין, בן 45, שהתאבד לאחר שבמשך שנים ארוכות סבל ממחלת נפש ודיכאונות. הקלידן הנפלא, שניגן עם כמה מהמוזיקאים הגדולים של דורו, לא הצליח להיכנס לפנתיאון התהילה של הרוק בגלל גורל אכזר, מחלת נפש חמורה ושורה של החלטות מוטעות. אבל לרגע אחד, ב-1970, הוא היה (כמעט) בפסגת העולם. גם אם התמליל של השיר הבא נשמע אירוני משהו.

 

"תנעל את הדלת, כבה את האור

אתה פוחד כל כך הלילה

התחבא מכל הרוע

וספור את תשע הנשמות שהיו לך.

 

מתחיל לצרוח, קורא לעזרה

אף אחד לא לצדך

כדי לעזור ולשכוח את מה שהיה

כל כך קשה להמשיך מכאן.

 

המוות צועד מאחוריך, המוות צועד מאחוריך".

 

"Atomic Rooster" נועדה להיות ההבטחה הגדולה של הרוק המתקדם (אם כי אורי ברייטמן מציין שלא היתה להקת "פרוג" מן המניין, אלא פנתה יותר לצד הכסחיסטי של הרוק). הכל התחיל בסדר: קריין, קלידן מצטיין שביסס את מעמדו בלהקת הפולחן "The Crazy World of Arthur Brown" (עם הלהיט הענק "Fire", ראיתם את ארתור בראון מקפץ עם אש על ראשו בהופעות ההן?), התאחד עם המתופף המצוין קרל פאלמר והבסיסט ניק גרינווד. הם הוציאו אלבום אחד לא רע בשם "אטומיק רוסטר", ואז החלו הצרות.

 

פאלמר קיבל הצעה מפתה מקית' אמרסון וגרג לייק - וברח לאמרסון לייק ופאלמר (תוכלו לקרוא עליהם בטור קודם). קריין החל להיפגש עם שורה של מוזיקאים ידועי שם, ומזלו הרע לא הפסיק להפתיע: האגדה מספרת, למשל, שג'ק ברוס (מ"Cream") שנפגש עם קריין, החליט לבסוף לדבוק בקריירת סולו; ואם זה לא מספיק, אגדה נוספת טוענת בעקשנות שיום לפני פגישה מתוכננת של קריין עם בריאן ג'ונס – שבדיוק עזב את "הרולינג סטונס", נמצא האחרון מת בבריכת השחייה שלו. איך זה בתור מזל משמים? כמובן שלא כל הסיפורים על מזלו הרע של קריין הם בהכרח מדויקים במאה אחוז... אבל אתם מבינים את "אווירת הנאחס" שריחפה מעל ראשו, לפחות בעולם המוזיקלי.

 

קריין, בחור קומפולסיבי שכמותו, לא ויתר. הוא הצליח איכשהו לארגן להקה להקלטת אלבום שני (עם צמד הפולים, הגיטריסט פול דוקאן והמתופף פול האמונד), שזכה לשם המעודד "Death walks behind you". האלבום הזה, שיצא לאור ב-1970, הוא אחד הפעמים הראשונות שבהן מבצבץ בהצלחה השילוב בין רוק מתקדם לרוק כבד. הוא רועש, עצבני, קצבי ועמוס בקטעים מצוינים. הלהקה הצליחה לראשונה גם לייצר איתו סינגל ראוי, בשם "Tomorrow Night", שיר מצוין שיחמם לב רוקיסטי באשר הוא. עוד יש לציין את הקטע הכבד "Gershatzer", שמעניק למאזינים סולו תופים בן כשלוש דקות באדיבות האמונד. ומעל הכל, כמו שמיים מלאי כוכבים, מככבים הקלידים של קריין, שהדומיננטיות שלהם בלתי מוטלת בספק. ואגב, שימו לב גם לעטיפה המצמררת - מודל שהרבה אלבומי רוק כבד ומטאל יילכו בעקבותיו.

 

מתכון בטוח להתקף לב

אבל אנחנו עוסקים בשיר הנושא, "Death walks behind you", קטע ארוך ומצוין שנבנה בשלבים (והטקסט שלו נכתב על ידי הגיטריסט דוקאן). הוא בנוי כולו על ריף גיטרה מוצלח, אחד הטובים ששמעתי ברוק, שמזכיר פסגות אחרות כמו "עשן על המים" של דיפ פרפל או "Black Dog" של לד זפלין. סביב הריף הזה נבנית היצירה כולה.

 

וזה מתחיל בכלל כמו סרט אימים: הפסנתר של קריין מנגן באיטיות קטע מינורי ומצמרר שנדמה כאילו נלקח מתוך "פסיכו". ואז חודרות לתוך אווירת האימה הזו צרחות גיטרה חדות, שרק מחזקות את האווירה הפרנואידית. הקטע כאילו צועק "תעצרו, תסתכלו אחורה!", כמו במיטב סרטי האימה. ואז זה מתחבר בכמה אקורדים מז'וריים בפסנתר של קריין, והשיר מתחיל. "המוות צועד מאחוריך!" זועק הפזמון שוב ושוב, כשהוא נע בין בתי השיר לקטעי אילתור זריזים של קריין והחברים.

 

זה איננו שיר לרכי-לבב. רעייתי אסרה עלי בשלב מסוים להשמיע אותו בבית, בטח שאחרי חשיכה, בטענה שהוא מתכון בטוח להתקף לב, שלא לומר התקפת עצבים של השכנים ("למה בעלך לא יכול לשמוע את הגבעטרון, לפעמים?"). אבל הוא נותר יצירת מופת קטנה של פחדים, פראנויה והמתנה. ציפייה למשהו הזה שנמצא כל הזמן מאחורינו, ורק מחכה שנסתובב. קוראים לו המוות. וכן, הוא גם קטע רוקיסטי קורע, כמו בספר.

 

האלבום "Death Walks Behind You" הגיע לעשרים הגדולים במצעדי המכירות בבריטניה. הלהקה הוציאה עוד שלושה אלבומים בשנות ה-70 (בהרכבים שונים, שהתחלפו בהתאם לקריזות של קריין), התפרקה, התאחדה שוב בשנות ה-80' לעוד כמה אלבומים (פחות מוצלחים) והתפרקה שוב. ב-1989 נמצאה גופתו של קריין. ב-1992 מת המתופף האמונד ממנת יתר של סמים. כמו בגרסה מקאברית לסרט "ספיינל טאפ", להקת "אטומיק רוסטר" היתה ההבטחה שלא מומשה. אבל הצלילים הנפלאים שהותיר קריין אחריו ממלאים את האוזניים בעונג, כמעט 40 שנה אחרי. אז המוות צועד מאחורינו? לא נורא, ככלות הכל.

 

הפינה "מתקדם לאחור" תציג מדי שבוע יצירה מאסכולת הרוק המתקדם. כל הבחירות הן המלצות של החתום מעלה בלבד, ויש לשמוע אותן בווליום גבוה במיוחד, כשכל הסובבים אתכם משוכנעים שהשתגעתם סופית. תיהנו.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"Atomic Rooster". הכל התחיל בסדר
עטיפת האלבום
לאתר ההטבות
מומלצים