חכו, נפיל את אסד ונעשה שלום
219 איש בלבד הצביעו נגד חאפז אסד לנשיאות סוריה. אחד מהם הוא עמר עבד אל-חמיד, בנה של כוכבת טלוויזיה מפורסמת בדמשק. אחרי אין ספור פעולות גלויות נגד המשטר ופרסום מאמר משותף עם ישראלי, הוא גורש לארצות הברית. עכשיו הוא לא מפסיק להתראיין ואולי מעלה תהיות בסוריה לגבי ההחלטה שלא לעצור אותו. "תמתינו", הוא מציע לישראלים, "ואל תעשו שלום עם אסד. בקרוב אולי נעשה שלום בין שתי מדינות דמוקרטיות"
"סוכנים של המשטר נותנים לך פתק ואתה צריך לסמן עיגול 'כן' אן 'לא'. הקפתי את המילה 'לא' ואדם שעמד לידי היה בהלם", נזכר אל-חמיד בחוויותיו מ'הדמוקרטיה הסורית'. "הוא חשב שטעיתי והציע לתת לי פתק חדש כדי לסמן 'כן', אבל ויתרתי על התענוג. הייתי בטוח שאחרי כמה ימים ידפקו על הדלת בבית שלי וייקחו אותי לחקירה, אבל אף אחד לא בא. מה אכפת להם מ-219 אנשים".
בראיון מיוחד, ראשון לכלי תקשורת ישראלי, מספר אל-חמיד כיצד הילך על הסף, כתב מאמרים נגד הנשיא והרבה להרגיז את ההנהגה הסורית, עד שפשוט נמאס להם ממנו והם הראו לו את הדרך אל מחוץ לגבולות המדינה. בוושינגטון הוא משמש כנציג של "חזית ההצלה הלאומית", האופוזיציה הגולה למשטר אסד.
למה לא הראו לו את הדרך לבית המעצר? אל-חמיד סבור כי הדבר קשור לעובדה שאמו, מונה ווסאף, היא כוכבת טלוויזיה מפורסמת בסוריה. "זה לא היה קל לעצור בן של שחקנית מפורסמת וכל כך אהודה בסוריה", הוא משער.
אויב המשטר
דמיינו איש אופוזיציה סורי ולבטח לא תראו לנגד עיניכם את דמותו של אל-חמיד. הוא חיה מערבית, מתירנית, עם שיער ארוך, אנגלית מהוקצעת ושליטה טובה בחומר. הוא מצהיר שאינו מאמין באלוהים ושאין לו בעיה לדבר עם ישראלים. במחשבה שניה, די בקלות אפשר לדמיין אותו תופס שולחן בשינקין.
הפעם הראשונה שעזב את גבולות סוריה, היה בשנת 1986, כשנסע ללימודים באוניברסיטת וויסקונסין בארצות הברית. בשנת 1994 חזר וכעבור עשור יצא שוב מדמשק, הפעם לשמש עמית מחקר במכון "ברוקינגס" שבוושינגטון. כשסיים את תפקידו שב לסוריה. בהתחשב בעובדה שפרסם לא מעט מאמרים נגד משטר הבעת' בדמשק, העובדה ששב לארצו ולא נעצר, מפתיעה עוד יותר.
כיצד הפכת להיות אויב המשטר בסוריה?
"היו כמה סיבות, אבל העיקרית היא הפרויקט שלי ששמו 'תארווה', שנועד לגשר בין סונים, כורדים ועאלווים. לא היינו קבוצה גדולה. מאתיים פעילים בכל סוריה. ערכנו סדנאות, הפעלנו צעירים וגרמנו להם לדבר על המצב. אנחנו יודעים שיש בעיות בין הקבוצות העדתיות השונות בסוריה וניסינו ליצור הבנה ולהפחית את המתיחות, כדי שלא יקרה אצלנו מה שקורה בעיראק".
אז מה עשית כל כך רע שביקשו שתסתלק?
"הואשמנו בגרימה לסכסוכים בין-עדתיים, בדיוק הפוך ממה שניסינו לעשות. הם חששו שהנושא יקבל במה. המשטר אינו מעוניין ביחסים טובים והוא מסכסך בין בני הדתות השונות".
בשנת 2004 הוא יצא לוושינגטון, משם כתב מאמרים לעיתון הלבנוני בשפה האנגלית "דיילי סטאר". בין השאר הוא כתב מאמר משותף עם הפרופסור הישראלי משה מעוז על הצורך לחדש את תהליך השלום הסורי-ישראלי. זו היתה הפעם הראשונה שסורי וישראלי כתבו משהו ביחד בפומבי.
רצח חרירי היה הסף
אבל למרות המאמרים הקשים שב אל-חמיד לסוריה. הוא אומר שלא רצה לעשות בעיות ואפילו התחייב לשבת בשקט ולא לכתוב נגד המשטר. השקט נמשך עד שהמשטר עצר קבוצת אינטלקטואלים סורים, ואחר כך בא רצח חרירי ואל-חמיד לא יכול היה לנצור לשונו.
"כשעצרו אותם מאוד כעסתי, והתחלתי לכתוב שוב ב'דיילי סטאר' הלבנוני נגד המשטר", הוא מספר. "אחר כך בא רצח חרירי. לא יכולתי לשלוט בלשון שלי. כתבים זרים שבאו לדמשק ביקשו לראיין אותי. אמרתי בגלוי שאסד עשה את זה וגם לא הייתה לי בעיה לקרוא לו מטומטם בכמה ראיונות שנתתי לעיתונים במערב. זה לא היה צעד הכי טוב שלי", הוא מגחך, "לשבת בדמשק ולקרוא לנשיא שלי דיקטטור ורפה שכל בראיונות ל'ניוזוויק' ול'סקוטסמן".
בשלב מסוים, הוא זומן לחקירה. "לפני שזומנתי לחקירה אצל עאסף שאוקת, שהוא ראש המודיעין והאיש החזק בסוריה, הוא נפגש עם אמי. היא אמרה לו שהיא לא מסכימה עם המחשבות הפוליטיות שלי, אבל אם יקרה לי משהו – היא עדיין אמא שלי".
אחרי המפגש הזה, הוזמן גם אל-חמיד עצמו לפגוש את שאוקת, גיסו של אסד, שכנראה מעורב עד צוואר בפרשת רצח חרירי. "אשתי עמדה על כך שהיא תבוא אתי לפגישה עם שאוקת", הוא משחזר. "היא התעקשה לבוא כי היא ידעה שאם היא תבוא, במקום חקירה, זה יהיה מפגש חברתי - וכך היה. באותה פגישה הבטחתי לו להפסיק לכתוב והוא הסיר את מגבלות התנועה שחלו עלי".
אבל אל-חמיד לא סתם את הפה ולכן מצא את עצמו על מטוס מדמשק, עם כרטיס לכיוון אחד. בינתיים, זו כנראה היתה טעות חמורה של המשטר, כי בינתים הפך לאיש הקשר של האופוזיציה הסורית עם הממשל האמריקני. "יש בסוריה כולה אולי מאה פעילים, מהם 15 איש בולטים. אני לא אחד מהם. עכשיו אני עושה עבורם את הקשרים ואוסף כסף, כדי שהם לא יצטרכו להסתכן ולדבר עם האמריקנים".
אל-חמיד הקים יחד עם שותפיו מהאחים המוסלמים את "חזית ההצלה", שהוא ארגון גג של גופי האופוזיציה הרוצים להביא דמוקרטיה לסוריה. אחד המקורבים לחזית הוא סגן נשיא סוריה לשעבר עבד אל-חלים חדאם.
מה לך ולחדאם שהיה חלק מהדיקטטורה המושחתת הזו?
"הוא יודע הרבה סודות והם פוחדים ממנו. המלך עבדאללה פוגש אותו, יש לו גישה לאנשים באזור. הוא יוצר קשר עם אנשים גם בתוך המשטר. הצירוף של חדאם נועד גם לאותת לרבים במשטר שאנחנו לא באים לנקום. אנחנו לא מתעסקים בנקמה ובעבר. אנחנו מוכנים לפעול כמו מנדלה, אנחנו נסלח, אבל לא נשכח. פנינו לעתיד".
מהי עמדתכם בנוגע לישראל?
"האחים המוסלמים הסורים בעד הסדר שלום עם ישראל. הם לא קוראים לג'יהאד. הם קוראים למשא ומתן והם אומרים זאת בפומבי. ראש האחים המוסלמים סאדר א-דין בניוני אמר את זה בקיץ האחרון בראיון ל"אל ג'זירה". לכן החלטנו שאנחנו יכולים לדבר אתם. טוב לשבת ולדבר ולראות לאיזו הסכמה אנחנו יכולים להגיע".
"אומרים שהם ינעצו בנו סכין בגב. זו אפשרות, אבל האפשרות האחרת היא שהמצב הקיים יישאר. מצב שבו שולט בסוריה מיעוט של דיקטטורים שלא מתמודדים עם הבעיות האמיתיות של המדינה - לא כלכלה ולא פיתוח. אילו הם היו עושים קצת, אני לא הייתי באופוזיציה".
כמה זמן זה יקח עד שהמשטר הנוכחי יקרוס?
"זה יכול לקחת עשר שנים, אבל יכול גם להסתיים בתוך שנה. זהו משטר שמייצג קבוצה מאוד קטנה, הוא מושחת והכלכלה בסוריה קורסת, העוני גובר, הכורדים רוגזים וכך גם הסונים. במוקדם או במאוחר זה ייגמר בצורה שקטה או אלימה. אני מקווה שבשלום. אם הסוף יגיע באלימות, אני לא רוצה בו שום חלק".
למה התראיינת לכלי תקשורת ישראלי?
"הישראלים צריכים לדעת יותר על האופוזיציה הסורית. אני חושש שתחזקו את אסד עם הסכם שלום עכשיו. אני לא רוצה לראות את זה. אני מעדיף שתחכו כמה שנים ונגיע להסדר שלום בין שתי מדינות דמוקרטיות".
לפנייה לכתב/ת 
