נהמת לב

סרטן אלים שהתפרץ בגופה של "מתנה", טיגריסית קשישה בת 18 מה"חי-כיף" בראשון לציון, לא הותיר ברירה לרופאיה ואמש (ג') הם נאלצו להרדימה לנצח. בתחילת שנות התשעים, בסמוך למועד פתיחתו של ה"חי-כיף" בראשון לציון, הגיעו בהפרש של שנה, שני טורפים נדירים במיוחד מהפונדק של "כושי רימון" באילת: אריק ומתנה, טיגריסים סיבירים קטנים. השניים הגיעו למקום לאחר שנדחו על ידי אמם בגיל צעיר, שוכנו בחצר מגורים משותפת ואילו האם הועברה לגן החיות בחיפה. שני האחים גודלו על ידי צוות המטפלים ומשכו סקרנים רבים במשך השנים.

בטבע נותרו מאות פרטים בלבד מתת המין הסיבירי ובשבי מספרם מגיע לכמה אלפים. רובם זוכים לחיים אומללים בקרקסים, גני חיות נטולי פיקוח ומתקני רבייה בלתי חוקיים. הסכנות הרבות האורבות בטבע נובעות בעיקר מהאדם, שצד את הטיגריסים בעיקר בשביל עורם ואיבריהם הפנימיים שנועדו לשוק התרופות הסיניות המסורתיות. כיום המגמה בגני החיות בעולם היא לנסות ולאושש את אוכלוסיית הטיגריסים הנמצאת בסכנת הכחדה עולמית.

הטיגריסים הסיביריים - עולם הולך ונעלם (צילום: ויז'ואל פוטוס)

אם בטבע השניים היו נאלצים לנדוד בעקבות מזונם, ב"חי-כיף" הם לא התאמצו כדי להשיג מזון ובמקביל לא הוציאו אנרגיות רבות. התפריט היומי כלל ארוחות בשריות עשירות בויטמינים ומינרלים, עופות שלמים, בשר בקר ובשר ארנבות. לאחר שלושה ימי תזונה בשרית, בארבעת הימים הנותרים הטיגריסים צמו, אך נהגו לקנח לפני השינה בחטיף קטן, שנועד בעיקר כדי למשוך אותם לתאי השינה המוגנים מפני קור וגשם.

"שניהם גדלו בקירבת בני אדם, כך שהם לא פחדו מאיתנו. מתנה היתה טיגריסית קולנית במיוחד והנהמות שלה הגיעו גם לבניינים המרוחקים בראשון לציון. היא אהבה לשחק, להשתעשע ובהחלט היתה מודעת לגודל ולעוצמה הרבה שלה, במיוחד כשילדים רבים היו בקירבת מקום והיא היתה משתעשעת עימם בריצות ומחבואים", אומר ל-ynet ד"ר אפי וגשל, ווטרינר ב"חי-כיף" בשבע השנים האחרונות, המתאבל על לכתה של הדיירת האהובה. "האינטרקציה עם המטפלים במקום היתה רציפה במשך שנים, זה היה כמו ריטואל וזה קשה לעכל שפתאום הכל נגמר. למרות שהיא היתה גדולה, כל בוקר שהוציאו אותה לחצר הפתוחה, היא היתה באה לבקש ליטוף כמו חתול ביתי, נוהמת נהימות אהבה ואפילו הצליחה לכוון אותנו אל המקומות האהובים עליה לגירוד: בגב ובצוואר התחתון".

בכל שנותיה של מתנה ב"חי-כיף" היא המליטה פעם אחת בלבד ובתה הועברה לגן החיות בחיפה. מתנה לא סבלה מבעיות בריאותיות מיוחדות, אך לפני כארבע שנים היא הורדמה למטרות בדיקה רפואית, במהלכה גילו הרופאים ציסטה באחת מהשחלות. דלקות רחם נפוצות במיוחד בקרב חתולות בוגרות לא מעוקרות וד"ר ווגשל מבהיר כי הוחלט לעקוב בקפידה אחר מצבה הבריאותי. "לפני חצי שנה הרדמנו אותה על מנת לצלם את רגלה, לאחר ששמנו לב שהיא צלעה אחת מהן. חיה פראית שכזו לא מרדימים כל יום ולכן ביצענו בדיקות דם ואולטרסאונד. לשמחתי הרבה, התוצאות היו תקינות ונראה היה כי תחייה עימנו עוד מספר שנים טובות".

לפני מספר ימים החלה מתנה לגלות סימנים של חוסר תיאבון, אך ד"ר וגשל ומטפלה של מתנה, דורון בוכריס, לא התרגשו מכך במיוחד. "אנחנו לא מרדימים טורף כה גדול שלא אוכל יום אחד ולכן מיהרנו לבדוק את הרשימות שלנו, על מנת לראות מתי בפעם האחרונה מתנה היתה מיוחמת. לאחר ששללנו אפשרות לדלקת רחם, החלטנו לעקוב אחריה מקרוב", אומר ד"ר וגשל ומציין כי לשם כך בוצעה הפרדה בכלוב המגורים של מתנה, על מנת לבחון את צרכיה. כמויות האוכל ירדו בצורה ניכרת ולאחר יומיים של "שביתת רעב", היא חזרה לאכול שוב כמויות קטנות מאוד ואז חדלה לאכול. 

"באה לבקש ליטוף כמו חתול ביתי". (צילום: כרי פריש, "חי-כיף" ראשון לציון)

"כל האיברים היו נגועים בגרורות"

מתנה איפשרה לד"ר וגשל ללטפה ללא כל חשש, אך עם זאת היא ידעה לזהות מתי יגיע הרגע לבדיקות

הרפואיות. "אז היא הכריזה בנהימות שהיא הולכת להתנגד לי ומתנהגת כמו חיית בר פראית. החלטתי להרדים אותה כדי לבדוק את מצבה ובניגוד להרדמה של חיות משק ובית, בהן ניתן לבצע בדיקות פיזיולוגיות, את חיית הבר חייבים להרדים". ההרדמה התבצעה באמצעות רובה חיצים. בתחילה השתמש ד"ר וגשל בחומרי הרדמה במינון נמוך וכבר אחרי יריית החץ הטשטוש הראשון, ניתן היה לראות בבירור כי מצבה של הטיגריסית בכי רע. תחושת הבטן של ד"ר וגשל לא סיפקה בשורות מעודדות.

העברת טורף כבד לטיפול במרפאת ה"חי-כיף" הינה מסובכת במיוחד, לכן הוזמן למקום רופא מומחה להדמיה מבית החולים הווטרינרי בבית-דגן. באמצעות מכשיר אולטרה-סאונד נייד ניתן היה לגלות תוך מספר דקות מה מתרחש בבטנה, בריאות ובאיבריה הפנימיים של הטיגריסית, דבר שמספק לרופאים תמונה ראשונית לפני הגעתן של תוצאות בדיקות הדם תוך מספר שעות. "ברגע שהתחלנו עם בדיקות ההדמיה, גילינו כל האיברים היו נגועים בגרורות בכבד, בטחול, בריאות ואפילו בשריר הלב. במידה והיינו מגלים שיש גידולים ממוקדים על גבי העור, עוד ניתן היה להסירם בניתוח, אבל התמונה היתה נוראית והתדהמה היתה גדולה", אומר בכאב ד"ר וגשל. "גיליתי גושים מסביב לעטינים, דבר שהצביע על סרטן שד ממאיר. קשה לי להאמין שלפני מספר חודשים היא היתה במצב בריאותי מצויין".

הידיעה על מצבה החמור של מתנה התפשטה במהירות ב"חי-כיף". רבים מהעובדים במקום חששו לגורלה ועקבו בדאגה אחר פעולות צוות המטפלים. "גילה המבוגר, מצבה הקליני והגילויים החדשים על הגרורות לא הותירו לנו ברירות רבות. ידענו שהיא סובלת במיוחד אם הכבד לא מתפקד", מגלה ד"ר וגשל ומדגיש כי חתולים הם אלופים בהסתרת מחלות, קשות ככל שיהיו, עד לרגע האחרון. "החלטנו שהדבר הכי טוב בשבילה, כדי להפסיק את הסבל ועם כל הקושי בדבר, הוא המתת חסד. אם לא, תוך מספר ימים היא היתה נכנסת לכשל מערכות כללי המלווה בייסורים קשים והיתה מתה לבד. אני מתנחם בעובדה שהיא מתה בגיל מבוגר מאוד גם לחיים בשבי, זהו גיל שטוב למות בו, ללא שום קשר לסרטן שתקף אותה. לצערי, אין חלקי חילוף לטיגריסים. זו תחושה קשה שמלווה אותך בכל רגע נתון".