גז עצבים

התאריך הוא ה־10 במרץ 2007. הממיר שלכם מכוון ליורוספורט. על המסך עומדים בהיכון 21 רוכבים, עטופים בעור משובח ומוגנים בקסדות ובכפפות מהחומרים הכי חזקים וקלים שיש. המקום הוא מסלול המירוצים בדוחא, קטאר. לא הלוקיישן הכי אקזוטי בעולם, אבל לא חשוב: מה שחשוב זה מה שיקרה בערך 45 דקות מרגע הזינוק. ליתר דיוק, מה שיקרה לרוכב שעל ההונדה שלו מודבקת הספרה 1. לבחור הזה קוראים ניקי היידן, והוא אלוף העולם הנוכחי במוטו GP. מה שחשוב לו זה לשמור על התואר, ולהוכיח שלמרות הדיבורים מסביבו, הוא לא זכה בו בפוקס. אם אתם מאלה שחושבים אחרת, הבה ניזכר בעובדות: לפחות במשך העונה הקודמת, היידן הוכיח שהוא רוכב האספלט המהיר בעולם. והוא עבד קשה מאוד בשביל להוכיח את זה.

היידן בן ה־26 הוא נצר למשפחה מאוד פעילה והישגית בתחום מירוצי האופנועים ובסופרבייק האמריקאי. לא צריך לשמוע אותו מדבר יותר משנייה וחצי בשביל לעלות על זה שהוא רד־נק מקנטאקי, ווייט טראש שגר בטריילר פארק עם אמא צווחנית ואבא עם גרון חרוך. הוא נראה כמו ילד מערוץ אקסטרים שנשלף הרגע מאיזה תחרות סנובורד, אופני פעלולים או אופנועי מוטוקרוס, ויודע לבצע ארבעה סיבובים באוויר בלי ידיים. מין מתבגר כזה שלא היה לו שום דבר מעניין לעשות עם עצמו, אז הוא הפך להיות ממש טוב באיזה ענף ספורט מטורף. כזה שאפשר למות בו בכל רגע בגלל ביצוע לא נכון או סתם מזל מחורבן.

כאמור, תואר אלוף העולם ממש לא בא להיידן בקלות. הוא נלחם עליו בשיניים ובציפורניים וירק בשבילו ליטרים של דם — ובכל זאת יש הטוענים שהאליפות הזאת לא מגיעה לו. חלק מהם מאמינים שמי שצריך להחזיק בתואר הוא דווקא רוכב אחר, בחור שיודע לתפוס כידון בשם ולנטינו רוסי. אולי שמעתם עליו. אחרים דווקא תומכים בדני פדרוסה, ספרדי בן 21. נגיע אליו מאוחר יותר. תהיו סבלניים.

אלה שלא חיים בשלום עם התואר של היידן הם לא רק מאות מיליוני המעריצים של רוסי או פדרוסה, אלא גם כמה פיגורות עם קצת יותר השפעה. שימו לב לסיפור הבא: במבחני טרום העונה שנערכו במסלול פיליפ איילנד באוסטרליה, היידן התלונן שהאופנוע שלו קטן מדי. עכשיו, בערך יומיים וחצי לפני פתיחת העונה, הוא עדיין אומר שהאופנוע שלו אמור לחזור למנהרת הרוח כדי לשדרג את הפיירינג בשביל שיתאים למידותיו. נכון שהיידן הוא משהו כמו 1.73 מ' — די הרבה בשביל רוכב — אבל הונדה, בעלת האופנוע, כבר ייצרה בעבר כלי אחד או שניים לרוכבים גבוהים. כולל היידן עצמו. אז איך יצא שהיפנים, שלא מפספסים כלום, ייצרו עבור אלוף העולם אופנוע קטן מדי? ובכן, התשובה פשוטה ואכזרית. הם לא מתייחסים להיידן כמו לאלוף.

הזינוק של פדרוסה

אם אתם לא לגמרי בעניינים, תרשו לי לספר לכם שהונדה היא השחקנית הכי משפיעה בכל העסק הזה של אליפות המוטו GP. זה לא רשמי, כמובן; רק סוד די גלוי. השאלה היא מה המשמעות של זה.

אז ככה: בחמש השנים האחרונות עבר עולם המוטו GP הרבה תהפוכות, הראשונה מביניהן ב־2002. עד אז, במשך כמעט שלושה עשורים, מנועי שתי פעימות בנפח של 500 סמ"ק שלטו בקטגוריה הבכירה של מירוצי אופנועי הכביש. באותה שנה התחיל רצף של שינויים, ובראשו האפשרות להשתמש גם במנועי ארבע פעימות בנפח מוגדל של עד 990 סמ"ק. מיד עם שינוי התקנון הופיעה הונדה עם אופנוע מוכן — ועם ביצועים כמעט דמיוניים. ה־RCV211 החדש לא השאיר בעונה הראשונה שלו סיכוי לאף אופנוע אחר.

היידן. שום דבר לא היה במקרה

בעונה הבאה עברו כולם למנועים דומים. אפריליה, דוקאטי, סוזוקי, קאוואסאקי, ימאהה — כולן התחרו עם אופנועים חדשים, שעדיין נמצאו בתהליך פיתוח כזה או אחר. גם האליפות של אותה שנה, 2003, הלכה לכיוון ההונדה של ולנטינו רוסי.

עונת 2004 בישרה את המהפך הבא במוטו GP: על פי התוכניות, שנכנסות לתוקף בעונה שמתקרבת אלינו, חסל סדר ה־990 סמ"ק. במקומו נכנסת קטגוריית ה־800 סמ"ק.

אבל בואו נחזור רגע ל־2003, כשהונדה עדיין שלטה בקטגוריה ביד רמה וכולם היו עסוקים בלהבין איך לעזאזל מייצרים מנועים כל כך חזקים. את האופנוע הכי מהיר בעולם אכלס הרוכב הכי מהיר בעולם: ולנטינו רוסי, מכונת מירוץ אכזרית ומיומנת, וגם מפלצת יחסי ציבור חייכנית ויעילה. כמו הרבה בוסים שחצנים לפניהם, גם מנהלי הונדה ידעו מה יש להם ביד, אבל בחרו להתנהג כאילו הבחור האיטלקי מונח אצלם בכיס הקטן. עד כדי כך הם היו מלאים בעצמם, שבשביל לחסל את הבאז על זה שהניצחון רשום אך ורק על שמו של הרוכב, הם טרחו קצת יותר מדי להסביר ש"עם כל הכבוד, זה בעיקר האופנוע".

רוסי לא פראייר, והוא לא אהב את הקטע הזה. במקום לשבת בשקט, לאכול את הלב ולהמשיך להביא אליפות אחרי אליפות עם חוזה כספי פנומנלי, הוא החליט לעשות צעד שנראה כמו התאבדות: לעבור לקבוצת ימאהה, המתחרה הכי גדולה של הונדה. כדי להכאיב לבוסים שלו קצת יותר, הוא גם לקח איתו את המכונאי הראשי שלו. מה שרוסי רצה לעשות זה ללמד את הונדה לקח שהיא לא תשכח, ועל הדרך להטביע את שמו עמוק יותר בדפי ההיסטוריה של עולם המירוצים. הקמפיין שלו היה ברור מאוד; זאת לא המכונה. זה הרוכב.

עכשיו תראו איזה יופי. רוסי באמת ניצח בעונה הראשונה שלו על הימאהה M1, אופנוע נחות משמעותית מה־RCV211. וזה ממש לא שינה שהונדה זרקה על המסלול הרבה מאוד רוכבים מעולים עם אופנועים מצוינים. אחרי שנה הוא שחזר את ההצלחה, וב־2006 הלכה האליפות להונדה רק בשנייה האחרונה של העונה.

באותה עונה עשה עולם המירוצים היכרות עם בחור ספרדי צעיר בשם דני פדרוסה, שעלה לקטגוריה הבכירה בשנת 2006 עם נתונים מעולים. פדרוסה הכישרוני — שצמח תחת השגחתו של אלברטו פויג', רוכב עבר עם רקורד מרשים — נחשב לאלוף עולם בפוטנציה. גם בזכות מידות גוף קלאסיות (1.58 מ' על 51 ק"ג), וגם הודות לביצים של שור.

פדרוסה לקח את אליפות העולם הראשונה שלו בשנת 2003, בקטגוריית ה־125 סמ"ק. אחרי סיום העונה, ברכיבת אימון, הוא התרסק ושבר את שתי הרגליים. בגלל הפציעה הוא לא היה יכול להתאמן או להשתתף במבחני החורף החשובים לקראת עונת 2004, שבה היה אמור לעלות לקטגוריית ה־250. אבל הפרטים השוליים האלה לא הפריעו לו לטפס על האופנוע רגע לפני הזינוק לעונת הבכורה שלו בקטגוריה — ולקחת בסופה את הכתר.

אם עד אז לא ממש שמו לב לפדרוסה, עכשיו הכל השתנה. בעיקר אצל הונדה: האופנוע שלה ניצח בעזרתו, בדיוק כמו שקרה עם בחור אחר בהיסטוריה שלהם. כן, פדרוסה הזכיר לשחצנים של הונדה רייסינג את רוסי. ועכשיו הם כבר התכוננו לעתיד ורוד יותר.

הריצה של היידן

בתום עונת האליפות שלו על ה־250, דני פדרוסה עלה בפעם ראשונה על ה־990 סמ"ק כדי לבדוק אם הוא מסוגל לנצח את השטן מימאהה ולהחזיר את האליפות למקומה הטבעי. זה לא הלך. האופנוע האדיר התגלה כגדול מדי בשביל פדרוסה הקטן והחלש, ששקל אז 48 קילו. ההחלטה היתה להשאיר אותו על ה־250 סמ"ק, אבל רק בינתיים: באותה תקופה כבר עבדו בהונדה על ה־800 סמ"ק העתידי, זה שנכנס העונה לפעילות. וה־RCV212 מודל 2007 נתפר למידותיו של רוכב קטן קומה וקל משקל. מישהו כמו דני בוי.

התוכניות לשנות את נפח המנוע בקטגוריה הבכירה, לצד העלאת משקל המינימום של האופנועים, הגיעו מארגון יצרני אופנועי הספורט ונומקו ברצון לשפר את רמת הבטיחות. עכשיו, בואו נגיד שמדובר בטיעון טיפה מפוקפק: למרות שאופנועי המוטו GP התקרבו יותר ויותר למהירויות של 350 קמ"ש בישורת, ואפילו ששיאי מסלול נופצו פעם אחר פעם, הרוכבים הסתדרו לא רע בכלל עם האופנועים. לפחות הרבה יותר טוב מאשר עם הדו־פעימתיים המסוכנים של פעם. המוטיבציה האמיתית של היצרנים — או אם לקרוא לילד היפני בשמו, של הונדה — היתה אחרת לגמרי. רוסי היה בלתי ניתן לעצירה; פדרוסה לא הסתדר עם האופנוע החזק; וממש במקרה, מנוע ההונדה היה בנוי בתצורת V5. צילינדר אחד פחות נותן V4 ונפח מנוע של 800 סמ"ק. קפיש?

היידן. רוצה להוכיח שהוא לא זכה בתואר במקרה

את 2006, עונת הבכורה שלו בקטגוריה הבכירה, בילה דני פדרוסה בלית ברירה על ה־990 סמ"ק. אין מה לרחם עליו: הוא סיים את העונה במקום הרביעי עם שני ניצחונות (סין ובריטניה), על אופנוע שהוכח כגדול עליו. אגב, כבר באותה עונה הוא נחשב לרוכב מספר אחת של קבוצת הונדה הרשמית. מי שכן לקח את האליפות באותה עונה היה המספר שתיים שלו, ניקי היידן. איך יצא שדווקא הרוכב הכי פחות מוערך לקח בסופו של דבר את האליפות? ובכן, כמו ש־2006 התפתחה, זה לא באמת מפתיע. אחרי הכל, זאת היתה העונה הכי הזויה ופסיכית שנראתה בשנים האחרונות בקטגוריה הבכירה.

הטירוף התחיל כבר במבחני טרום העונה. משהו בימאהה M1 דגם 2006, האופנוע של רוסי, פשוט לא עבד. כתוצאה מכך, הרוכב הטוב בעולם — שמאחוריו היה רצף מדהים של חמש אליפויות — זינק אל המירוץ הראשון מהמקום התשיעי והמאוד לא אופייני על הגריד. באותו מירוץ התנגש בו רוכב בשם טוני אליאס, הוריד אותו מהמסלול וגרם לרוסי לסיים במקום ה־14.

מכאן ואילך המשיך העסק להידרדר מבחינת רוסי. רעידות בלתי פתירות של החלק הקדמי, כשלים נדירים בצמיגי מישלין, יד שבורה מהתרסקות במירוץ ההולנדי באסן, ואפילו שני מנועים שהלכו תוך כדי רכיבה. ככה יצא ששבעה סבבים לפני סוף העונה היתה קבוצת ימאהה, אלופת העולם הגאה, על סף התפוררות — ורוסי המתוסכל היה בפיגור אדיר של 51 נקודות מהמקום הראשון.

רוסי לא היה היחיד שהדברים הלכו לו בצורה עקומה. במהלך הזינוק למירוץ בספרד התנגש סטה ג'יבנאו בלוריס קפירוסי, חברו לקבוצת דוקאטי הרשמית. האופנוע של סטה התרומם לסלטה באוויר, שלח את האופנוע של קפירוסי לדשא וגרף מחוץ למסלול ערימה של רוכבים, ביניהם דני פדרוסה. הפדיחות המשיכו גם בדרך לבית החולים, כשהאמבולנס שפינה את ג'יבנאו היה מעורב בתאונת דרכים. וכל התענוג הזה קרה לפני סדרה של מירוצים עוקבים שלא אפשרה לפצועים להשתקם כמו שצריך. בואו נגיד שבאותה תקופה, אזור המוסכים שלצד מסלולי המירוצים נראה כמו המחלקה הגריאטרית באיכילוב. ובמשך כל הזמן הזה, ניקי היידן המשיך קדימה כאילו כלום.

הנפילה של רוסי

היידן סיים תשעה סבבים מתוך ה־11 של עונת 2006 באחד משלושת המקומות הראשונים. בסבב לגונה סקה שבקליפורניה — המסלול הביתי שלו, ונקודת השפל של רוסי וימאהה — הוא אפילו ניצח. אבל אז המזל הרע תפס גם אותו, והוא לא הצליח לחזור לדוכן המנצחים. המצמד הניסיוני של הונדה עשה לו את המוות, וגם מערכת השיגור החדשה לא אפשרה לו לצאת לדרך כמו שצריך. אבל כל אלה היו צרות קטנות לעומת הדבר המבאס באמת: האליפות במרחק נגיעה, אבל הונדה עדיין התייחסה אליו כמו אל רוכב ניסוי שאמור להכין מערכות בשביל העונה הבאה של פדרוסה.

פדרוסה. כל המשקל רובץ עליו

רוסי מצידו הריח דם, ועשה עוד צעד מבריק ומטורף: הוא שכנע את ימאהה לנקוט מהלך חריג במיוחד, ולנטוש את דגם 2006 לטובת דגם 2005 — זה שהביא אליפות. אחרי שפוצץ את המנוע בלגונה סקה, רוסי צמצם את הפער מניקי היידן ל־12 נקודות בלבד לקראת המירוץ הלפני אחרון בפורטוגל. שני המתמודדים על הכתר הגיעו לשם עם דם בעיניים, רק שהמירוץ הזה שיקף בסופו של דבר את הטירוף ואת חוסר המזל שליוו את הסדרה כולה.

מה שהיה זה שהונדה, באקט של ספורטיביות תמוהה, לא שחררה הוראות קבוצתיות שיבטיחו את האליפות של ניקי היידן. זה נתן לפדרוסה, שהיה ממוקם רביעי בטבלה, את כל הסיבות שבעולם להילחם על הניצחון במקום לעזור להיידן. זה לא דבר רע במיוחד אם אתם חובבי מירוצים, אבל אם קוראים לכם ניקי היידן, זאת היתה מכה רצינית. מה גם שהדביל הספרדי הקטן כל כך התלהב מהיכולת שלו, שהוא החליק מאחורי היידן — חברו לקבוצה, המוביל בטבלה ומי שעשוי היה להבטיח לעצמו אליפות — ושלח אותו אל מחוץ למסלול.

את הצרחות והקללות של היידן לא היה אפשר לפספס גם בהרצליה. עם דמעות של עצבים ותסכול בעיניים, הוא חפן חצץ מצידי המסלול וזרק אותו לכל הכיוונים, צורח את נשמתו המעונה לאוויר הפורטוגזי. רוסי עבר להוביל במירוץ, וזה נראה כאילו הוא הולך לסגור אליפות נוספת. רק שלאלוהים של העונה הזאת היו עוד כמה קלפים מפתיעים בשרוול: בהקפה האחרונה הגיח מאחוריו טוני אליאס, מי שהתנגש בו במירוץ בעונה הראשונה. אחרי קרב קצר עקף אליאס את רוסי בפנייה האחרונה, וניצח במירוץ. רוסי סיים שני, פרגן לאליאס כמו גדול, ועבר להוביל את טבלת האליפות ביתרון של שמונה נקודות על ניקי היידן, מירוץ אחד לסיום. בשביל שהיידן יהיה אלוף, הוא היה צריך לסיים ראשון ורוסי שלישי. בזכות אותו יתרון, רוסי היה יכול לסיים שני בלי קשר לתוצאה שהיידן ישיג, ולקחת אליפות שישית ברציפות.

את סוף הסיפור כבר שמעתם: היידן לקח את האליפות. הוא לא ניצח במירוץ האחרון בוולנסיה; המנצח היה בכלל המחליף של סטה ג'יבנאו בדוקאטי, אוסטרלי בשם טרוי בייליס. היידן סיים שלישי, ובכל זאת לקח את האליפות ביתרון של חמש נקודות, אחרי שרוסי נפל בהקפה החמישית, לא הסתדר בהמשך וסיים במקום ה־13. אגב, חמש נקודות היתרון האלה הן בדיוק אותן נקודות שטוני אליאס גנב מרוסי בפנייה האחרונה של המירוץ בפורטוגל. ואפשר לנחש מי מאוד לא אוהב את מי עכשיו.

ככה יצא שרצף השליטה של רוסי נקטע בכל זאת. נכון, היתה לו עונה קשה עם ים של מזל נאחס, אבל את האליפות הזאת הוא הפסיד לבד בגלל טעות רוכב פשוטה. הוא פתח יותר מדי גז מוקדם מדי, בפניית הפרסה במירוץ האחרון של העונה בוולנסיה, ושילם על זה.

וכל זה לא אומר שניקי היידן זכה מההפקר. האלוף הנוכחי נלחם בכל הכוח על אופנוע ניסיוני, שמר על עקביות, התרסק שלא באשמתו, זינק מעולה במירוץ האחרון ולקח את האליפות כמו גדול. זאת למרות התנהגות מפלה של מנהלי הקבוצה והבוסים שלו בהונדה. ודני פדרוסה, הילד המועדף? הוא סיים את האליפות במקום הרביעי.

הקרב של כולם

עכשיו, אחרי שהבנו מה קרה בשנה האחרונה ומה נהיה עם הונדה ורוסי והיידן ופדרוסה, אפשר להתחיל לנסות לשער מה עומד לקרות העונה. בעיקר יהיה נחמד לדמיין איזה קרבות מטורפים אנחנו עומדים לקבל, וכמה אנרגיות יישפכו בתוך ומחוץ למסלול. לכל כך הרבה רוכבים יש בטן מלאה, שמשהו מזה יהיה חייב להצית בכל פעם את הקרב מחדש.

אז קודם כל, מה שהולך לקרות זה שקבוצות לוויין חצי רשמיות שנאלצו להתחרות עם "מנועי עונה קודמת" ירוויחו מזה שמנועי ה־990 סמ"ק של 2006 כבר לא עומדים בתקנות, ולכן לכולם יש מנועי 800 חדשים. רוכבי "דרג ב'", כמו השועל הזקן אלכס בארוס, יסתכלו עכשיו בגובה העיניים על רוכבים רשמיים. רוכבים צעירים וחסרי עכבות כמו קייסי סטונר, טוני אליאס ומארקו מלאנדרי — שכבר טעמו את דמו של רוסי בעונה הקודמת — בטח ינסו להיכנס בו ראש בראש. ואם רוסי הוא כבר לא פונקציה מבחינתם, אז אפשר להעריך שהם ייצאו מול ניקי היידן.

גם היידן, רוסי ופדרוסה, שלושת הענקים — אוקיי, אז שני הענקים והגמד — שהכתיבו את הטון בעונה שעברה, הולכים לצאת לקרבות אדירים. שלושתם באטרף. האמריקאי מתוסכל מההתנהלות של הונדה בעונה הקודמת; בוער לו להראות לה ולשאר העולם שהאליפות הגיעה לו בזכות ולא בחסד, והוא רוצה להוכיח שהבחירה בפדרוסה בתור המחליף של רוסי היתה שגויה. רוסי מצידו נחוש להוכיח שהעונה הקודמת היתה פלופ חד־פעמי ושהוא עדיין השליט הבלתי מעורער של המוטו GP. זה לא מקרה שהוא כיכב במבחני טרום העונה: הוא מגיע סופר מוכן.

ופדרוסה? עליו רובץ כל המשקל של הענק היפני. רוכב מס' 26, זה שהונדה הפכו בשבילו סדרי עולם בשלוש השנים האחרונות, כבר בשל והגיע זמנו לפרוע את הצ'ק. האופנוע תפור עליו ויש לו יתרון משקל על היריבים הגדולים שלו, שכבדים ממנו ב־15 קילו לפחות. הוא מנוסה ומכיר את מסלולי הסבב, יש אליפויות עולם בכיס החליפה שלו, והוא מכונה של רכיבה וים של מוטיבציה.

ואם לסכם את כל זה בכמה מילים, מספיק לומר שדביל מי שלא יידבק לטלוויזיה ביום שבת ה־10 במרץ.