המלך הגולה שב לממלכה

דווקא הרגעים הראשונים בנאומו של ביבי אתמול במרכז הליכוד, אותם רגעים מהוססים, מתלעלעים, חשפו את האמת הגדולה עליו. הוא באמת התרגש, הוא התגעגע לרגעים הללו מול הקהל המריע, להשתלחות ביריבים, לשלטים המונפים ולמחיאות הכפיים הקצובות. הוא חלם על הרגע הזה מיום שנטש את הליכוד ויצא לגלות הפוליטית.
אכן, לא פסק זמן היה כאן, לא שהות לעיון והפקת מסקנות, לא הליך של התבוננות פנימית והשתנות. השנה וחצי האחרונות היו גלות שנכפתה על הקיסר המודח, עד שהתגלגלה לידיו ההזדמנות לחמוק מאלבה שלו ולהופיע שוב בראש ותיקי צבאו לקרב האחרון. אתמול שב המלך לממלכתו ונתיניו קיבלו אותו בזרועות פשוטות.

ביבי הוא אותו ביבי

יותר מכל מלמדות מחוות הגוף הקטנות שביבי הוא אותו ביבי. בעיקר החיוך הקטן הזה, שבע הרצון, בעת שנאמניו, שהובאו למקום למרות שאינם חברי מרכז, שיסעו את נאומו של שרון בקריאות "רק ביבי". ההנאה הקטנה הזו מכך שאנשיו עושים את מלאכתו המלוכלכת, משפילים את מי שסירב לעשות כרצון המלך, ולהיעלם מהזירה כדי להשאיר את כולה לו, לבדו. ושוב רוכן מעליו דוברו הנאמן ומעדכן אותו ב"התרחשויות האמיתיות", לא אלה, על הבימה שכה השתוקק אליה, אלא בעולם "האמיתי" שבו נחתך גורלה של האומה – כלומר עתידו הפוליטי של הבוס.

מה ששרון לא אמר

רק איש אחד התעקש לקלקל את הצגת היחיד. יותר ממה שאמר, במה שלא אמר שרון הוא האנטיתזה לנתניהו. נתניהו, שראה את הביקורת על ההתעלמות משרון, הואיל לזרוק לו עצם של תודה שהדגישה עוד יותר את הצגת היחיד שלו. שרון עמד והודה כמעט לכל ח"כ על כמעט כל חוק. זה היה הרגע היחיד שחברי הכנסת העזובים של הליכוד זכו למעט נחת שהשתקף בחיוך המופתע על פניהם. מזמן לא טרחה ההנהגה לתת להם קרדיט מול הקהל שעשוי להיקרא ולהצביע עבורם.
היה חסר רק ששרון, לאחר שמנה רשימת הישגים באופוזיציה בשנה וחצי, שביבי יכול היה רק לחלום עליה בשלוש וחצי שנותיו כראש ממשלה, יגיד "אתה רואה, ביבי, את כל זה עשינו אנחנו כשאתה נטשת אותנו והלכת לעשות כסף באמריקה. הצלחנו לא רע בלעדיך". אבל שרון לא אמר ולא היה צריך להגיד. זה היה ברור.
רגע השיא היה כששרון חשף את האמת על המצב הפוליטי: הממשלה היחידה שתקום אחרי הבחירות היא ממשלת אחדות לאומית. עם נתניהו ("גם ביבי") כשר חוץ ודווקא אהוד ברק כשר ביטחון. שרון המנוסה ודאי ידע שחברי המרכז לא יאהבו לשמוע על ברק אחרי שלוש שעות של ירידות כסאח עליו ועל מדיניותו, ולאחר התרגיל הפחדני שלו.
אבל – אמר שרון למרכז המתלהם – אני אומר לכם את האמת. הוא לא הוסיף "לעומת השקרן הזה, הנוכל המקסים הזה שזנח אותנו לאנחות וכעת גונב מחדש את לבנו". הוא לא היה צריך להגיד כי כולם הבינו – ולא אהבו להביט על עצמם במראה שהוגשה להם ברגע הזה.

תוצאות הבחירות ידועות מראש

גורלם של שרון ונתניהו לא מצוי במרכז ואפילו לא בידיהם של בוחרי הפריימריז. בשבוע הקרוב תקבע הכנסת מי יהיה מועמד הליכוד לראשות הממשלה. אם הכנסת תחליט להתפזר היא תמליך על עצמה את נפוליאון השב מאלבה. אם תחליט להצטרף לתרגיל של ברק, היא תיתן לשרון את ההזדמנות הראשונה והאחרונה להתמודד על הכהונה.
תוצאות הבחירות הללו כמעט נגזרו מראש. כל הסקרים מלמדים שצודק שרון באבחנתו שכל מועמד של הליכוד יביס כל מועמד של העבודה. הערבים בהימנעותם, הרוסים באכזבתם ואנשי המרכז בדרכם הביתה, כבר הכריעו את הבחירות. רק ביבי הישן, זה של 99', יכול להחזיר את ברק לתמונה, כשם שרק ברק, בכשלונו הקולוסאלי יכול היה להחיות את ביבי.

איל ארד הוא שותף בחברת אקטיב 2000 לייעוץ פוליטי.