תנובה כמשל
רווחי החברה לא הלכו לבעל הון או ארבעה "מסודרים", אלא לעשרות-אלפי משפחות עובדות שזקוקות לפנסיה
מכירתה של "תנובה" לחברת "אייפקס" עוררה גל של התרגשות בתקשורת והוצגה כמסמנת סיומה של תקופה - ובצדק. "תנובה" הייתה ועודנה אחת היצירות המפוארות של תנועת ההתיישבות, שחברי קיבוצים ומושבים צריכים להתגאות בה. היא הוכחה ניצחת לכל מי שטען שלא ניתן לקיים עסק מסחרי, רווחי ומצליח בשיטות ניהול שיתופיות. תחת שרביטם של מנהלים קיבוצניקים ומושבניקים היא הפכה לאחד התאגידים הגדולים והמצליחים בישראל, ולא בכדי משכה עניין כה רב ממשקיעים בינלאומיים. רווחיה לא הלכו למשפחה של בעלי הון, אלא התחלקו בין עשרות-אלפי משפחות עובדות, שעמלו יחד על ייצור מוצרי המזון שלה ונהנו מפירות עמלם. כמובן, לא ניתן להתעלם מכך שהיא הייתה לא רק עסק משגשג, אלא גם סמל.
במשך שמונים שנה בנו חברי הקיבוצים והמושבים את "תנובה" - חברת המזון המובילה בארץ. כדי לאפשר לה להמשיך ולהיות כזאת, וחשוב מכך - לעשותה לחברת
81 שנות חלב
מהעלייה השלישית למכירה הגדולה
תני גולדשטיין
החלוצים הקימו את "תנובה" כקואופרטיב לשיווק התוצרת של הקיבוצים והמושבים. בתקנון נכתב כי החברה תפעל ללא כוונות רווח. מאז גדלה הפעילות בהיקפים עצומים, אך המבנה הארגוני המיושן השתנה רק בסוף שנות התשעים, בעקבות שערוריית הסיליקון
סיומו של פרק השליטה בתנובה מסמן תחילתו של פרק חדש בתנועות ההתיישבות, שיש בו פחות היאחזות בסמלים ויותר דאגה לצרכי הפרט. מאז המשבר שפקד את התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים בשנות השמונים, נוצר מצב אבסורדי בו קהילות עניות, אשר נאלצות לקצץ בצרכי הקיום הכי בסיסיים, ושלקשישיהן אין פנסיה שתבטיח את רווחתם - מחזיקות בנכסים ששווים הון רב, אך אינן יכולות לממש אותם. הקולקטיב היה עשיר - האנשים היו עניים. מי שחש אחריות כלפי האנשים חייב היה להביא לשינוי. הפיכת "תנובה" לחברה מאפשרת להחזיר את ערכה שנבנה בעמל רב לבעליה, חברי הקיבוצים והמושבים, שזקוקים כעת לכסף כדי להבטיח את הפנסיה שלהם.
עסקים ישראלים רבים נמכרו בשנים האחרונות למשקיעים מחו"ל, והדבר הביא תמיד לגאווה ישראלית גדולה. אי-סי-קיו הייתה סמל של פריחת ההיי-טק הישראלי בשנות התשעים, ומי מאיתנו לא חש רוממות רוח כשדודים עשירים מחו"ל הכירו בגאוניות של המפתחים הישראלים. משפחת ורטהיימר הייתה למושא הערצה כאשר הפכה חברה, העוסקת דווקא בתעשייה מסורתית, לסמל של קידמה ומצוינות, ומכרה אותה תמורת הון עתק לאיש השני בעושרו בעולם. ישנן כמובן דוגמאות רבות נוספות, ו"תנובה" היא עוד חולייה בשרשרת הזאת - חברה ישראלית מצליחה, שעומדת לפרוץ לעולם הגדול. ההבדל כאמור הוא בכך שמכירה זו לא יצרה שלושה-ארבעה "מסודרים" בבתי פאר ומכוניות יוקרה, אלא עשרות-אלפי אנשים שיוכלו לחיות בכבוד.
כל קיבוץ יחליט עתה אם רצונו להחזיק במניותיו או לנצל את ההזדמנות ולמכור אותן לקרן "אייפקס". בניגוד לדעה הרווחת, רובם הגדול של הקיבוצים מנהלים היום תעשייה וחקלאות רווחיות ביותר. הם מייצרים הכנסה של 25 מיליארד שקלים בשנה. חלקם בתוצר הלאומי גדול כמעט פי שלושה מחלקם באוכלוסיה. קיבוצים רבים, המנהלים עסקים רווחיים ביותר, ממשיכים לחיות בדוחק גם כיום בגלל השתעבדות לתשלום חובות; מכירת "תנובה" היא צעד נוסף וחשוב בדרך לצמיחה מחודשת שלהם.
ויתרנו על סמל לטובת בני-אדם. הפרידה מ"תנובה" של פעם למען זו החדשה קשה לנו הרבה יותר מאשר לעורכי כתבות, שנזכרו לראשונה מאז ילדותם באוטו הגדול והירוק שמביא ביצים וחלב. אבל אנו חיים עם האנשים חברי הקיבוץ, מחויבים למצוא להם פתרונות ההולמים את המציאות של ה-21, ובעיקר - להבטיח להם פנסיה. מכירת "תנובה" היא ביטוי למחויבות הזאת ולאומץ להסתכל למציאות בעיניים ולהיענות לאתגריה. הקיבוץ מחדש את עצמו בימים אלה ומשכיל לבנות חברה סולידרית ושיתופית שמתאימה לרוח התקופה, אבל הוא נחוש לעשות את זה כשחקן מרכזי ומצליח בסביבה העסקית שבה אנו חיים.
הכותב הוא מזכיר התנועה הקיבוצית
פורסם לראשונה 12/03/2007 22:49
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
