שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הומו שמומו, העיקר שהוא מוצא חן בעיניך
    פעם היתה זהות אחת, "נכונה" ונורמטיבית, ואחר כך צצו המון זהויות משונות, מגוונות ומעניינות. לא צריך להיות סוציולוג כדי להבחין בתמורות שהחברה שלנו, והגייז בתוכה, עוברות עם השנים. ובינינו, מה זה משנה ביסקסואל, אוחצ'סקסואל, מה שזה לא יהיה, כל עוד יש לו אור בעיניים וחיוך ממיס
    עופר התקשר אלי השבוע, כולו נדהם. "שמעת פעם על אלו שמגדירים את עצמם בתור סטרייטים ששוכבים עם גברים?" שאל.

     

    חייכתי מעבר לצד השני של השפופרת. שמעתי? ודאי ששמעתי. אלו מאיתנו שזוכרים את ימי הצ'טים העליזים ב-IOL זצ"ל מכירים את המושג האלמותי "סטרייט בסטרייט". באותו צ'ט גברים, שהיה אז הפופולרי ביותר ברשת אחרי ה-MIRC, לא היה חדר "גייז" או "הומואים". מי שחשקה נפשו להכיר גברים שאוהבים גברים היה צריך לשים פעמיו לחדר "סטרייט בסטרייט", שלימים הפך למושג של ממש להגדרה עצמית.

     

    בל תטעו, אין מדובר ב"סטרייט-אקטינג", אותם הומואים שבטוחים שזה נורא מאגניב להיות סטרייט ואיכשהו מרגישים צורך לשחק אותה גבר-גבר. "אני מזדיין עם גברים ובזה נגמר הסיפור", הם בדרך כלל מספרים לכל מי שרק רוצה לשמוע, אבל לא ממש משוכנעים בעצמם. מה זה אומר, בעצם, סטרייט אקטינג? שהם מכבים את הרדיו כשמנגנים שיר של קיילי? שאין להם בבית שום דיסק של מדונה? שהם לא ראו את "מולין רוז'" או "צלילי המוזיקה" 60 פעם? שהם לא יודעים לרקוד או להתאים צבעים, או שהם מחזיקים כרטיס מועדון של הום-סנטר?

     

    מן הצד השני, יש את "ההומו המקצועי", זה שלקח את עניין הנטייה המינית ברצינות. כאלו יש מכל הסוגים וכל המינים: את אלו שחוגגים בכל יום במסיבה אחרת, קונים את הבגדים שלהם לפי מספר המוכרים ההומואים בחנות ומחזיקים את כל האלבומים של עופר ניסים משנת 1956 ואילך. יש את אלו שבולעים כל ספר על הומוסקסואליות, מאמר בכתבי עת ועיתונים גאים, יודעים לצטט את פוקו מתוך שינה, לדקלם את קורות החיים של אוסקר ווילד, ובחדר השינה שלהם תלוי פוסטר של אלן (טיורינג או דג'נרס - תבחרו אתם).

     

    "בקיצור", החזיר אותי עופר למציאות, "הוא ממש עיצבן אותי. הומואים כאלה מצליחים להעלות לי את הסעיף, בניסיון הפתטי שלהם להתכחש למי ומה שהם".  

     

    בתכל'ס, נדמה לי שעופר צודק. להיות הומו זה לא רק לשכב עם גברים פה ושם, זו זהות כוללת, שלמה, שיש בה מרכיבים חיוביים ושליליים, היסטוריה ארוכה ומאוד מרשימה (אם כי בדרך כלל די מודחקת), והרבה מאוד רגשות אהבה לגבר שאיתך. גייז שעושים בעצמם רדוקציה לנטייה המינית שלהם ומנציחים את המשוואה הומואים = סקס עם גברים, הם הסוג העצוב ביותר של דיכוי חברתי.

     

    סיימנו את השיחה באיחולים הדדיים ("שתישרף באש הגיהנום" מזה, ו"שתקבל הצעת נישואים ממשה דץ" מזה), ופנינו איש איש לדרכו. לא עברה שעה קלה, ועופר שוב על הקו, עם סיפור גברברים נוסף.

     

    "תגיד לי, כל היום אתה על הצ'טים? מה יהיה עם זה?" רשפתי. "יש לי עבודה להגיש, וחוץ מזה עוד לא סיימתי את הטור שלי ליום חמישי".

     

    "אויש תסתמי", הוא צעק. "יש לי עוד נושא, ששווה טור בפני עצמו. אז אתה שומע? דיברתי עם עוד אחד, והוא בכלל אומר שהוא ביסקסואל. עד לפני שנה היתה לו חברה, ועכשיו הוא מחפש משהו עם גבר".

     

    "תתקשר לוורדה ותעזוב אותי בשקט", אמרתי, אבל עופר לא הרפה: "ביסקסואל זה גבר שלא סגור על המיניות שלו, או סתם אוחצ'ה שלא נעים לה להגיד שהיא אוהבת גברים".

     

    הפעם עופר הקפיץ לי את הפיוז. אז נכון, עד לפני כמה שנים טובות גם אני האמנתי שביסקסואלים, ממש כמו פיית השיניים הנדיבה או סנטה קלאוס, קיימים רק באגדות. בין היתר, משום שהאדם היחיד שהכרתי והגדיר עצמו כביסקסואל היה נטול מיניות לחלוטין. האיש מילא את האינטרנט בתגובות בסגנון "אל תשכחו את הביסקסואלים!", בעוד שהיה בתול לחלוטין מגברים, נשים, וכל יצור חי אחר (לפחות למיטב ידיעתי ותקוותי).

     

    אבל התבגרתי והחכמתי, הכרתי ביסקסואלים מכל מיני צבעים, מינים, מגדרים וגדלים, וגם עברתי סדנת "הכר את הביסקסואל" אותה מעביר דניאל הופמן, שלימים הפך גם לחבר קרוב. "יש דבר כזה ביסקסואלים", הסברתי לעופר והפניתי אותו למקורות המתאימים.

     

    "כל אחד יותר מסובך מהשני. פעם הכל היה פשוט"

    "כואב לי כבר הראש מכל ההגדרות וכל הזהויות האלה", התלונן עופר. "כל אחד יותר מסובך מהשני. פעם הכל היה פשוט".

     

    נכון. פעם באמת הכל היה יותר פשוט. היתה זהות אחת, נכונה ונורמטיבית, ואחר כך צצו המון זהויות משונות, מגוונות ומעניינות. לא צריך ללמוד את התיאוריה הקווירית על בוריה כדי להכיר אותם, ולא צריך להיות סוציולוג כדי להבחין בתמורות שהחברה שלנו, והקהילה ההומוסקסואלית בתוכה, עוברות עם השנים. כל מה שצריך לעשות הוא לפקוח עיניים ולהביט על האנשים שסביבנו.

     

    ובינינו, מה זה משנה ביסקסואל, אוחצ'סקסואל, או מה שזה לא יהיה. כל עוד הבחור מוצא חן בעיניך, יש לו עיניים נוצצות וחיוך שממיס אותך כמו מרגרינה על גג פח לוהט – מה אכפת לך איך הוא מגדיר את עצמו, ועם מי בילה את הלילה הקודם או מערכת היחסים האחרונה.

     

    זה אולי השיעור הכי טוב שלמדתי מכל החברים שעוטפים אותי: זהות מינית או מגדרית, מודעות חברתית או פוליטית, כל אלו אינן משנות. העיקר הבנאדם, ואת התוויות נשאיר למותגים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים