שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אירוסים: שעתם היפה של הדרומיים
    גבעות גורל זה לא רק ניווטים, רמת נגב זה לא רק צחנה ודימונה היא לא רק כור אטומי. גילי סופר יצא לחפש את פריחת אירוס הנגב, השחום וירוחם בשבילי הנגב וחזר עם ממצאים מאירי עיניים
    הכי אני אוהב אותם בלתי צפויים על מסלול הטיול, קבוצה פה, קבוצה שם, ובעיקר - לא במקום בו מופיע הכיתוב: "פריחת אירוסים" על המפה. שמחתי למשל לפגוש באחד האביבים שעברו את אירוס ירוחם בירידה מכיוון מישור ימין אל נחל ימין המנקז אותו, על מסלול חביב במיוחד למיטבי לכת. השבוע, עקב צוק העתים (הזמן קצר, הפריחה מרובה, ובעל הבית חוסך) היה זה מסע דילוגים בין אתרי פריחה של שלושה מיני אירוסים "דרומיים": אירוס שחום, אירוס הנגב ואירוס ירוחם.

     

    תחנה ראשונה - גבעות גורל

    האירוס השחום, הכהה מבין האירוסים בישראל, נחשב לתת מין של אירוס הגלבוע. הדעות חלוקות באשר לגבול שבין שני המינים. עד לפני שנים אחדות דובר על שלושה ריכוזי פריחה של אוכלוסיית האירוסים של גבעות גורל. שניים מהם, הצליחה הקק"ל להציל מפני עצמה, לא לפני שפרסום ב-ynet עצר את הריסתם הסופית, וכיום אפשר לראותם ביער דודאים. תיאור השתלשלות העניינים של הסיפור ההוא באתר קק"ל רחוק מלהיות מדויק, אבל יש שם תיאור הגעה ומפה, ופריחה. כשלעצמי בחרתי בריכוז השלישי, הטבעי, ממש בסמוך לצומת גורל.


    אירוס בולט בשטח (צילומים: גילי סופר)

     

    אמנם ישנן כמה דרכים צדדיות ויפות להגיע לאזור, אבל נדמה כי כל מי שמדרים עובר ממש ליד האירוסים שבצומת גורל - ושווה לעצור. בשבת אולי אפילו עומד שם גזלן. בצומת גורל פונה כביש 40 באופן חד שמאלה, והופך לעוקף באר שבע. ממש אחרי הפנייה שמאלה עובר הכביש מעל פסי הרכבת ומיד אחר-כך, משמאל, יש ירידה נוחה לעבר הגבעה שעליה מתרכזת הפריחה. אני משכנע את עצמי שהשביל הכבוש דרכו אני הולך אינו שדה מעובד, ועולה על הגבעה שנותרה מאתר הפריחה. מדווחים לי על פריחה רבה במיוחד בתל ערד. גם שם האירוס שחום.

     

    האיריס ה"כמעט" שחור הזה יכול להופיע בכל מיני גוונים: חום בהיר, וסגול כהה, וסגול פחות כהה, וסגול לא כהה בכלל (הייתי אומר גם ארגמן, אבל הצבע הזה נתפס על ידי אירוס אחר). ממול עובדים במרץ מערבלי בטון ומישהו מניח קו צינור שאולי יהיה אפשר ללכת דרכו בין שיטפון לשיטפון.

     

    בין לבין רואים עוד המון פרחים: צבעוני, ומקור חסידה גדול במיוחד, וגם איש אחד מאוניברסיטת בן גוריון, שבא להראות לאורח מגרמניה את יפי הארץ ומספר לי שעמוד הפריחה הגבוה הזה שלבש סוודר לכבוד קור המדבר, אינו סוג של מרווה אלא צמריר או משהו כזה, הייתי מהמר של שלהבית. זהו הסייפן הסגול (נדיר למדי) מסביר האיש, ושלזה קוראים הרדופניון, ושהצהובים הקטנים הם לא נוריות אלא דמומיות דווקא. בקיא האיש.

     

    השביל שכבשו רגלי המטיילים, דווקא עובר בשדה חיטה. חיטת-בעל נמוכה, שטרם העלתה שיבולים. נוכח בקשות הגולשים בפרק שעבר, אמנע מלהרחיב על חיטה של יהודים וחיטה של בדואים. בעוד שבוע-שבועיים אגיע אינשאללה לאירוס ההדור באיתמר, אבל בינתיים אני בנגב, ופה כמובן אין פוליטיקה - רק פרחים. המון פרחים.

     

    תחנה שניה - איפה האירוס?

    אם כבר יש עוקף באר שבע, אני עוקף את באר שבע בואך אירוס הנגב בנחל סכר, ואולי, אני חושב לעצמי, אספיק גם לאלו שבהמשך הכביש לניצנה. מכיוון שגם ככה זה הטיול של השבוע שעבר, אני מסתפק באירוסים הקרובים שבהם. אחרי רמת חובב אני מחפש את סימן ההיכר, תחנת אוטובוס בלי גגון. אני יורד ימינה לשטח ומאפס את המטר-מטר.

     

    חולף על פני אוהל בדואי בודד, על קצת מהמורות בדרך, על קטע חולי במיוחד שמזכיר לי לא להתחפר, ואירוסים אָין. הרבה מדי לעומק השטח (זה פחות מקילומטר, שלא תבינו) אני פוגש קטע שביל חולי ממש שמשכנע אותי לרדת מהאוטו. הבום של ריח הפסולת הכימית, מזכיר לי ריח של בית מרקחת של פעם, ומשכנע אותי סופית להכניס לרוורס. אני נוסע לחנות במקום חניה מוסדר - ליד האוהל. אהלן וסהלן.


    אירוס שחום. גוונים של שחור

     

    מכיוון שאני מתבייש לדבר ערבית, שני הצעירים מבינים שאני מחפש כמהין ושולחים אותי לכביש רביבים. לא, לא כמא, סאווסן, אני מתעקש, ומראה תמונה

    של הפרחים. לא, אין פה, הם מסכימים. יש, אני מתעקש, מישהו שיודע אמר לי. הם, מצדם, חושבים שבאתי לקחת את הפרחים, ולא - כמו שאומרים באינגליז - לקחת תמונות. אני שואל ונענה כי אין בעיה שאשאיר את המכונית ואלך לחפש. עאבד מצטרף אלי. אנחנו עולים על הגבעה, והוא מספר לי שעלי העירית טובים לכאבי שיניים. הריח הורג אותי. אני מנסה לתעל אותו לכאב ראש - ולא מצליח. הוא חוזר לאוהל, ואני הולך לחפש. וגם הוא, אבל הוא לא אומר לי את זה.

     

    מצאתי. פרח אחד ולידו ניצן שיהיה גם לגולשים, ועוד אחדים כמאה מטר ממנו. בין לבין אני גם פוגש באירוס מיניאטורי בסגול בהיר בהיר, והמון פרחים. מצלם, חוזר לאוהל, וקצת אחרי חוזרים ההם, עם אגודת אירוסים ביד, על בצליהם. מעניין אם מישהו שילם להם פעם משהו על דברים כאלה או שזו יוזמה שלהם. בכל אופן, זה אירוס שלישי פה - גם הוא מהמיניאטורים, בסגול עז. חראם, אני אומר לו (למרות שזה לא ממש פרח מוגן), וגם שזה לא זה ומראה לו במצלמה מה חיפשתי, והכי טוב לשים אותם באדמה. ועכשיו, אם כבר יש לך פרחים תמצא אישה. אחרי שאנופף לשלום אראה אותו שם אותם באדמה לצד האוהל.

     

    עאבד כבר לא לא מריח את זה, ואני רואה כוכבים. אני לא יודע לכמה מכם יצא לראות כוכבים. לא בסרטים המצוירים, בחיים. פתאום, קצת חושך בעיניים כמו לפני שמתעלפים, ונצנוצים של אור. אני עף, אני אומר לו, אני מסטול לגמרי מהחרא הזה, וחושב שהתחנה הבאה תהיה כבר על אירוס ירוחם.

     

    תחנה שלישית - הכל נראה אותו הדבר

    התחנה הבאה דווקא במרחק תחנת אוטובוס, עמוד (בלי גגון) שהשלט עליו מכריז "נחל סכר". נכנסים, מודדים 400 מטר, והופס - לפנינו מלא אירוסים בשיא פריחתם. כיוון שוויתרתי על תחנת האירוסים בקילומטר ה-132, בדרך לניצנה, אני כבר חושב היי דימונה. יש שם מפעל טקסטיל שאולי מסרטן את הסביבה, אבל לפחות לקרינה המייננת אין ריח.

     

    למרבה השמחה אני מחליט לנסוע דרך שמורת אירוס ירוחם (מכיוון שרק עכשיו מתברר לי שההוא במישור ימין, גם הוא אירוס הנגב, ולא אירוס ירוחם). זה בערך באמצע הדרך בין ירוחם לדימונה, השילוט טוב יחסית, המקום מגודר, הרעייה אסורה, הכניסה חופשית, ומסלול ההליכה כבוש היטב ברגלי מטיילים ומסומן ביתדות וחוט משני צדיו. למרות שהשלט אל הכניסה לשמורה ממציא מילה אנגלית חדשה, IRUS, בשער עצמו יש שלט שמסביר כי הפרח בשמורת הטבע "irus yeruham" הוא "the petra irus".


    אירוס ירוחם. מודה ועוזב

     

    חייל בעמדת שמירה ממול מדווח על תנועת הרכבים המגיעים לשכונה, ומתלונן שלא החליפו אותו זה שעתיים. הנה זה מתחיל לשעמם, עוד אירוס ועוד אירוס, והם מתחילים להיראות לי יותר מדי דומים. אני לא מספיק לחשוב את זה, ובמרכז השביל, מקיפות שלוש יתדות קבוצה של אירוסים שפורחים בצהוב בהיר. כמה מרענן. בסך הכל, אפשר לגמור את המסלול ה"בלוני" (קו המוביל למסלול מעגלי) בחצי שעה, ומלבד אירוס פטרה פורח פה גם האירוס הקטן של עאבד (צהרון מצוי).

     

    לצד האירוסים ראיתי המון מצליבים, את צבעוני הנגב ,ומנתור ונץ חלב וזהבית ובן פרג ופרג ופרפר וסביון ועוד איזה מורכב צהוב או עשרה. כשאני יוצא, מגיעים שוב הגרמני ומר טלמון, בטח פרופסור. הוא בקיא, כזכור, ומתקן אותי באשר לחוביזה טורבו שמתגלה דווקא מחוץ לשמורה - זה לא סוג של חלמית, אלא סוג של חוטמית. שיהיה. לגבי דידי זה בעיקר פרח מקסים ופשוט. הפעם אנחנו מברכים בלהתראות, ואני ממשיך לאירוסים של מישור ימין.

     

    תחנה סופית - הייתה ואיננה עוד

    ד"ר יובל ספיר, שכיוון אותי לאזור שאל כמה רחוק אני מוכן לנסוע בשביל אירוסים יפים. הוא עצמו לא ראה אותם כבר שש או שבע שנים. אחר כך ביקש שלא אספר על האירוסים ההם, והותיר אותי עם דילמה מקצועית. עניתי שהמרחק אינו בעיה, והתעלמתי לעת עתה מבקשתו.

     

    כהרגלם של מטיילים אני חולף על פי דימונה ביעף, עובר את צומת רותם והעיניים פוזלות שמאלה לשם גיוון. העין קולטת פרח גדול של אירוס ירוחם, ולמרות שאני במהירות בין עירונית, הרגל עוברת לברקס, אבל אני אפילו לא הולך להתבונן בו מקרוב, רק רושם עבור מחפשי האירוסים של גבעות קדמאי את העובדה שזה ליד הקילומטר ה-128 (כביש 25 אם איבדתם אותי).

     

    משהו לא נראה לי כשאני מעמיד את המכונית בצומת צפית. מסתובב, לא מוצא. הולך בערוץ, חוזר, לא מוצא. מלוח ספוגי מצליח לתפוס את תשומת לבי, ועוד איזה פרי ירוק עם עלים כמו של חצב, ואני פה בשביל זה? אולי אני לא זוכר נכון, לא יכול להיות. עושה עוד סיבוב. אין. הדיונה הזו כבושה לגמרי, מלאכותית עד זרא, ודבר לא צומח בה מלבד מרכזת טלפונים או משהו דומה. מה? גם את זה הרסו? חוזר לאוטו לחפש את ההסבר ששרבטתי ומגלה שזכרוני לא הטעני. רובם, רשמתי לעצמי, מתחת לעמוד החשמל. אני הולך בחזרה לראות אם משהו שרד באזור עמוד החשמל. יוק.


    גשר מעל אירוס מינאטרורי

     

    ונעבור לחדשות

    • מועצה אזורית רמת הנגב מפרסמת מרתון של הדרכות באתרי פריחה עם רשות הטבע והגנים ועם בית ספר שדה שדה-בוקר. בשבת (17 במרס) יתקיים מ-10:00 עד 15:00 סיור באורך 45 דקות בכל שעה עגולה בשלושה אתרי פריחה: אירוס הנגב - על כביש באר שבע-ניצנה (211) כעשרה קילומטר אחרי צומת טללים; צבעוני המדבר - במצפה חגי שליד צומת חלוקים, וצבעוני ססגוני - בבורות לוץ.

     

    עדי טופר, טיולי אופניים, מספר שלא רק הפטרייה שעל שמה קרוי המושב ממלאת עתה את השטח סביב כמהין, אלא גם אירוס הנגב. "הגשם בטח יגמור אותם".

     

    פסע לפני שער הכניסה לניר יצחק יש דרך עפר שעוקפת את הקיבוץ. מצפון לו נמצא אתר אירוס הנגב שנחשב ליפה ביותר. לא חדש, אבל שווה הבלטה. אגב, גם קיבוץ מגן שומר על אוכלוסייה של אירוס הנגב. שמורת עציץ (גם אם אינה שמורה מבחינה סטטוטורית).

     

    • בשבת (17 במרס), עורכת החברה להגנת הטבע טיול אוטובוס למבוגרים אל פריחת אירוס ירוחם ואל חרבת חלוקים ("נגלה את העיר האבודה, בה נמצאו שרידים מרשימים ומסתוריים מהתקופה הישראלית הקדומה"). 189 שקל (126 לחברים). לפרטים והרשמה: 03-6388688, 057-2003030.

     

    בשבוע שעבר הייתה בחלקים הנמוכים של הגלבוע פריחה מרובה של אירוס הגלבוע, ועכשיו הוא החל לפרוח באזור מבוא חמה שבדרום הגולן.

     

    • בסוף השבוע הבא (23-24 במרס) תתקיים צעדת הגלבוע הבינלאומית ה-41. מארגני הצעדה, אגב הוותיקה ביותר בארץ והיחידה הבינלאומית, מציינים כי לאחרונה אף הוכרזה על ידי איגוד הספורט העממי האירופי כאחת משלוש הצעדות הטובות בעולם. מגיעים מ-06:30 בבוקר לגן הלאומי מעיין חרוד, ועולים לאוטובוסים שלוקחים לנקודת הזינוק. שיהיו בריאים האנשים.

     

    בצעדה ארבעה מסלולים: "משפחתי" - בן 5 ק”מ (מתקיים גם בשישי, ומיועד בעיקר למשפחות) "עממי" - 11 ק"מ, ושני מסלולים "בינלאומיים" - בני 20 ק"מ. הראשון ביום שישי והשני בשבת. פרטים והרשמה: מוקד הגלבוע 04-6533361, 25 שקל לאדם.

     

    האירוס הנצרתי פורח גם הוא בימים אלה. בגבעת המורה ובנצרת הוא כבר מעבר לשיא. לפי דיווח אחר, האירוסים בהר יונה בשיא פריחתם.

     

    למרות מה שנאמר על ידי הקרן הקיימת בתחילת עונת האירוסים, לא הוקמו ביער קדימה מחסומים שתפקידם להגן על אירוס הארגמן מפני דריסה. זה גם לא היה עוזר. האלמונים שהשחיתו את האירוסים עשו זאת לא רק בגלגלי טרקטורונים, אלא גם ביד. חוצמזה, הם עשו סיבוב גם בשמורת קדימה - אולי על מנת להעיר את רשות הטבע והגנים. בכל מקרה, הרט"ג הודיעה כי בכוונתה להעביר את האירוסים. לא ברור מה יותר מטריד - המחשבה שאי אפשר לסמוך על קק"ל בעניין זה, או הרושם שתפישת הגנת הטבע ברט"ג דוגלת בקיבוץ ערכי הטבע המוגנים אל תוך השמורות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שחום. קרוב של הגלבוע
    באדיבות קק"ל
    שחום. בגוון של סגול
    צילום: יובל ספיר, רת"ם
    צילום: י. ספיר רת"ם
    הנגב. עדיף לא לקטוף
    צילום: י. ספיר רת"ם
    ירוחם. חלקם נעלמו
    צילום: גילי סופר
    מומלצים