שתף קטע נבחר

 

מה הורס לכם את הדיאטה?

השבוע במדור הבריאות בלאשה: סודות מתוך ה"גריישיט", תוכנית האכילה האנונימית. וכאן באתר: למה אתם לא מצליחים לרדת במשקל, למרות שאתם נורא משתדלים

ההתחלה, תמיד, נראית מבטיחה. אתם מרוקנים את המקרר מגבינות שמנות, ומסלקים את החטיפים מהארונות. במקום שניצל וצ'יפס, אתם מסתפקים בסלט. מתנפלים על חדר הכושר או מתחילים לצעוד מדי ערב בפארק השכונתי. ובצעד נועז, קונים בגד אופנתי במידה אחת קטנה יותר. שיהיה. ואכן, יש שכר לעמלכם. במהלך השבועות הראשונים הקילוגרמים נושרים בחדווה, והמכנסיים מתרוקנים ברינה. אבל, כמו תמיד, האושר מגיח רק לרגעים בודדים, ובוקר אחד הכל מתנפץ לרסיסים: המשקל הביתי מגלה סימני אדישות מדאיגים. הדיאטה נעצרה. למה זה קורה? 10 סיבות אפשריות.

 

בגלל נשנושים ובולמוסים

אוכל הוא גם תענוג.

דיאטה קיצונית, שמונעת מאיתנו את התענוג הזה, היא מלחמה בלתי אפשרית, שתוצאותיה הן רעב, חולשה, תסכול ושבר נפשי. כשמנסים להסתפק בארוחות דלות טעם וקלוריות, מתפתחת תחושת רעב, גופנית ונפשית. אי אפשר לסבול רעב ומניעת תענוגות לאורך זמן, ואז מתחילים נשנושים או בולמוסי אכילה.

 

מה עושים? מתפנקים. הדיאטה לא תישבר אם תרשו לעצמכם מדי פעם משהו טעים, כל זמן שזה נעשה במידה ובשליטה.

 

בגלל הסרוטונין והסוכר

ירידה בצריכת הקלוריות במזון, ובעיקר של פחמימות, עלולה לגרור ירידה ברמת הסוכר בדם וירידה בהפרשת הסרוטונין במוח. סרוטונין הוא מוליך עצבי שאחראי בין השאר למצב הרוח וקשור לצריכת פחמימות. ירידה בסרוטונין מעודדת את הרצון לאכול, וכשהרעב בלתי נסבל, קשה מאוד לשלוט בו. התוצאה, שוב, נשנושים וזלילות.

 

מה עושים? אוכלים פחמימות מורכבות (למשל, דגנים מלאים, פסטות ואורז) בכל ארוחה וממעטים באכילת סוכרים פשוטים (ממתקים). פחמימות מורכבות יעזרו לכם לשמור על רמת סרוטונין אחידה לאורך שעות, ימנעו מכם תחושת רעב וישמרו לכם על המצב רוח.

 

בגלל ירידה מהירה מדי

הפחתה מהירה במשקל, מעל קילו עד שניים בשבוע, משמעותה פירוק של מסת השריר ואיבוד של נוזלי הגוף.

 הפירוק מתרחש במצב של מחסור חמור של קלוריות, בייחוד של פחמימות. מצב זה עלול להתרחש גם בגלל פעילות גופנית אינטנסיבית ששורפת הרבה קלוריות, בעיקר כשאוכלים מעט מדי, או משתמשים באבקות וכמוסות המעכבים את תחושת הרעב. התוצאה עלולה להיות, שוב, עצירת הדיאטה.

 

מה עושים? מפחיתים משקל בצורה מתונה באמצעות דיאטה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה.

 

בגלל הגיל

אין מה לעשות, חילוף החומרים בגוף (מטבוליזם) מתייעל במשך השנים, ולכן, ככל שמתבגרים קשה יותר לשמור על משקל תקין וקל יותר להשמין. גם הדיאטה עלולה להיעצר מהר יותר. ובעיקר אצל נשים, שיורדות במשקל לאט יותר מגברים, ככל שגילן עולה.

 

מה עושים? פעילות גופנית, שתשרוף את הקלוריות המיותרות. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל.

 

בגלל ויתור על ארוחות

הבעיה כאן נעוצה לא רק בתחושת הרעב ותוצאותיה, אלא גם בפיזור שגוי של צריכת הקלוריות על פני היום.

ויתור על ארוחה או שתיים רק נראה כמו חיסכון בקלוריות וכמו הדרך הנכונה להרזיה. למעשה, הוא בדיוק הדרך להשמנה. במשך השעות הרבות בהן נמנעים ממזון, הגוף מכניס את עצמו למשטר של רעב ומוותר על ביצוע תהליכים גופניים שאינם הכרחיים. ואז, כשמגיע הערב, גם אם מצליחים לא לזלול, הגוף מנצל היטב כל קלוריה וקלוריה. התוצאה עלולה להיות אגירת שומנים.

 

מה עושים? לא מדלגים על ארוחות, אוכלים ארוחות קטנות, שמפוזרות על פני היום.

 

בגלל האינסולין

תפקידו העיקרי של הורמון האינסולין הוא להכניס מזון, ובעיקר סוכרים, לתאי הגוף דרך מחזור הדם. מדובר בתהליך מחזורי: אכילה גורמת לעליית רמת הסוכר בדם ולשחרור כמות מסוימת של אינסולין מהלבלב, הסוכר נכנס לתאי הגוף ורמתו בדם יורדת, ורמת האינסולין חוזרת לנורמה. אבל מתברר שאצל אנשים שמנים רמות הסוכר בדם גבוהות מהנורמה. לתופעה קוראים היפראינסולינמיה (ירידה ברגישות לאינסולין) והיא משבשת את המחזוריות התקינה. אכילה של מתוקים ושל ארוחות דשנות מעלה את רמת האינסולין ורמה גבוהה של אינסולין מעודדת צבירת שומן ברקמת התאים ומעכבת את פירוקה.

 

מה עושים? אוכלים מזונות שמעלים את האינסולין בצורה מתונה (מזונות עתירי סיבים, קטניות, ירקות ועוד). תזונה מאוזנת, אכילת ארוחות קטנות לאורך היום והגבלה בכמות הסוכרים והממתקים, בשילוב פעילות גופנית, עוזרים להפחית את רמות הסוכר ותורמים להעלאת הרגישות לאינסולין.

 

בגלל בלוטת המגן

תת-פעילות של בלוטת המגן (התריס) עלול לגרום להאטת קצב חילוף החומרים בגוף, לעלייה במשקל, לעייפות, לחוסר סבילות לקור, לעצירות, לציפורניים שבירות, ליובש בעור ובשיער ועוד. מצב זה נפוץ במיוחד בקרב נשים מעל גיל שישים, ובמידה פחותה בקרב נשים לאחר לידה.

 

מה עושים? מבקשים מרופא המשפחה לערוך בדיקת דם (TSH). אם מתברר שיש ירידה בפעילות הבלוטה, מקבלים טיפול תרופתי.

 

רוצים לדבר על זה? הקליקו כאן לפורום לאשה

 

סייעו בהכנת הכתבה: אולגה רז, דיאטנית קלינית, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה, במרכז הרפואי "תל אביב" (איכילוב), מחברת הספר "לאכול לחם ולרזות" (יחד עם עליזה וולך, הוצאת "מטר"); מלי תבור, דיאטנית קלינית ופיזיולוגית, מחברת הספר "הכושר לרזות" (הוצאת "אריה ניר"); ד"ר סיגל תמיר בנימין, מומחית לתזונה ומדעי התנהגות האדם; "מדריך הרווארד לבריאות האשה" (הוצאת "שוקן").

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
למה אתם לא יורדים?
צילום: Index Open
לאשה בפייסבוק
מומלצים