למה אני נעלבת כל כך במקומו?
"את יותר גרועה מאמא שלי!", פסק הזוגי, ובכך הצליח להשתיק זמנית את האגו המרוסק שלי, זה שסופג את העלבונות שלי ושלו בו-זמנית. בכל פעם שאני שומעת ממנו על בוס צווחני, על דוד שלא מפרגן, על עמית לעבודה שהשתעשע על חשבונו ופוגע בו - אני מיד מתקוממת
רק בזמן האחרון התמוססה להם החברוּת. "יש לו חברים אחרים, קלילים יותר ממני, איתם הוא מטייל עכשיו", שמעתי אותו מספר בקול מלנכולי, מסווג בלי מודע את עצמו כנחות מאותם חברים אנונימיים. רמוס ומאוכזב, ובעיקר מבויש מהפתאומיות בה נקטע הקשר, פנה בן הזוג להתנחם אצל חברים חדשים והתאושש עם הזמן. אני, לעומתו, לא הצלחתי עד היום להתגבר על העלבון הצורב.
נחושה בדעתי לגונן על הזוגי שלי ומתוך דחף בלתי נשלט לפיוס, הרמתי טלפון לאותו חבר. רציתי לעשות מה שבן הזוג לא רצה או לא הצליח, לחלץ וידוי סוער, אולי זאת אשמתו של חבר סכסכן או אי הבנה, משפט שפגע בהיסח הדעת. אולם הפרוד שלו שלח אותי לגשש באפילה אחרי סיבה הגיונית, והקשר נותק סופית, בלי סולחה או הכרעה לטובת אחד הצדדים.
"זה לא עניינך", רתח הזוגי כשגילה שהלכתי להגן על כבודו האבוד והתערבתי בריב לא לי. אולי הוא בכלל לא רוצה אותו בחזרה? תהיתי. "את יותר גרועה מאמא שלי!", פסק והצליח להשתיק זמנית את האגו המרוסק שלי, זה שסופג את העלבונות שלי ואת שלו בו-זמנית, אבל משום מה בוחר להגיב רק על העלבונות שמכוונים אליו.
לאט לאט התאדה המקרה מתוך חיינו. לזוגי יש חברים אחרים. אבל בכל פעם שאני שומעת ממנו על בוס צווחני, על סיטואציה טעונה עם דוד שלא מפרגן, על עמית לעבודה שהשתעשע על חשבונו ופגע - אני מתקוממת. לאנשים האלה לא היתה כוונה זדונית לפגוע בי, אבל הם הצליחו בכל זאת לעבור דרכו אלי. אני כועסת על כך שפוגעים באדם יקר לליבי. גם בפעמים שהסכמתי עם כל מילת ביקורת שנמתחה עליו, גם בפעמים בהן חזרו המקטרגים על טענותיי המדויקות, במקום למצוא בהם חיזוק, זעמתי: כיצד הם מעיזים לדבר אליו ככה? כאילו הזכות לקטרג שמורה רק לי, ורק לי בלבד מותר לבקר ולהאשים, כי אני אעשה זאת ברכות ובאהבה, לא מתוך מטרה לפגוע, הסברתי לעצמי את הכעס העצור.
בזוגיות יש חוויה של התמזגות ואובדן גבולות
אני לא לבד. מסתבר שרבים לוקחים ללב כשמישהו מנסה לפגוע בבני זוגם. לדברי הפסיכולוגית הקלינית עירית קליינר- פז, בעלת טור בערוץ, בזוגיות, אפילו אם היא טרייה יחסית, יש חוויה של התמזגות ואובדן גבולות. "בן הזוג הוא לא לגמרי אדם נפרד, בתחושה הסוביקטיבית שלי, הוא למעשה נחווה כחלק ממני. לכן, אם מישהו מעליב אותו, אני מרגישה כאילו עלבו בי. הרי אני בחרתי בו/בה ולכן כל עלבון לגביו הוא ביקורת עקיפה כלפי הטעם שלי ורמת ה'ציד' שהצלחתי להעלות בחכתי".
מדובר בתגובה טבעית. קליינר-פז אומרת שאנחנו ניחלץ להגנת קרובינו, גם אם אנחנו מסכימים לגמרי עם הביקורת. "אנחנו מגוננים על הקרובים לנו, על ידי ביקורת נגדית, ויכוח, או אפילו ניתוק יחסים. זה לא דבר נדיר, שבחורה מתרחקת מחברותיה מפני שהן לא אוהבות את החבר החדש שלה. היא מגוננת עליו ועל עצמה מפני המתח שייווצר, ומהתחושה הלא נוחה שלה, כשתראה ותשמע את דעתן של חברותיה על בן זוגה".
- איך מתמודדים עם התופעה של גוננות יתר על בן הזוג?
"חשוב מאוד לצמוח ולפתח נפרדות בריאה בין בני הזוג. כלומר, חשוב לעשות הפרדה, בראש, ביני לבין בן זוגי. אם מישהו כועס עליו, מבקר אותו או פוגע בו, עדיף להשאיר לו את ההחלטה אם וכיצד להתגונן, אם להילחם או לא. חוסר הנפרדות מופיע גם בכיוון הפוך - אנחנו עלולים להתבייש בבן זוגנו, ולראות כל פשלה שלו בתור פשלה שלנו. גם מזה כדאי לגדול ולהפריד. לא כל מה שקורה אצלה קשור אליי ואומר עליי משהו".
לעתים קרובות אנחנו בוחרים מישהו שלפחות כלפי חוץ הוא הפוך בתכונות מסוימות, משלים, ולעתים קרובות, אלו התכונות שאחר כך מרגיזות אותנו. "למשל, אם גבר מפוזר ולא אחראי בוחר אשה אחראית ומאורגנת, מתוך תקווה לא-מודעת שהיא תארגן לו את החיים, מהר מאוד זה יתחיל להפריע לו, והוא ירגיש שהיא שתלטנית ומנהלת אותו. ואז, אם החברים שלו ילגלגו עליה, הם יעצימו את מה שהוא מרגיש, שהוא התחתן עם 'מנהלת'. כולם ישכחו ויתעלמו מהעובדה שהוא בחר בה בדיוק בגלל אותן תכונות של ניהול וארגון", אומרת קליינר-פז.
במצבים מסוימים, יכול להיות שיהיה לנו נוח להשליך על בן הזוג את הפגמים שלנו. "למשל, אם ייכנס אורח והבית מבולגן, אני עלולה להגיד 'זה הוא והבלגן שלו' ולהתעלם מכך שחלק מהחפצים המפוזרים בסלון הם שלי. במקרים כאלו, הביקורות על בן הזוג מגוננת עליי, ומסתירה את החלק שלי בבעיה".
לדברי פז-קליינר, הביקורת שבאה מבחוץ על בן או בת הזוג היא עוד מבט, שיכול להיות מוצדק או לא מוצדק. "החשוב הוא להתייחס לכך בפרופורציה, באופן ענייני, ולא לתת לזה לבלבל אותנו ואת מה שאנו אוהבים בפרטנר שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
