שנתיים בלי אהוד

ערב המחווה שערך תיאטרון הקאמרי לזכרו של הפזמונאי והמתרגם אהוד מנור בסוף השבוע באילת, הציף געגוע אל כל מה שיכול היה להיכתב וכבר לא. המחווה, שעלתה בבכורה בחודש אוגוסט והציגה שוב במסגרת פסטיבל תיאטרון קאמרי בישרוטל, הזכירה את מה שתמיד מהדהד ברקע אבל לפעמים נשכח - והוא רוחבה של היצירה המנורית שלפעמים נדמה כי אין לה קצה. מנור חתום על רשימת אדירים של שירים מכאן, שירים שמהדהדים כמו זיכרון וריח ממקום אהוב.

בלעדיו, חסרות העיניים המתבוננות במציאות, מפוכחות אבל איכשהו שומרות תמיד על אותה תמימות של ילד. כמו שכתב בשיר שנעל את הערב, דואט שהקליט לתכנית טלוויזיה ביחד עם רעייתו, עפרה פוקס: "החוטים שביננו לפעמים נמתחים, אבל בליבנו עוד חלונות שנפתחים. כמו שמיכה שעוטפת שני אנשים עייפים, כמו זרימה מכושפת בין ימים חולפים. זאת שפה משותפת כמו זריחה, כמו החול החם".

השירים של אהוד מנור הם הדבק שמחבר את הקולקטיב המפורר וזו עוד סיבה טובה להתרפק על זכרו. מארגני האירוע באילת לא ידעו כי יום המופע, ד' בניסן, הוא למעשה יום השנה השני לפטירתו של מנור. בשל כך, נפקדה משפחתו מהאירוע. אם היו נוכחים באולם, היו עדים למידת האהבה שהציפה את האולם. לצד קטעי וידאו נדירים, שהחזירו לרגע את הפנים המנומשים, הרכים והמחויכים של מנור, בוצעו על הבמה שירים שכתב ותרגם ביד אמן להפקות תיאטרון ממחזות הזמר "עלובי החיים", "קברט", "שיקגו", "שיער", "סיפור הפרברים" ו"סוויני טוד" ועד להפקות כמו "לילי גם", "ילדי הירח" ו"זעקי ארץ אהובה". גם מקומו של הקולנוע, מאהבותיו הגדולות של מנור, לא נפקד מהערב עם "הבלדה לשוטר אזולאי" בביצוע אושיק לוי ועיבוד מקסים לשיר "אגדה יפנית" מתוך הסרט "לאן נעלם דניאל וקס" של הבמאי אברהם הפנר בביצוע אוהד חיטמן וענת אסתר חיטמן.

את הערב הנחתה רבקה מיכאלי ובין האמנים המשתתפים היו שלמה יידוב, אבי טולדנו, חני פירסטנברג, צביקי לוין, שרון אלימלך, אבי גרייניק, חברי ההרכב "אצל הרננדו במרתף" ולימור עובד. זהו ערב מהנה בזכותם של המבצעים, הניהול המוזיקלי (יוסי בן נון וניב קאופמן) והנגנים שמנגנים Live על הבמה. כדאי לשקול להעלות את המופע לעתים קרובות יותר אפילו כאירוע נודד ברחבי הארץ.

הכתבת היתה אורחת מלונות ישרוטל