מי מפחד מבלו"מים?
תוך שנים ספורות עברה תעשיית המוזיקה מהשמצת בלוגי המוזיקה להכרה בתרומה שלהם לשוק ככוח מקדם וחיובי למאזינים, לאמנים וללייבלים
לא משנה כמה פעמים אכתוב אותו, המשפט הזה עדיין לא יהדהד בכל משמעותו האדירה: שוק המוזיקה עובר מהפכה. הכל משתנה: הפורמטים בהם אנחנו צורכים את המוזיקה, הדרכים בהן אנחנו קונים או לא קונים אותה, והמקומות בהם אנחנו קוראים ושומעים על מוזיקה חדשה. לכל הבלגן הזה אחראי – כתמיד – ידידנו האינטרנט. היום נדבר קצת על בלוגי-מוזיקה (בלו"מ, לצורך הקיצור), ואיך תעשיית המוזיקה למדה להשתמש בהם לטובתה, במקום לפחד מהם פחד מוות ולתבוע להם את הסבתא.
מהרגע שנפרצו סכרי האינטרנט והמילה "בלוג" התפרצה לכל אתר, שיחת סלון או תכנית טלוויזיה, היו שם גם הבלו"מים. חובבי מוזיקה מן השורה ומבקרי מוזיקה בעיני עצמם שלא פתחו בלוג כדי לספר על חייהם המרתקים, אלא על המוזיקה שהם אוהבים, לחלוק את דעתם על אלבומים ואמנים חדשים, וגם לקטול אותם מדי פעם. ואם אנחנו כבר כותבים על מוזיקה באתר משל עצמנו, וקובץ mp3 אחד שווה אלף מילים, למה לא לתת גם משהו לשמוע?
או, כאן חברות המוזיקה התחילו לנשוף עשן מהאוזניים. מה פתאום שאנשים זרים מן הרחוב – ולא שדרי הרדיו איתם יצרנו קשרי יחצ"נות במשך שנים – יפיצו שירים חדשים למאזינים? חברות המוזיקה הגדולות והמיושנות נבהלו והתחילו לאיים, להכריז ולהשמיץ. באינטרנט, כמו באינטרנט, לא התרגשו. להיפך, תופעת הבלו"מים הלכה והתרחבה, והיום אפשר למצוא תחת כל לינק רענן מישהו שכותב על המוזיקה שהוא אוהב וגם נותן שיר או שניים לטעימה. המאזינים, מצדם, חוגגים: לא צריך לסמוך רק על כתבים ושדרנים מה"ממסד", מי יודע מי עומד מאחוריהם (דוגמת פרשות Payola שמתפוצצות בארה"ב חדשות לבקרים, בהן נחשפים שדרנים שקיבלו תשלום תמורת השמעת שירים מסוימים). הבלו"מרים הם אנשים כמונו, ואם אפשר להוריד למחשב כמה שירים ולהחליט בעצמנו – מה טוב. הגיוני, נכון?
מדמוניזציה לעידוד קולני
בשלב מסוים גם חברות התקליטים התחילו להבין, בלי להודות בכך בקול רם, שהבלו"מים עובדים בעצם לטובתן, ככלי נוסף לקידום ושיווק. השינוי התחיל בהעלמת עין שלהן מרוב הבלו"מים. הצעד המכריע הראשון הגיע כשחברה מסחרית רכשה את הבלוג המוזיקלי Stereogum, ובכך נתינת לגיטימציה לבלו"מ הספציפי הזה. והחודש נעשה צעד גדול נוסף בדרך ללגיטימציה של בלו"מים באשר הם: חברות התקליטים משחרות לפתחם באופן מרוכז, בשירות-רשת חדש שנפתח במיוחד לעניין.לייבלים עצמאיים כבר נוהגים, כדבר שבשגרה, לשלוח לבלו"מרים לינקים לקובצי מוזיקה ולחדשות שהן רוצות לפרסם. אבל בלוגרים, מכל הסוגים, אוהבים למצוא את התוכן שלהם בעצמם. IODA, חברת ניהול תוכן מוזיקלי דיגיטלי, שבימים כתיקונם עובדת כמתווכת בין לייבלים לחנויות דיגיטליות דוגמת iTunes, השיקה החודש את Promonet, שירות שמתווך בין הלייבלים והבלו"מרים. תמורת תשלום, הלייבלים יכולים לבחור איזה אלבומים ואיזה שירים ספציפיים הם רוצים לקדם. IODA מעלים את השירים האלה, יחד עם מידע על האלבום, תמונת עטיפה איכותית וקטעים נוספים להאזנה, לאתר פרומונט. הבלו"מרים (אלה שמתקבלים לשימוש בשירות - לא כל בלו"מר מקבל שם משתמש, והבלוג המוזיקלי שלכם צריך קהל בגודל מסוים כדי שתזכו בגישה) מקבלים גישה לחנות ממתקים מוזיקלית ענקית: הורדות חוקיות של שירים חדשים, חמים ומעניינים בכל הז'אנרים וממאות לייבלים, גדולים כקטנים. הכל מרוכז בקניון מוזיקלי ענקי אחד. ברגע שנכנסתם, אתם יכולים להכניס לבלו"מ שלכם תוכן מוזיקלי חוקי שקיבלתם ישר מהלייבל. התנאי היחיד הוא שימוש בלינקים שמספקת IODA (בניגוד להורדת הקובץ למחשב והעלתו מחדש לאתר שלכם), וקישור לחנות דיגיטלית אחת לפחות, לקנייה של האלבום השלם. הוגן.
על פניו, זה נראה כמו סתם עוד רעיון מוצלח, אבל מדובר פה בצעד שעיקר השפעתו הוא אידיאולוגי: השקפת העולם לפיה שיתוף קבצים ברשת פוגע בתעשיית המוזיקה, כבר לא תקפה. חברות התקליטים הגדולות וה-RIAA השתמשו בטיעון הזה במשך שנים, אף אחד לא האמין להם, והשנה גם הסטטיסטיקות הוכיחו שמדובר בקשקוש: המכירות הדיגיטליות עולות בעוד מכירות הדיסקים צונחות, וכדי להתעורר מספיקה הדוגמה של The Shins, שאלבומם החדש דלף שבועות רבים לפני יציאתו ובכל זאת נכנס ישר למקום השני במצעד מכירות האלבומים בארה"ב. הוסיפו לכך אמנים כמו The Twilight sad, Arcade fire, Beirut ואלטרנטיביים רבים אחרים שההייפ וההתעניינות הראשונית שהזניקה אותם צמחה בבלו"מים, ותקבלו מגמה שאי אפשר להתעלם ממנה יותר. למרבה השמחה, חברות התקליטים עשו החלטה טובה ראשונה מזה זמן רב, והכירו בבלו"מים ככוח מקדם וחיובי למאזינים, לאמנים וללייבלים. אפילו יותר מהכרה בלבד – Promonet של IODA מוכיח שהתעשייה מתחילה גם לעודד את המגמה הזו.
תוך שנים ספורות עברנו מדמוניזציה של הבלו"מים והצגתם כגורם שפוגע בפרנסת האמנים ובתעשייה, אל הכרה שבשתיקה, ומשם לעידוד קולני של אותם בלו"מים עצמם. כבר אמרתי ששוק המוזיקה עובר מהפכה?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
