עוד ניסיון כזה ואבדנו
המציאות העגומה מוליכה את הישראלים שלא ללמוד דבר מן הניסיון, ולהיאחז בקני קש כמו פרס וברק
המילה "ניסיון" משמשת שוב ושוב בשיח הציבורי, אם כי לא תמיד בהקשר הנכון והאמיתי. בכל מקום עבודה נדרשים מועמדים להציג מסמכים והמלצות לגבי ניסיונם המקצועי בתחום הרלוונטי. אהוד אולמרט, שהכריז כי ממשלת ישראל היא מקום העבודה שלו (בניגוד לדעתם של כ-98% ממעסיקיו אזרחי ישראל, שאינם רוצים אותו שם), הגיע לעבודתו בנסיבות מקריות לחלוטין, אבל לפחות עם כמה תפקידי שר מאחוריו (גם אם לא בתחום הביטחון, בו כשל מיד עם כניסתו לתפקיד). עמיר פרץ הגיע לתפקיד הבכיר של שר הביטחון ללא כל ניסיון מיניסטריאלי ועם שאיפות לפעול בתחום שונה לחלוטין - בזה החברתי, שבו צבר ניסיון. ההמשך ידוע: הצוות הבכיר בממשלה - אולמרט, לבני, פרץ - מוביל את מדינת ישראל ללא כל ניסיון מתאים. התוצאות אינן מפתיעות.
אהוד ברק מציע את עצמו - שוב - לתפקיד שר הביטחון, ובהמשך - שוב - גם לתפקיד ראש הממשלה. לכאורה, ניסיונו הופך אותו למועמד ראוי למקומות עבודה אלה. הוא כבר היה שם, ולפיכך לא ניתן למצוא בו את הפגמים ואת חוסר הניסיון המאפיינים את השלישייה הנ"ל. אבל האם עובדה זו הופכת אותו למתאים גם בעתיד? ניסיון איננו רק הימצאות שורה וסעיף בקורות החיים; הוא גם האופן שבו ביצע המועמד את התפקיד. תקופת כהונתו של אהוד ברק, למרות נתוניו הקודמים, התגלתה ככישלון צורב והייתה הקצרה בין תקופות הכהונה של ראשי הממשלות בישראל (למעט זו של אהוד אולמרט, שככל הנראה ישבור את השיא המפוקפק). תפקודו הלקוי במישור המדיני-ביטחוני הביא עלינו את מלחמת אוסלו; יהירותו בתחום יחסי אנוש הביאה להתפוררות ממשלתו. התוצאה: תבוסתו המחפירה מול אריאל שרון.
פרשנים ויח"צנים משווקים את ברק המנוסה. חבל שהם משכיחים את העובדה שניסיונו הרלוונטי היה מפוקפק ביותר וגם כהונתו כרמטכ"ל שנויה במחלוקת, בהשוואה לרבים מהאחרים שפיקדו על צה"ל.
בנימין נתניהו לא כיהן בתפקיד שר לפני שהגיע ללשכת ראש הממשלה. מצב זה של היעדר ניסיון בא לידי ביטוי במהלך כהונתו בתפקיד, ויש רבים הגוזרים גזרה שווה בינו לבין ברק - שני ראשי ממשלה שהגיעו לתפקיד הרם בלי הכשרה וניסיון מספיקים, ולפיכך נפלו נפילה כואבת מכיסאם. יחד עם זאת, שגיאותיו של נתניהו בתחומי החוץ והביטחון מתגמדות לעומת אלו של ברק, ואף משך כהונתו היה כפול כמעט בהשוואה אליו. בניגוד לברק, כאשר נתניהו מציג היום את מועמדותו המחודשת לתפקיד, הוא מתבסס על שירות מרשים ומוערך בשני תפקידים בכירים ביותר - שר החוץ ושר האוצר - כך שהיום יש לו הניסיון שהיה חסר בעבר.
שמעון פרס, האדם הוותיק והמנוסה ביותר בחיים הפוליטיים בישראל, חותר בימים אלה להיבחר לנשיאות. האם ניסיונו - והניסיון איתו - הופכים אותו למתאים? אם יש משמעות כלשהי לתפקיד הנשיא, הרי היא בראש ובראשונה כדמות מאחדת, כזו שאינה שנויה במחלוקת ומקובלת על כל חלקי העם. הניסיון המצטבר עם פרס בכלל, וב-15 השנים מאז אוסלו בפרט, מצביע על כך שהוא ההיפך הגמור מכך: דמות מפלגת, שנויה במחלוקת, שאינה מקובלת לפחות על מחצית העם. ההונאה שב"תהליך השלום" ששיווק לנו בעל הניסיון והחלומות מ"המזרח התיכון החדש" מתפוצצת לנו מדי יום בפנים. עדותו בפני ועדת וינוגרד וההתפתלות שלו בכן ולא, בעד ונגד מלחמת לבנון השנייה, והכל כדי להגיע בסופו של דבר למשכן הנשיא - היא פתטית. ההטעיה שגרם השר הוותיק והמנוסה לעמיתיו הבלתי מנוסים, שככל הנראה הסתמכו על ניסיונו בהצבעתם בעד המלחמה, אינה מעידה על יושרה. כאשר בדיעבד הוא מתכחש לדרך הצבעתו, ומנמק אותה בנאמנות לאהוד אולמרט, בשעה ששבועת האמונים שלו כשר היא למדינה ולא לראש הממשלה - אף זה אומר דרשני.
כאשר מדובר על ניסיון, אין להלין רק על אנשים שנויים במחלוקת המבקשים להיבחר לתפקידים בכירים; חשובים גם זיכרונו וניסיונו של הציבור. בהקשר זה חשוב לזכור את אמירתו של ג'ורג' ברנרד שאו: "אנו לומדים מן הניסיון שאיננו לומדים דבר מן הניסיון". למרבה הצער, המציאות העגומה מוליכה את אזרחי ישראל לא ללמוד דבר מניסיונם ואף להיאחז בקני קש, שניסיונם אינו בהכרח עומד לזכותם.
פורסם לראשונה 26/03/2007 23:22
מומלצים
