היידישקייט מתחיל בתוכנו
הכנר ירד מהגג: כבר כמה שנים שמהספרייה למוזיקה בתל-אביב בוקעים קולות שירה ביידיש. הזמרת האגדית נחמה ליפשיץ מנהלת כאן סדנה שמשתתפיה מתכנסים פעמיים בשבוע כדי לחדש ולשיר ולהתחבר ל"יידישקייט"
ההתחדשות והנוסטלגיה עובדות אצלנו יחד. שנים רבות התרחק הצבר הישראלי מסממני הגלות, ניסה לאמץ לחיקו את התרבות המקומית הארץ-ישראלית ולהתגאות בה. נכון שהדור השני והשלישי של לוחמי תש"ח כבר נוהרים אחרי תרבות המערב, ומוזיקת הראפ הרבה יותר פופולרית כאן מ"ים השיבולים" של הגבעטרון (גם אחרי שזכו בפרס ישראל), ולמרות הכל, התופעה של חזרה לשורשי התרבות היהודית "הגלותית" הולכת ותופסת יותר ויותר תאוצה.
הסממן הכי מובהק של המגמה הזו הוא תחייתה של היידיש. השפה שחלוצי העלייה השנייה ביקשו להתכחש לה קמה ונושמת גם בקרב צעירים חילוניים ברחבי הארץ.
הסדנה שהחלה עם חמישה משתתפים מונה כיום 21 איש. חלקם עולים חדשים וישנים, יוצאי בריה"מ לשעבר, וחלקם ישראלים צברים. רובם בעלי מקצועות חופשיים, לאו דווקא בתחום המוזיקה. כך יש ביניהם חמישה רופאים (אחת רופאת שיניים ואחד וטרינר), מדען, בלשנית, רואה חשבון וגם שחקנים. לאחרונה הצטרף לסדנה האמן הוותיק והידוע מוטי מזרחי.
לא רק "טום בללייקה"
כל משתתף מקיים שני מפגשים שבועיים "אחד מול שתיים" - עם נחמה ליפשיץ ועם רגינה דריקר, המדריכה המוזיקלית שעל הפסנתר ויד ימינה של ליפשיץ. כמה פעמים בשנה מקיימים חברי הסדנה מופעים לקהל הרחב, בעיקר בספרייה למוזיקה, אבל גם במקומות נוספים ברחבי הארץ.
ומה ברפרטואר? הרבה "שירים עממיים", שירים ממחזות זמר כמו "כנר על הגג" וגם שירים שהם נכסי צאן ברזל כמו שיריו של המשורר והמלחין מרדכי גבירטיג ("יענקל'ה"), של המחזאי והבמאי אברהם גולדפדן ("יהודים רחמו רחמו") או המשורר איציק מאנגער (שירי החומש).
ליפשיץ אומרת כי שירים ביידיש הם לא רק "טום בללייקה" וכי חשוב לה לטפח שירה יידישאית ברמה אמנותית גבוהה, כולל מוזיקה מודרנית. "לכל יהודי יש 'יידישקייט' בנפשו, צריך להפסיק להתבייש ביידיש וכל הזמן להעלות את הרמה שלה", היא אומרת.
אחת מהמשתתפות היא בתיה פונדה מהרצליה. היא עולה "ישנה" מאוסטרליה, מדריכה פדגוגית לאנגלית בגמלאות, בעלת תואר במוזיקולוגיה, למדה פיתוח קול ולימדה מוזיקה יהודית. "בבית באוסטרליה ההורים שלי דיברו יידיש, ותמיד נמשכתי לשפה. כיום אני מפתחת תוכניות פולקלור מוזיקלי יהודי, ואני לומדת הרבה מהסדנה".
המשתתפת הכי צעירה היא אלינה פאיל, שהשתחררה זה לא מכבר מהצבא. "תמיד אהבתי לשיר, אבל לא עסקתי בכך. הגעתי לסדנה במקרה ואני כאן כבר שלוש שנים. אני לא יודעת יידיש, אבל אוהבת את הצליל. בעקבות הנסיון כאן יכול להיות שאמשיך בתחום".
גי דוידזון היא בכלל רופאת שניים במקצועה, אבל למדה בעבר מוזיקה אופראית ומשתתפת בסדנה כבר כמה שנים. היא אפילו הביאה לסדנה את אחיינה, אודי דוידזון, שהוא מנהל חברה ובהופעות הוא גם הקריין.
וירה לזינסקי היא ילידת העיר בלץ בבבסרביה, שבה "עד העלייה הגדולה של שנות ה-90 השפה הכי מדוברת בעיר היתה היידיש". לזינסקי היא זמרת מקצועית ולמרות זאת משתתפת בדבקות בסדנה.
השחקן יואל ליבה הצטרף לסדנה רק לפני שלושה חודשים, אבל נוכחותו בולטת מאוד. הוא שחקן מגיל 12 כשיחק כאוליבר טוויסט ב"הבימה", היה חבר במקהלת צדיקוב, ובלהקת הנוער העובד והוא יוצא להקת גייסות השריון. "בבית דיברו יידיש כדי שלא נבין וכך קלטתי את השפה ואוהב אותה. אהבתי לשמוע את דז'יגן ושומכר, צמד הבדרנים היהודים שהעלו מופעי בידור וסטירה ביידיש. כדאי לדעת, כי הגשש החיוור, שייקה אופיר ואחרים, שהם בשבילנו סמלים לתרבות ישראלית, ינקו מהיידיש".
מה לעיראקי וליידיש?
מוטי מזרחי (61), ילדי שכונת שבזי בתל אביב, הוא ממשפחה שורשית שמוצאה בעיראק ופרס. אבל בילדותו למד ב"חדר" ובבתי ספר דתיים ואפילו אצל החזן הידוע שלמה רביץ המנוח, "כך שהיידיש אינה זרה לי", הוא אומר. "גם במשך תקופות האשפוז הרבות שלי בבתי חולים פגשתי הרבה דוברי יידיש, שלא הפסיקו לעשות 'קרעכצען' וכל אנחה יידישאית שלהם נחרטה בנפשי. תמיד היתה לי נקודה חמה ליידיש. להתחבר לשיר נשמה ביידיש זה בשבילי להפעיל את המימד הרגשי שהוא קצת מדוכא אצלי. 'האדם החדש' שניסו ליצור כאן, כבר לא עומד במבחן המציאות. פתאום יוצאים כל הפחדים, ו'מה יהיה'. פתאום אנו חשים את הזמניות, ואנו זקוקים ל-compassion, לחמלה, אותה אפשר למצוא ביידיש. באחת מהעבודות שלי לפני כמה שנים השתמשתי במילות השיר 'יהודים רחמו רחמו' של גולדפדן מ'המכשפה". מאז אני סביב הנושא היהודי והיידיש".
עוד חידושים:
רוברטו מתחדש עם הילה זיתון
לפנייה לכתב/ת 
