קבלו טעימה מגיליון החג הענק שלנו
אורנה ננר, עורכת לאשה, מזמינה אתכם לטעימה מגיליון פסח החגיגי שלנו, עכשיו בדוכנים. ואפשר גם לדפדף בעיתון
וואוו. גיליון חג הפסח. שוקל מאה קילו ומכיל בתוכו עבודה של שבועות רבים של כל אנשי המערכת: עיתונאים, עורכים, גרפיקאים, מפיקות, מגיהות, צלמים, מזכירות, אנשי דפוס, שליחים. כולם עבדו כמו משוגעים כדי להעניק לכם את מיטב הסיפורים, הצילומים, העצות וכל הדברים שאנחנו משתדלים לתת ב"לאשה" כל שבוע, אבל גדול ומפואר יותר לכבוד החג.
כשאני מדפדפת בגיליון ממש קשה לי להחליט על מה להמליץ לכם לקרוא. יש כל-כך הרבה דברים: ריטה פתחה את הלב וכתבה לראשונה בעצמה מונולוג מקסים. קראו את הכתבה שלה, המלווה בתמונות יפהפיות שצילם עדו לביא והפיקה מפיקת האופנה הראשית שלנו תמי ארד-ברקאי.
הקליקו כאן לדפדוף בגיליון החג של "לאשה"
צילום: עדו לביא
צפורה רומן ראיינה את מירית בן-יאיר שסיפור חייה המדהים הוא באמת משהו שלא קוראים כל יום. ורדה הורוביץ נפגשה לשיחה ארוכה עם בתיה מלמד (שגם היא עיתונאית שלנו), ועם אמה טובהל'ה ובתה חנהל'ה. שלוש נשים, שלושה דורות, שדיברו בכנות נדירה על החיים, על גברים, על אמהות ועל מה לא. דליה בן-ארי הביאה את הסיפור שלא ייאמן על בני הזוג שנסעו לאוקראינה לאמץ ילד וחזרו עם שלושה אחים. אורית מרלין פגשה אנשים שהראו לנו שאף פעם לא מאוחר מדי ללמוד בלט, לעשות גשר בשיניים או לצאת לטיול הגדול עם תרמיל. ויש לנו גם מדור חדש: "חדר משלך", בעריכת ענת בר-לב, שבו ארנה קזין כותבת על המקומות שבהם עוד אין לנשים חירויות, ואריאנה מלמד חולקת כבוד לבת פרעה. בעלת הטור האהוב יעל איכילוב מתחילה במסע של דרך חדשה. ובמדור הבריאות מתחילה סדרה בת ארבעה פרקים על פריון. וכל אלו רק על קצה המזלג. ממש.
בכתבה "דבר אחד שלמדתי בחיי..." ביקשנו מעשרה אנשים שיש להם הרבה מה ללמד אותנו (כמו השחקנית ליא קניג, הרב אוהד אזרחי, הסופרת יעל משאלי, מעצבת האופנה דורין פרנקפורט ואחרים) לספר על השיעור החשוב ביותר שלמדו בחייהם. ובכן, קטונתי, ואני לא חושבת שאני כזה מאור גדול, אבל כשעומדת קבוצת אנשים ומחלקת עצות לחיים, אני לא יכולה שלא להידחף ולתת משהו משלי. ולא רק עצה אחת, אלא שתיים (אם לא תצלח האחת, אולי תועיל השנייה).
שיעור אחד שלמדתי בחיי הוא להסתכל בטבע. כל התשובות נמצאות שם. אני חולה על הים ונמצאת בו כמעט כל יום. מי שמכיר את הים יודע: היום הוא סוער, מחר יהיה שקט. ואם יהיה שקט מחר, ודאי לא יהיה שקט בשבוע הבא. ממש כמו בחיים. אין מצב שבו הכל רק נפלא וטוב. אם יש תקופה נהדרת, לפתע, ממעל, עננה קטנה תשוט. ולהפך: אין רע תמידי. בתקופות הקשות ביותר שלי הפציע האור, הימים הפכו יפים. דברים משתנים. כל הזמן.
ושיעור אחר שלמדתי הוא לשחרר את ילדיי. לנו, ההורים, יש נטייה לחשוב שאנחנו יודעים מה הכי טוב בעבור ילדינו. מה נכון להם לעשות, איך הם צריכים לגדול, אילו מקצועות כדאי שילמדו. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים באושרם, אבל הרבה פעמים אנחנו רוצים שאושרם יתנהל לפי הנוסחה שיש לנו בראש. צריך לזכור כל הזמן, עוד בהיותם פעוטות, שהם אנשים אחרים. אנחנו מגדלים אותם, אבל כאן מסתיים תפקידנו. החיים שלהם הם לא שלנו. לא להתבלבל, לא להתערב, לא להנחיל להם את המאוויים והחלומות שלנו. ומגיע היום שהם צריכים ללכת לדרכם. תנו להם ללכת. שחררו, ושיהיה חג חירות שמח.
מומלצים
