חם בעיר הקפואה
טורונטו היא להיט השנה, בראיין קולאנג'לו הוא הג'נרל מנג'ר ואנתוני פארקר הוא הפתעת העונה. מערכת ynet מסכמת את העונה הסדירה ב-NBA. כתבה ראשונה בסדרה
לא מזמן חזרתי מטורונטו עם הרבה תובנות ותשובות לשאלה אחת גדולה - איך הפכה קבוצת הכדורסל של העיר, אחת מנמושות הליגה, לקבוצת פלייאוף חזקה? הרי לאורך זמן אף אחד לא ממש רצה לשחק בכפור הקנדי והפרנצ'ייז ביזבז מאז 1994 שמות כמו דיימון סטודמאייר, מרקוס קמבי, צ'ונסי בילאפס, טרייסי מגריידי, ג'יילן רוז ואחד וינס קארטר ושלח אותם דרומה, בחזרה לארצות הברית.
אחרי ששיחררו את קארטר תמורת שום דבר למעשה, לא רבים נתנו למועדון סיכוי להתאושש כל כך מהר. אז זהו, שהכל נכון עד לרגע בו נחת ב'אייר קנדה סנטר' (ACC) בראיין קולאנג'לו. בתוך חודשים ספורים התגבשה בטורונטו קבוצה עם חכמת משחק ויכולת קליעה מאירופה, ביחד עם כשרון ויתרון פיסי מתוצרת ארה"ב. קולאנג'לו, הג'נרל מנג'ר שהגיע לפני קצת יותר משנה לעיר המושלגת, הצליח למלא את האולם באוהדים שרעבים לכדורסל אמיתי בעיר של הוקי.
בקנדה אוהבים הוקי מסיבות מובנות והטורונטו מייפל ליפס עדיין 'סולד אאוט' בכל משחק. פעם נחשבו ה'ליפס' למקבילת הקרח של מכבי תל אביב בכדורסל, לפני שהפרנצ'ייז פיתח לאחרונה תדמית לוזרית מעצבנת (13 אליפויות, אבל האחרונה ב-1967). עכשיו מתפתחת בעיר תקווה לקבוצה מנצחת חדשה, בכדורסל. מתחת לסיקור העצום לה זוכה קבוצת ההוקי בכלי התקשורת המקומיים, הצליח קולאנג'לו להצמיח את השממה.
למעשה, יש שנותנים לו קרדיט גדול יותר על ההצלחה הנוכחית, מאשר לזה לו זכה אחרי שבנה את הקבוצה הקטלנית של פיניקס - בעיקר בשל העובדה שטורונטו, אחרי הכל, אינה עיר של כדורסל. מצד שני, לקולאנג'לו ניתנה הזדמנות לבנות קבוצה בלי לחץ בעיר המושלגת - מעין גליל עליון למתקדמים.
פעם הבני-דודים לבשו את אותם מדים. קארטר ומגריידי (צילום: איי אף פי)
קיבוץ גלויות
טורונטו היא עיר קוסמופוליטית במלוא מובן המילה. למעשה, היא השניה בגודלה בצפון אמריקה בכל הקשור למספר המהגרים. בניגוד למיאמי, שנשלטת על ידי קובנים, בעיר הקנדית מדובר בעריקים מכל העולם. כיאה לעיר, כך גם הראפטורס של השנה, שנהנית מקבוצה מדהימה של שחקנים מכל קצוות תבל - ארה"ב, ספרד, איטליה, סלובניה.
אנדראה 'אל מאגו' ברניאני הוא גבוה שניחן ביד מצוינת מכל נקודה על הפארקט. חוסה קלדרון המשתפר, שמוציא מהידיים מספרי אסיסטים מטורפים. חורחה גרבאחוסה, ידית מדופלמת שהקהל ב-ACC אוהב במיוחד וראשו נסטרוביץ', שומר מצוין מתחת לסלים ושחקן בעל ותק ונסיון בפלייאוף, מצרך נדיר בראפטורס של השנה. תוסיפו לכל אלו את כריס בוש האולסטאר ואת אנתוני פארקר, שמשמש למעשה כדבק בין כולם בזכות נסיונו האירופי.
"מרגיש בר מזל שהגעתי לכאן". ברניאני חוסם את נוביצקי (צילום: איי פי)
"יש אצלנו שחקנים מצוינים מהיורוליג כמו גרבאחוסה ופארקר", אמר ברניאני ל-ynet, "אבל חוץ מזה מדובר פשוט בשחקנים טובים ובקבוצה טובה של אנשים. מדובר בארגון גדול ומועדון מצוין - אני מרגיש בר מזל שהגעתי לכאן".
אחרי 6 שנים באירופה, כולל כל התארים הקבוצתיים האישיים, מאבחן פארקר את הסיבה להצלחה: "ההתלהבות סביב המועדון היא נהדרת. יש לנו קבוצה לפלייאוף עם אחד המאזנים הכי טובים במזרח, אנחנו צריכים להשתפר ולא לשכוח מה הביא אותנו לכאן. כולם עובדים קשה וזה מתחיל אצל כריס בוש, שהוא הכוכב של הקבוצה". בוש עצמו הוסיף: "הכל עובד השנה, לכל אחד יש גישה ווינרית, כל אחד מקריב בשביל השני כדי להבטיח שנמשיך לנצח".
החבורה החדשה בראשות טי ג'יי פורד ואנתוני פארקר (צילום: איי פי)
הג'נרל מנג'ר של השנה
עם טריידים מבריקים (ראשו נסטרוביץ', טי ג'יי פורד, חואן דיקסון), החתמה חכמה של פרי-אייג'נטס (אנתוני פארקר) ובחירת דראפט איכותית (אנדראה ברניאני), בנה קולאנג'לו בנה קבוצה התקפית עם סגנון דומה לזה של הסאנס, להוציא כמה שינויים קטנים. לכל אחד תפקיד משלו בקבוצה, כולל שחקני הספסל, אך מה שמייחד את טורונטו הוא החיבור החברתי והעובדה שמדובר באוסף שחקנים שחייבים להוכיח את עצמם ולא מפחדים להזיע.
"יש לנו חבורה של שחקנים שעובדים קשה עם אופי טוב", אומר פארקר, "אנחנו גם מסתדרים טוב מחוץ למגרש. גם כששיחקתי במכבי תמיד אמרתי שזה משהו שיכול לעזור. יש הרבה התלהבות סביב הקבוצה וכיף להיות חלק מזה". על אוסף השחקנים הזה מנצח סם מיצ'ל, שמצליח להפתיע העונה בחופש ההתקפי אותו הוא נותן לשחקנים. מי שמחכה לשינוי בעמדת המאמן, יכול להמתין הרבה זמן.
"מסתדרים טוב גם מחוץ למגרש". פארקר עם קלדרון (צילום: איי פי)
קולאנג'לו, שהביא בזמנו את מייק דאנטוני לפיניקס, היישר מהפרקט של טרוויזו ואחר כך גם שלף משם את ברניאני ואת מאוריציו גירארדיני (עוזר מנכ"ל בטורנטו), לא מסתיר את חיבתו למאמן בנטון הנוכחי - דייויד בלאט. "הם יהרגו אותי אם אני אביא עוד מישהו משם", הוא הסכים לומר בחצי חיך כשנשאל על הישראלי כמועמד.
CB4
בינתיים משחקת טורונטו כדורסל איכותי, למרות שלא תמיד היא מצליחה לשמור על יציבות. פאסט-ברייק מהיר, יד קטלנית מהפינות, קצת תרגילי פיק-אנד-רול והרבה כדורים פנימה לכריס בוש, שנותן עונה גדולה וגם נכנס לראשונה לחמישיית המזרח באולסטאר.
נותן עונת MVP. כריס בוש עם חבר לדראפט (צילום: רויטרס)
בטורונטו ידעו כל הזמן שכריס בוש יצליח לפרוח מתישהו ובסוף זה קרה העונה, כשקולאנג'לו החליט לבנות את הקבוצה סביבו. בוש, 2.08 מ', בעל מוטת ידיים ארוכה, יכולת אתלטית נהדרת וטיפול מצויין בכדור ביחס לגובה שלו. בטורונטו הוא לא רק מסיים, אלא גם יודע מתי להוציא את הכדור כשיש עליו דאבל-טים. כאן נכנסים למעשה הקלעים כמו גרבאחוסה ופארקר, שהפך לאחד החברים הטובים ביותר של בוש.
בוש נבחר בדראפט 2003 החזק, אחרי לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני ולפני דוויין ווייד. מדובר בכדורסלן ובאדם אינטיליגנטי ביותר שהתאים בדיוק למה שקולאנג'לו חיפש. CB4 למד בג'ורג'יה טק עיצוב גרפי ואחר כך גם מינהל עסקים, לפני שהחליט לעצור הכל ולהצטרף ל-NBA. בלא מעט ראיונות הוא התבטא בדבר רצונו לחזור לספסל הלימודים ולהשלים את התואר. עכשיו הוא פורע שטרות ועל פי התכניות של קולאנג'לו, גם אמור לסחוב את הקבוצה בשנים הבאות.
"נמצא בכושר הטוב ביותר שלו העונה". בוש על פארקר (צילום: איי פי)
אי אפשר בלי פארקר
אם ההצלחה של טורונטו מפתיעה, הרי זו של אנתוני פארקר היא הרבה מעבר לכך. בשיחות שערכתי עם כתבי ספורט מקומיים בעת ביקורי ב-ACC, קיבלתי תחושה כי ישנה תמימות דעים לגבי תרומתו של AP. גם דפי הסטטיסטיקה מראים את זה - כשפארקר היה פצוע בחודש מרץ, הקבוצה נקלעה למאזן 9-3. עכשיו הוא חזר ובארבעת המשחקים האחרונים גם קלע ביחד 91 נקודות. "הוא נמצא בכושר הטוב ביותר שלו העונה", אומר עליו בוש, "ידענו שהוא שיחק טוב גם בתל אביב ולדעתי מה שמיוחד בו זה שהוא משתפר מיום ליום".
ב-NBA שומר AP על ממוצעים דומים לאלו שצבר באירופה (12.4 נקודות, 4.8 ריבאונדי ו-3.8 אסיסטים), אבל פארקר זה לא רק נקודות כמו שבישראל כבר יודעים מזמן. הקלעי בן ה-31 תורם הרבה ניסיון ומנהיגות, אבל גם משרה אווירה טובה בקבוצה. בחדר ההלבשה ובמגרש האימונים אפשר תמיד לראות אותו מתבדח עם טי ג'יי פורד ועם בוש, תוך כדי נסיונות התחברות עם השחקנים האירופיים.
"לכל דבר יש סיבה". פארקר וחבר (צילום: נועם גלאי, הלב הצהוב)
"מיד כשהגעתי הרגשתי שיש כאן גישה נהדרת מצד השחקנים, ההנהלה והצוות המקצועי", מספר פארקר ומסכם, "היה לי קל להתאקלם כאן כי טורונטו היא כמו עיר אמריקאית עם הרבה השפעות אירופאיות. אני מאושר כאן ומאמין שלכל דבר יש סיבה. גם אם לא הייתי חוזר לליגה, הייתי שמח".
לפנייה לכתב/ת 
