צר עולמם כגובה שכר הלימוד
במאבקם אכן מוכיחים הסטודנטים את משבר ההשכלה הגבוהה. מול עוולות חברתיות וחידלון מנהיגותי, קולם נדם
שביתת הסטודנטים בשבוע האחרון מעלה מחשבות נוגות על עתיד המנהיגות בישראל. קשה להישאר אדיש נוכח מחאות הסטודנטים הנלחמים על גובה שכר הלימוד. אך בה בעת חושף אותו ציבור מפולג את מערומיו בפרהסיה. קומץ הסטודנטים, המטריח עצמו להפגין, מעיד אולי יותר מכל על מצבה העגום של ההשכלה הגבוהה, שלא מצליחה במשימתה העיקרית.
סטודנטים צעירים הובילו מהפכות חברתיות בכל רחבי העולם. הימים אחרים והזמנים אחרים. אך עצוב לראות כיצד כמעט ולא קיימת מודעות חברתית בקרב מי שאמור להכירה טוב כל-כך מספרי הלימוד ונוכח המציאות שנגד עיניו. דור הסטודנטים הנוכחים אינו שונה לצערי מדורות קודמים של עמיתיו, אשר החלו זונחים את האתוס השיתופי-ריכוזי ואכפתי, שאפיין את מדינתנו הצעירה בשנותיה הראשונות, לעבר אינדיבידואליזם קיצוני, אשר מנותק מהסביבה ומגובה בדרישות שאינן מלוות בנתינה מעבר לחובה.
שלוש או ארבע שנות הלימוד של סטודנט ממוצע אמורות להקנות צידה אקדמית-מקצועית, ובמקביל אליה - ולא פחות חשוב - החובה לתעל את אשר צבר לאזרחות מעורבת ואיכפתית המגובה בידע ואופק רחב יותר, ממי שלא חבש את ספסל הלימודים. מצערת העובדה שקולם של מנהיגי העתיד לא נשמע בימי שבר, מלחמה וחידלון. קולם של הסטודנטים לא נשמע ולא צפצף בצל אובדן הדרך והמנהיגות בו שרויה מדינתנו זה למעלה מעשור; קולם לא נשמע גם כאשר נקלענו בפעם-המי-יודע-כמה למלחמת אין-ברירה; וקולם לא נישא ברמה לזעוק נגד עוולות חברתיות הפושות בחברתנו. עוני, אלימות, שחיתות ופשע הם רק מקצת מהתופעות, עליהן הסטודנטים אמורים היו לזעוק - אך קולם לא נשמע.
לא אתפתה להשוואות מתבקשות מחברות אחרות, בזמנים אחרים, בהם
ולעצם העניין
השכלה חינם לכולם
אורי זילברשייד
הדרישה ליישם את המלצות וינוגרד אינה רדיקלית דיה: חברתית וגם אקדמית, יש להמיר את שכר הלימוד במלגת קיום
נבחרי הסטודנטים בעת הנוכחית אינם מנותקים מההוויה החברתית בה הם פועלים, ובדומה לנבחרי ציבור אחרים - לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ עוד ועוד הזדמנויות. הנהגה לא אחידה, שמתקשה להגיע למצע משותף ודרך משותפת, חותמת על הסכמים משפילים בקול תרועה רמה, רק כדי להפרם זמן מועט אחר-כך בקול דממה דקה. אופורטוניזם, תככים, מריבות וסכסוכים בין מפלגות וחברים מהמרכז והפריפריה מוכרים לנו היטב מפרלמנטים אחרים, וכמה מאכזב לגלות שכפי שלמדנו מקהלת - מה שהיה הוא שיהיה.
גם מבלי להיכנס למלכודת ולדון בסוגיה המרכזית, עליה נלחמים מנהיגי העתיד - ניכר שסוגיה זו מצביעה בדיוק אירוני, עד כמה צודקים הם בטענתם כי ההשכלה הגבוהה נמצאת על עברי פי פחת. השכלה גבוהה, אשר אינה מצליחה להחדיר בתלמידים ערכים, תחושת שליחות, הבנה ואמפתיה כלפי הסביבה בה הם פועלים, ומוציאה לרחובות מספרים מגוכחים מקרבם להפגין על אשר על ליבם - רק מעידה על השבר העמוק בו נתונה מערכת החינוך שלנו. בימים בהם מצטרפים לשביתת הסטודנטים מורי התיכונים, בדרישות הנוגעות אף הן למימון, די קשה לדבר על חינוך ותקווה לשינוי בקרב מי שיהיה אמון על הנהגת הדור הבא.
בין אם צודקים הסטודנטים ובין אם לאו, גם אני חש צורך להכות על חטא. ידיי, בדומה לידי עמיתיי האמונים על חינוך הדור הבא, אף הן במעל, ומי שמבקר את תלמידיו ראוי שיבדוק תחילה את עצמו. עמיתיי ואנוכי לא מצליחים כנראה להנחיל במלואה את התורה שבצידה דרך ארץ. חזון, דרך, יעדים ואחריות אינם נמצאים בדפי ההנחיה של מרבית הקורסים הנלמדים באוניברסיטה או במכללה; אלה אמורים להיות מונחלים בלמידה וחיקוי בלתי פורמלי מדמויות שאמורות לשמש השראה. בפועלם בשנים האחרונות מוכיחים לצערי הסטודנטים, כי טרם הבינו שאי-אפשר לכוון את הרוח - אבל חובה לנסות לכוון את המפרשים.
הכותב הוא סוציולוג ומרצה לתארים ראשון ושני במכון וינגייט
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
