אחרי 47 שנים: "מתברר שלא נרפאתי מהאונס"
בשיחה עם ynet משחזרת תושבת הצפון את האונס הקשה שעברה לטענתה לפני קרוב ל-50 שנים, על החיים בצל הזכרונות ועל ההחלטה להפסיק לשתוק: "כל השנים האשמתי את עצמי, כעסתי שלא צעקתי לעזרה". לדבריה, "אפילו שאני כבר סבתא, מותר לי ללכת ולספר את הסיפור הקשה שלי". לנפגעות תקיפה מינית היא מבקשת למסור: "אף פעם לא מאוחר להתלונן"
גם היום, 47 שנים אחרי, זוכרת רחל (שם בדוי) כל דקה ודקה מהאונס האכזרי שביצע בה לטענתה צעיר בקיבוץ להבות הבשן, כשהיתה בת 20. אתמול (יום א') החליטה לשבור שתיקה, והגישה תלונה בתחנת המשטרה ביקנעם.
לבקשת ynet הסכימה רחל לחזור אל אותם זכרונות שניסתה להדחיק במשך שנים. לנשים שעברו חוויה דומה היא מבקשת למסור: "אף פעם לא מאוחר להתלונן. אל תתייסרו כמוני ותשמרו את הסוד בבטן".
רחל, כיום בת 67, התגוררה בשנות העשרים לחייה בקיבוץ, לאחר שעלתה מאיראן עם אחיה. היום היא מתוודה כי אלמלא האונס, היתה נשארת עד היום כחברה בקיבוץ שכל כך אהבה. אך האירוע הקשה שחוותה שם ותחושות הבושה וההאשמה העצמית שבאו בעקבותיו, לא נתנו לה מנוח. רחל בחרה לעזוב את הקיבוץ ולבנות את חייה במקום אחר.
"כל השנים האשמתי את עצמי, נתתי לעצמי עונשים, כעסתי על עצמי שלא צעקתי לעזרה, הרגשתי איום ונורא ולכן בחרתי להדחיק, להתמודד לבד ולשתוק. אחר כך שכנעתי את עצמי שעבר כבר זמן, והנה אני מתפקדת, אז למה לפתוח את הפצע מחדש".
השנים שחלפו לא הצליחו להקהות את כאבה של רחל, ומאורעות אותו ערב עדיין טריים בזיכרונה. "הכרנו מצוין. הוא היה מבוגר ממני בשנתיים, בן גילו של אחי", היא מספרת. לדבריה, "בתחילה הוא הגיע לבקר אותי בלוויית כמה חברים, ואז הם הלכו ובחלוף זמן מסוים, הוא חזר פתאום לבד". בשלב זה רחל משתתקת. רק כעבור כמה רגעים היא מצליחה להמשיך את סיפורה: "הוא עשה מה שעשה, ואני שתקתי לא זעקתי לעזרה. שנים אחר כך האשמתי את עצמי - אחי גר בסמוך, אולי הוא היה שומע".
בעקבות המקרה עזבה רחל את הקיבוץ. היא התחתנה, הקימה משפחה ולמדה בבית ספר לאחיות. במשך 20 שנה עבדה בבית חולים בטירת-הכרמל, שם היתה פוגשת מעת לעת נערות שחוו תקיפה דומה לשלה. ל-ynet היא מספרת, כי בחרה להירפא דרך העזרה שהגישה להן. רחל מתארת כיצד נהגה ללטף אותן, לשיר להן ולהסביר שאסור לפחד ולשתוק. "ככה חשבתי שריפאתי את עצמי, אך מתברר שלא לחלוטין", היא מודה.
"הכאב לא נמחק. זה מלווה אותי"
"זה כאב שלא נמחק אף פעם. אתה בוחר להדחיק כדי שתוכל להמשיך בחיים, אך זה מלווה את חייך אם תרצה ואם לא תרצה", היא אומרת בכאב.
לפני שנתיים, לאחר 43 שנות נישואין, סיפרה על האונס לבעלה בפעם הראשונה. "הוא כעס מדוע לא סיפרתי לו קודם, ושאל: 'האם חששת שאתגרש ממך? הרי אני אוהב אותך כל כך'". בהמשך, מצאה את הכוחות וסיפרה על כך גם לשתי בנותיה ולשלושת נכדיה.
את ההחלטה לפנות למשטרה קיבלה רחל לפני כמה ימים, לאחר שאחיה סיפר לה כי ערך מסיבה שאליה הגיע גם הגבר. "הכל צף וחזר בחזרה, ואז אמרתי 'די!'. אפילו שאני כבר סבתא, מותר לי ללכת ולספר את הסיפור הקשה שלי".
רחל הגיעה לתחנת המשטרה כשהיא מלווה בבעלה. לחוקרים הנדהמים סיפרה בפרטי פרטים את שעבר עליה, כאילו לא חלפו מאז קרוב ל-50 שנים. "עכשיו אני מרגישה הקלה", היא אומרת ומוסיפה כי על אף הזמן שחלף, היתה מצפה שהחשוד יועמד לדין ויבוא על עונשו. לדבריה, "הייתי רוצה לשבת מולו פנים מול פנים ולשאול אותו: 'היית מסכים שיעשו לאחת הנכדות שלך את מה שאתה עשית לי?".
לפנייה לכתב/ת 
