קומבינה אהובתי: דייטים כחול-לבן
כשחברותיי רצו תייר מזדמן, אני חשקתי בצברים מסוקסים. היתה לי חניכה ציונית להפליא: נשיקה בצופים, פלירט עם מדריך גדנ"ע, רומן חפוז עם קצין שמירות. ובעיקר, היו קומבינות
שששש.... לחש לי כשהגענו למועדון בו הבטיח שמתקיימת מסיבה פרטית לוהטת, ואותו, כמי שמקושר חזק בעיר, הזמינו על חשבון הבית. סביב המועדון ים של אנשים, כולם מעשנים וצועקים ומקללים, והסלקטור שעמד בכניסה מקלל אותם בחזרה.
"אז יש לך הזמנות, נכון?" שאלתי.
"לא, אבל תעזבי, יש לי קומבינה".
איך ששמעתי "קומבינה" רציתי לעוף משם. כבר הספיקו לי כל הקומבינטורים המדופלמים, אלה שאמרו "ניסע לאילת, יש לי קומבינה למלון פאר" ובסוף ישנו מזיעים על החוף, או אלה שהבטיחו "אל תשלמי כלום, יש קומבינה" וגיליתי שהם מתכוונים שנשטוף כלים בסוף הערב כדי לשלם על הארוחה שאכלנו. בקיצור, אני עם קומבינות גמרתי, אבל הבחור תפס אותי ביד וסחב עד לכניסה האחורית. שם זינק כמו חתול אשפתות מעל גדל תיל קטנה, ואני עם הפלטפורמות מטפסת בעקבותיו. לא יודעת מה עבר לי בראש, זה בטח היה האדרנלין של הריגוש. כשנכנסנו הגיע איש הקשר שלו: "תקשיבו, יש לנו אירוע חברה ענק הערב, תתמנגלו ותעמידו פנים שאתם מבינים משהו בהייטק".
יושבים מחוץ לאיצטדיון כדי לשמוע את המשחק
אז נכון שתינו, אכלנו, היה כיף של ריקודים, ואחרי אותו ערב אפילו המשכנו להתראות. רק שככל שצברנו פז"מ כך גיליתי שיש לי עסק עם קומבינטור אובססיבי, ושכל הבילויים שלנו היו אך ורק בקומבינה. יושבים מחוץ לאיצטדיון כדי לשמוע את המשחק, גולשים באתרים כדי למצוא את הדיל הטוב ביותר ונתקעים עם דיל שבו צריך להסיע מישהו כדי להיכנס למלון, וכשאזלו לי הרעיונות היצירתיים לקומבינות (שלא תחשבו, גם לי יש סטוק משלי), הוא עבר למישהי אחרת, בטח יח"צנית עם פרוטקציות או שוטרת תנועה, שלא יצטרך חלילה לשלם על כל החניות שלו באדום-לבן.
מייבש הביצות הפך לקומבינטור, אבל פעם לא חשבתי כך. כשכל החברות שלי רצו תייר מזדמן, אני חשקתי דווקא בצברים מסוקסים. ואכן, היתה לי חניכה רומנטית ציונית להפליא: נשיקה ביום היחיד בו הגעתי לשבט הצופים השכונתי, פלירט עם מדריך גדנ"ע, רומן חפוז עם קצין שמירות בבסיס בו שירתתי. תארו לעצמכם, שבזכותו שמרתי על הממטרות בקריה. וכשרציתי קרבי ארגנתי לעצמי דייטים טלפוניים עם חייל קרבי שמעולם לא ראיתי, כי הוא תמיד נשאר שבת, והדיסקוס הסתיים בזה שטרקנו את המטכ"לי בכאסח ולא שבנו לדבר.
סיבוב רגלי משותף ביערות קק"ל
חוויתי גם כמה רגעים מאושרים בסיבוב רגלי משותף ביערות קק"ל וניגבתי חומוס פלאפל צ'יפס סלט עם כל מי שהחזיק מספיק זמן כדי לראות אותי נמרחת מכף רגל ועד קרקפת בטחינה. מתישהו לאורך הדרך סידרו לי גם בליינדייט במנגל חברתי. אני והמשודך פיחמנו יחדיו נקניקיות, אבל המנפנף התורן כיבה אותי די מהר. והיו, כמובן, הלינות הזוגיות בבתי הארחה קיבוציים אותנטיים, מהסוג בו שוכבים על מיטות סוכנות חורקות ומתעוררים בבוקר לקוקוריקו תרנגול.
עד כאן הרגעים היפים של חיי האהבה העבריים שלי, וכעת אל החוויות הפחות נעימות. זה לא בדיוק משהו שמשרד התיירות או הסוכנות היהודית היו רוצים לשווק בגולה, אבל לרוע המזל, מדובר בחלק בלתי נפרד מהוויית הדייטים הישראלית.
העברית שפה יפה, רק חבל שלפעמים משתמשים בה כדי לעצבן, במיוחד כשרוצים להתחיל עם מישהי. למשל, אני הולכת לתומי ברחוב, במצבי הזוגי כבר לא מעונינת באף אחד אחר, ואיזה בחור נחמד עד לאותו רגע שבו הוא פותח את הפה שואל "נו, בובה, כאב כשנפלת מגן עדן?" או בימים יצירתיים יותר, אחד בגופיה שיושב ומפצח גרעינים עם חברים חוסם לי את הדרך ושואל "אבא שלך גנן?". עד גיל 16 עוד נפלתי בפח ואמרתי "לא", ואז כמובן היה הערס הארצישראלי ממהר להשיב: "אז איך שיצא לו פרח כל כך יפה?".
היום אני כבר לא נופלת בפח הזה, כמובן, ואז אני בעיקר שומעת את אותו מחזר דחוי מפנק אותי במשפטי פרידה כגון "את בטח עובדת בזבל, כי את מסריחה", או "אל תעשי טובות, יא כונפה". וזה בסדר, אני מחייכת, עושה לי את היום לראות את המבט ההמום שלו כשאני מחייכת לעברו, במקום להזעיף פנים או לסמן לו באצבע משולשת.
"אז כמה את מרוויחה בחודש?"
לא פעם סיפרו לי חברות שהדייטרים שאלו אותן בלי היסוס "אז כמה את מרוויחה בחודש?" וכשנקבו בסכום שהיה גבוה מהציפיות, ביקש הדייט שהיא תשלם עליו ונעלב כשאמרה חצי-חצי. שאלות חוצפניות אחרות שעלו: "עם כמה גברים כבר שכבת?" "למה את יושבת עקום?" "חשבת פעם לעשות ניתוח פלסטי באף?" והיו גם אלה שתוך כדי הדייט בהו מהופנטים במחשוף של בחורות אחרות. היה לי פעם מקרה שבחור הגיע, ועוד לפני שאמר היי שאל אם הוא יכול לטעון את הסלולרי שלו אצלי. אחד אחר צעק עלי בקולי קולות שאם הוא היה יודע שאין ברחוב שלי חנייה הוא בטוח לא היה בא. והיה גם אחד ששאל עוברים ושבים ברחוב מה הם חושבים על צורת החזה שלי (תודה לאל, הם שתקו).
לשמחתי הרבה, החוצפה הישראלית הפסיקה להציק לי עם סיומם של ימי הרווקות שלי. הזוגי התחיל להתחצף רק בדייט העשירי, אבל אז כבר הייתי כל כך מאוהבת בו, שזה לא הפריע לי.
לפנייה לכתב/ת 
