אנחנו הבוס ואתה מפוטר
מנהיגינו כשלו בניהול המלחמה, הגיע הזמן להגיד להם ללכת
"אזרחי ישראל", הוא אמר, "יש רגעים בחייה של אומה שבהם היא חייבת להביט במציאות נכוחה ולומר – עד כאן". ועוד הוא אמר: "אני לבדי אחראי לכישלון". והוסיף: "זה מקום העבודה שלי". ועכשיו, בלי היסוסים וספקות, מגיע הרגע שבו האומה הזאת, חבולה וספקנית, מצולקת ומוכה באי-אמון, צריכה להביט בראש הממשלה שלה ולומר לו: עד כאן.
אלא שאולי הפעם הציבור יודע שאסור להירדם, כי אין עוד אפשרות להירדם בשמירה על חיינו. בראשה של הממשלה הזאת עומדים אנשים שכשלו – כשל חמור - בהפעלת שיקול דעתם בעת מלחמה אחת. הסיבוב הבא, אומרים המומחים, קרוב. מה למדו מאז? האם התפנו להגנת העורף בעת שהיו עסוקים בהגנה על כיסאותיהם? האם אפשר להאמין כי בסיבוב הבא יהיו שקולים יותר, אחראים יותר? מי עוד יכול להאמין כך מבלי להיות אידיוט מושלם?
כי הרי הוא כבר הודיע שלא יעזוב את מקום העבודה שלו מרצונו. והוא כבר הכין את שריו – אלה שלא ידעו על מה הם מצביעים כשהחליטו לצאת למלחמה – כדי שידברו בשבחו בכל כלי תקשורת. והוא כבר גייס את אמני הספין שלו שילהטטו במלים, והוא מן הסתם מאמין ביכולתם לטשטש וללהטט בהבטחות, ובכושרם להרדים את הציבור.
הדו"ח
'אולמרט, פרץ וחלוץ כשלו'
כתבי ynet
"ראש הממשלה אחראי ליציאה ללא תוכנית מעובדת היטב", פוסקת ועדת הבדיקה לחקר מלחמת לבנון השנייה. אולמרט "אחראי לכך שהמטרות לא נקבעו בבהירות ובזהירות. הוא אחראי מיניסטריאלית ואישית לליקויים בהחלטות שהתקבלו ולליקויים בהליך קבלתם". גם פרץ נכשל ולא שאל - מינויו היה "החלטה פוליטית", והוא לא פיצה על חוסר הבנתו את המערכת הצבאית. הרמטכ"ל לשעבר חלוץ ניצל את חוסר הניסיון של הדרג המדיני - הוא "אחראי אישית ופיקודית"
"זה מקום העבודה שלי", הוא אמר פעם אחר פעם בנאום שניסחו לו אמני המלים שלו, והוא לא אמר בפני מי הוא עתיד לתת את הדין על כישלונו במקום העבודה. הוא לא הזכיר לציבור כי הציבור – האומה הזאת שמביטה נכוחה – היא המעביד שלו.
הוא מינה ועדת בדיקה שאין לה הכוח להמליץ על פיטוריו. הוועדה עשתה ככל יכולתה כדי להבהיר לציבור שהדו"ח הוא כתב האישום החמור ביותר שאפשר להעלות על הדעת נגד ראש ממשלה בישראל: מרגע זה ואילך, עתידו של אהוד אולמרט לא יכול עוד להיות פרי החלטה שלו-לבדו.
במקום העבודה שלו יש בוס, וזה הציבור. וזו שעתו לומר כי ראש הממשלה הזה, הממשלה הזאת כולה, האנשים שאחראים למותם של 117 חיילים ו-44 אזרחים במלחמה מבולבלת, האנשים שאחראים למצוקותיהם של מאות אלפי דיירי מקלטים, האנשים שלא הייתה בידם תוכנית ריאלית או סבירה למה שייעשה בחזית או בעורף – האנשים האלה צריכים לצאת מלשכותיהם בבושת פנים ולהיעלם מן הזירה הציבורית. עכשיו. לפני המלחמה הבאה.
הם עקשנים, ולכן זה לא יקרה בבת אחת. לא ההפגנה הראשונה ולא השנייה והשלישית יחרידו אותם ממרבציהם הנוחים ומרצונם להמשיך לאחז עיניים. אבל זה יקרה, כפי שזה קורה בדמוקרטיות, בתוך חודשים מספר. וזה יקרה אם הציבור יחזור ויאמין ביכולתו להיות הבוס, ובחשיבותו העליונה של המפעל ששייך לציבור – המדינה הזאת. למענה שווה לעמוד במשך חודשים בשמש בהפגנות, למענה צריך לצאת מן האדישות המנוולת, למענה ולמען היושבים בה צריך הציבור לקום ולהוכיח שהוא ראוי ליותר מאהוד אולמרט וממשלתו.
הביתה! אולמרט
צילום: איי פי
מומלצים
