הבלבול רק גובר

כמעט כמו מצג השווא, שהציג הרמטכ"ל בפני הממשלה בתחילת המלחמה, כך עשו גם ההדלפות מהדו"ח שפורסמו בימים האחרונים: לכולם היה נדמה כי אפשר לשלוט במצב ולבצע בקרת נזקים; שכמה תרגילים תקשורתיים יוכלו להרדים את דעת הקהל. כל זה, עד לרגע שבו התבררה התמונה האמיתית, הקודרת. המצמררת. ואז התמוטט מגדל הקלפים. 

פרסום הדו"ח אינו מסיר את חוסר הוודאות הפוליטית, נהפוך הוא. הקואליציה נראית אמנם יציבה, אבל מה יאמר הציבור? האם תוכל מפלגת העבודה להישאר לאורך זמן בממשלה, שבראשה

 עומד אדם אשר כשל בניהול מלחמה? השר איתן כבל, למשל, מבקש "לחשוב לעומק". ליברמן בינתיים נשאר, אבל עד מתי? ומה יקרה למפלגת השלטון קדימה? האם אפשר בכלל להדיח ראש ממשלה מכהן? והאם ציפי לבני, האשה והתדמית, תהיה באמת ובתמים מסוגלת להצליח במקום שבו נכשל אולמרט? מה מבטיח שהיא תדע לשאול את השאלות הנכונות בזמן מלחמה או עימות צבאי? ואולי עוד קודם לכן - האם תוכל לנצח בבחירות את היריבים המנוסים ממנה, מימין ומשמאל?

דבר אחד כבר בטוח: המרוויח הפוליטי הגדול הוא יו"ר האופוזיציה. הדו"ח מבליט את חשיבות הניסיון, שכה היה חסר במלחמה האחרונה. על כן נתניהו מרוויח, ואולי גם אהוד ברק. אנשיו של ברק מאמינים ומקווים שגם הוא יזכה כעת בנקודות, אף שהיציאה החד-צדדית מלבנון הוזכרה בדו"ח כגורם שהביא להתמקמות חיזבאללה על הגדר. עמי אילון מצידו, איש ביטחון מנוסה, יוצא קצת מבוזה מהדו"ח הזה: תחילה הבהיר כי בראי האלטרנטיבה, לא ימהר לתת ידו להפלת הממשלה והליכה לבחירות; הלילה כבר קרא לאולמרט מפורשות ללכת הביתה. בנוסף, פנה אילון לראש תנועת "תפנית", עוזי דיין, ואמר לו כי בכוונתו להשתתף בהפגנה ביום חמישי בתל אביב בקריאה להתפטרותם של ראש הממשלה ושר הביטחון.