הקונספציה שוב קרסה

מלבד ההתייחסות האישית בדו"ח הביניים של ועדת וינוגרד לראש הממשלה, לשר הביטחון  ו לרמטכ"ל, הוזכרו בדו"ח החלקי שפורסם אתמול (יום ב') גם הכשלים בכל הנוגע למערך המודיעין בצה"ל. חברי הוועדה ציינו כי על-אף שחיזבאללה היה יעד מודיעיני עבור צה"ל, התפיסה לא באה לידי ביטוי ומכאן שתמונת המצב המודיעינית שקיבלו החיילים היתה חסרה.

• טלטלת וינוגרד: כל הדיווחים, התגובות והפרשנויות
  

על פי הדו"ח, גם כאשר ההערכה באגף המודיעין בצה"ל היתה שסיכויי ההתלקחות בגבול הצפון גוברים, לא חל שינוי מהותי במאמץ איסוף המודיעין או בתוצאותיו. הדו"ח גם מצביע על פערים בתחום האיסוף הקרבי הטקטי. כך למשל, מערכי האיסוף המטכ"לים לא היו ממוקדים לזירה הלבנונית, הדרג הלוחם לא הכיר מספיק את מערכי האיסוף והיו ציפיות ותלות ברמה הממונה של המודיעין.

כמו כן, ציינו מחברי הדו"ח כי היו פערים במשאבים בתחום המודיעין שהוקצו לאוגדת הגליל ולפיקוד הצפון, וכן נמצא שהיו חסכים במקצועיות ובהכשרות של גורמים בתחום. עם זאת, בכל הקשור לרמת הידע המודיעיני, קובעת הוועדה, כי אמ"ן ידע לספק בשנים שלפני המלחמה תמונה רחבה, אמינה ונכונה על חיזבאללה.

ביולי 2005 נקבע בהערכת אמ"ן כי הארגון עשוי לממש את איומיו ולנסות לחטוף חיילים. בדצמבר באותה שנה, המשיכו באמ"ן והעריכו כי אירוע חטיפה נמצא בסבירות גבוהה. באותו חודש שיגר ראש אמ"ן דאז, האלוף (מיל') אהרון זאבי פרקש, מכתב לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שר הביטחון באותה תקופה, שאול מופז והרמטכ"ל דן חלוץ, בו קבע בין היתר כי "נדרשת היערכות ומוכנות לאפשרות של הסלמה בגבול הצפון".

בשנת 2006 אמר האלוף פרקש כי חיזבאללה עובד על משהו וכי "חטיפה נשארה לגיטימית". במאי 2006, הערכת אמ"ן אף היתה חריפה יותר באשר לאיומי חיזבאללה ולהתפתחות עימות בצפון. לצד ההצלחה המודיעינית בהיבט האסטרטגי והמערכתי, מציינים חברי הוועדה כי בתחום הטקטי, היו פערים ניכרים שעיקרם קושי בתרגום המידע לשפה מבצעית נדרשת לכוחות לוחמים. במילים אחרות, הוועדה מותחת ביקורת שהמודיעין שהיה אמור להגיע לשטח - נותר במפקדות.

חיילי צה"ל בלבנון. לא קיבלו מידע טקטי בשטח (צילום: רויטרס)

חברי הוועדה קובעים כי ישנה חשיבות רבה בהנחלת הידע המודיעיני: תמונת אויב והבנתו, מה לא ידוע על האויב ומשמעויות בשדה הקרב. ברמה הטקטית מציינת הוועדה כי חיל האוויר קיבל את התמונה המבצעית, אולם כוחות היבשה סבלו מחסרים ופערים. כך למשל מודיעין פיקוד צפון לא יצר בשנים האחרונות עזרי מודיעין בכמות ובאיכות מספקת לכוחות הלוחמים. בנוסף מפקדת קצין מודיעין ראשי במפקדת זרוע היבשה, הגוף האחראי על הטמעת תודעת אויב - לא עמד במשימותיו. כמו כן היה חוסר פיקוח ובקרה מצד מפקדת אמ"ן, פיקוד הצפון וזרוע היבשה על הפערים במערך מודיעין השדה הטקטי.

הדו"ח מתייחס גם לנושא אימונים ותרגילים, תחום שבלט במסקנות תחקירי צה"ל, תחום שעובר מהפכה בימים אלה. הוועדה ציינה כי האימונים בין השנים 2004-2006 היו חלקיים ולרוב לא עמדו ביעדים מתוכננים, כמו כן לא בוצעו תרגילים חטיבתיים ואוגדתיים מלאים. במערך הסדיר, נכתב בדו"ח, המצב בפועל היה גרוע מהמתוכנן, כאשר משך האימונים היה קצר מכל תכנון.

יולי 2005: האלוף אדם ביקש להגיב, חלוץ סירב 

בכל הקשור למדיניות של ישראל בשנים שלפני המלחמה, אז ישראל נקטה ב"מדיניות ההכלה" - איפוק שנמשך גם לאחר פיגועים נגד יעדים ישראליים לאורך הגבול. חברי הוועדה ציינו בדו"ח את עמדותיהם של בכירים במערכת הביטחון לאורך השנים שמצדדים במדיניות זו. דווקא חלוץ היה זה שאמר בעדותו כי הוא התנגד למדיניות ההכלה והעלה את הנושא בפני הדרג המדיני, אך הדבר לא הניב תוצאות.

גם ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שהיה מודע היטב למצב, לא קרא "לשבור את הכלים". בצה"ל, כך למדה הוועדה, היו כאלה שלא אהבו את אי העשייה בגבול הצפוני, אך הם תפסו זאת כהנחיה מחייבת של הדרג המדיני. הוועדה לא מצאה כי מפקדים בכירים בצה"ל ניסו לערער בפני הדרג המדיני על המדיניות, כמו כן לא נמצא מסמך המפרט, בראייה ארוכת טווח, את היתרונות והחסרונות של המדיניות.

מי שלא הרגיש שלא בנוח עם המדיניות, כבר בראשיתה, באוגוסט 2000, היה אלוף פיקוד הצפון דאז, גבי אשכנזי, הרמטכ"ל כיום. הוא כתב למופז כי "מדיניות זו לא מביאה לתוצאה הרצויה. גובר הסיכון שבהידרדרות... יש לפעול להפעלת לחץ אפקטיבי על לבנון, או לחילופין להיערך לשינוי בתגובתנו, אחרת תופעה זו תתייצב ותהפוך למציאות שאיננו יכולים להשלים עימה".

בפועל, המדיניות הזאת רק הלכה והתעצמה, הדבר בא לידיו ביטוי בצמצום פעילות, סגירת מוצבים, הורדה באיכות הכוחות המוקצים, הסגת עמדות לאחור ובהתאמה של הוראות הפתיחה באש. אלוף הפיקוד בזמן המלחמה, אודי אדם, הגדיר בדיעבד את המצב כ"ויתור על ריבונות ישראלית על גבול הצפון, ומתן יד חופשית לחיזבאללה על קו הגבול". בנובמבר 2005, למשל כשהאלוף אדם ביקש אישור לבצע ירי מדויק על חוליות חיזבאללה שהתמקמו לאורך הגבול, הוא לא קיבל אישור לירי מהרמטכ"ל.

עוד מתברר מדו"ח הוועדה כי למרות הפרסומים על רסיסי מידע והתרעות לחטיפה, לא קדמה התרעה מודיעינית פורמלית ממוקדת ומפורשת. הוועדה מתבססת על מסמכים של קצין המודיעין בפיקוד בצפון.

בנושא הציוד בצה"ל, מציינים חברי הועדה כי המלאי המטכ"לי של תחמושת ערב פרוץ המלחמה לא תאם לתקן שנקבע. בנושא זה נשאלו הן פרץ והן הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, שהשיבו כי למיטב ידיעתם עמדו המלאים על התקן המינימלי. חברי הוועדה מציינים כי נושא זה בא לידי ביטוי כבר בשנת 1998 על-ידי מבקר מערכת הביטחון שהצביע על פערים בנושא.