העתיד: כל גולש יהפוך למתכנת

וידג'טים הם ישומונים קטנים "המרחפים" במסך המחשב של המשתמש ומעדכנים במידע מהאינטרנט במקום בחלון דפדפן גדול. למשל, עדכונים שוטפים של מניות ישירות מהבורסה, או שידור וידאו חי מפקקי תנועה, או עדכונים ישירים מהויקי של שותפי לצוות.

הווידג'ט הראשון היה אולי זה שיאהו יצרה כ"מקרן מצגות" של תמונות מאתר Flickr. מאז נוספו כמעט 5,000 וידג'טים שונים למנוע של Yahoo Widgets. גם לגוגל יש מספר דומה של וידג'טים. כיום יש כבר סטארטפים המתמחים בווידג'טים כמו קלירספרינג ו פריוובס, שגייסו לאחרונה עשרות מיליוני דולרים מקרנות הון סיכון.

בהקשר זה, טכנולוגיית Pipes של יאהו היא מהפכה בתחום התוכנה בסדר גודל של המהפכה של אינטל בתחום החומרה. הסטארטפ הישראלי נימניקס, יוכל לספק "אינטליגנציה קולקטיבית לפי דרישה" שבעזרתה כל חברת ענק או סטודנט, יוכלו לרכוש לחמש דקות או לחמש שנים שירותי חיזוי טכנולוגי וקבלת החלטות, שפעם רק ממשלות או קונצרנים יכולים היו להרשות לעצמם.

Pipes של יאהו היא טכנולוגיה להרכבת וידג'טים בצורה מודולרית כמו קוביות לגו. השם הכללי של זה הוא מש-אפ (Mashup). באמצעות Pipes גם אלה שאינם מתכנתים יכולים לבצע דברים, כמו למשל חיבור "קוביית לגו אחת של תוכנת בסיס נתונים" של מדריך מסעדות, על גבי "קוביית לגו שנייה של תוכנה ויזואלית" של המפות של גוגל. ב-Pipes של יאהו החיבור בין קוביות הלגו השונות של התוכנות, נעשה בפשטות בשיטת "גרור וזרוק".

לכן, קוביות לגו מחוברות של וידג'טים כמו הגאדג'טים של מיקרוסופט או ה-Dashboard של אפל, דומות למעבדים הראשונים של אינטל מלפני 40 שנה. אז במעבד אחד של אינטל היו כמה עשרות אלפי טרנזיסטורים, לעומת עשרות מיליוני טרנזיסטורים שיש היום.

אבן דרך

זו הסיבה שטים אוריילי המגלה של "יבשת Web 2.0" כינה את פייפס של יאהו "אבן דרך בהיסטוריה של האינטרנט, מהפכה שמתרחשת אחת לעשר שנים".

טכנולוגיית מש-אפ כמו Pipes של יאהו מאפשרת קפיצה עצומה. במקום להסתפק בעשרות או מאות יישומונים שכל אחד יכול להרכיב כמו לגו ולשים על מסך המחשב שלו או בדף הבית שלו כיום, נוכל לשים מיליוני תוכנות אצלנו על מסך המחשב או בדף הבית או בסלולר בכיס.

בשביל מה אנחנו צריכים את המיליונים האלה? כדי לדחוס חוכמה, בדיוק כמו שרצינו והצלחנו לדחוס 4,000 ספרים לדיסק און קי אחד, וכמו שהצלחנו לדחוס יכולת עיבוד שתפסה פעם אולם שלם, לתך הטלפון החכם בכיס שלנו. עכשיו אנו דוחסים תוכנה ויישומים כמו אינטליגנציה קולקטיבית.

מהתאמה אישית של מידע, להתאמה אישית של פעולות

הווידג'טים מרחיבים את מושג ה-RSS, המאפשר למשתמש לבחור לעצמו פריטי מידע מתוך אוספים (למשל מגזינים שונים, או בלוגים שונים), כך שלא יקבל את כל העיתון, אלא יקבל על המסך שלו רק אותם מדורים או מאמרים בתחומים ספציפיים שמעניינים אותו. 

ה-Pipes של יאהו הופך את ה-RSS לספציפי ומתוחכם יותר. במקום להשתמש בישומונים שונים של גוגל או של יאהו, אוכל לבחור להציג בעתיד ישומון מותאם אישית המציג מפה של המסעדות האהובות עלי בעיר שדרות, על גבי המפות של גוגל.

"טורבינות מוח" ענקיות

חברות כמו נימניקס או ראדאר נטוורקס, הן כמו "חברות החשמל" של האינטרנט. לא צריך גנרטור לכל מאוורר או מכשיר טלוויזיה שאנו מפעילים בבית או במפעל. אנו פשוט "מושכים" חשמל לפי דרישה, מרימים את המתג כל עוד השימוש נמשך, בסיום מורידים את המתג ומחוייבים לפי קילוואט שעה.

באופן דומה נוכל למשוך לפי תעריף של "קילו-אינטליגנציה לשעה" שירותי ייעוץ, חיזוי, למידה וכו' מ"טורבינות מוח" ענקיות. בנק שזקוק ל"טונות-אינטליגנציה לשעה" יהיה צרכן כבד, ואילו סטודנט שצריך חמש דקות עזרה בכתיבת עבודה יצרוך "גרמים - אינטליגנציה לשעה".

אם Web 2.0 הפך אותנו מצרכנים פסיביים של תכנים ליצרנים אקטיביים, הרי שהווידג'טים הופכים אותנו מצרכנים פסיביים של תוכנות יישומים, למתכנתים אקטיביים. כולנו הופכים ליוצרים וליצרנים של תוכנות ומוצרים. מה שממנף את יכולותינו ונותן לנו עוצמה משולבת גם של מתכנתי צמרת, גם של מכוני מחקר, ועוד הוא יכולתנו לרתום סוכנים חכמים עם אינטליגנציה מלאכותית, העבדים החדשים שלנו.

האמדוקס של הוידג'טים

ככל שיתרבו הווידג'טים וככל שיתרבו הקשרים המורכבים ביניהם, הם יהפכו יותר ויותר דומים ל"מוח דיגיטאלי מודולארי". זה יצריך כלים חדשים להרכבה עצמית. יותר מכך, זה יצריך כלים חדשים לשליטה ובקרה על אלפי הווידג'טים שאותם אנו מרכיבים לצרכינו.

התפתחות הוידג'טים מתרחשת במקביל לתופעה נוספת שתאיץ את מהפכת הוידג'טים. חברות החומרה כמו אינטל וAMD עוברות למחשבים מרובי ליבות. עכשיו כבר אפשר לקנות בחנות מחשבים עם מעבדים עם שתי ליבות או ארבע ליבות. נוצר "חוק מור בריבוע".

חוקי מור החדשים

חוק מור אומר שהמעבדים יכפילו את עוצמתם כל שנה וחצי. חוק זה הוכיח את עצמו כבר יותר מ-40 שנה. "חוק מור בריבוע" מאיץ את חוק מור הישן מפני שכל שנה תגדל החזקה של מספר הליבות שבמעבד.

ב-2008 יהיו לנו כבר 8 ליבות, ב-2010 יהיו לנו 32 ליבות, ובעוד עשור ב-2017 יהיו לנו כ-5000 ליבות. אבל בגלל חוק מור הישן, זה לא גידול של פי 1000 בעוצמה (מ-4 ליבות ל5000), אלא של פי 100,000 (סכום החזקות של חוק מור הישן ושל "חוק מור בריבוע").

זה מורכב יותר מכך בגלל גורם נוסף. התכנות של מעבדים מרובי ליבות, שונה מהתכנות של מעבדי ליבה אחת. התכנות של מעבדים מרובה ליבות נקרא "תכנות מקבילי", ודומה יותר לתכנות של מחשבי-על.

אם נצרף את היכולת ש-Pipes מאפשרת "תכנות לכל פועל" או תכנות בסגנון ווב 2.0, עם התכנות המקבילי של מחשבים מרובי ליבות, עם היכולת של הוידג'טים "למשוך" משאבי אינטליגנציה קולקטיבית לפי דרישה, נבין שרק ווב 3.0 יכול לאפשר לנו את השליטה והבקרה הנדרשים. ווב 3.0 רותם את האינטליגנציה הקולקטיבית כמעין "ספרנית של האינטליגנציה הקולקטיבית".

חוק מור של הרשתות

זה מה שרוברט מטקלף, הממציא של "חוק מור של הרשתות" הנקרא חוק עוצמת הרשת, טוען ב"אנציקלופדיה הקטנה לרשתות" שהוציא השבוע המגזין פורבס. לפי מטקלף יתרון המוח האנושי על פני המחשבים הכי חזקים עד היום טמון ברשתיות שלו, דהיינו במספר הקשרים הבין נוירונאליים (המעבדים הביולוגיים) במוח, שהוא גדול בכמה סדרי גודל מהקשרים הבין-טרנזיסטוריים (המעבדים האלקטרוניים) במעבד שבמחשב.

אולם בתרבות, בשונה מהביולוגיה, הקשרים בין בני אדם יכולים להיות גדולים יותר מכל הקשרים שבמוח, אם רק נסיר חסמים פוליטיים, בירוקרטיים, וגזעניים בין שבעה מיליארד בני האדם, שהם שבעה מיליארד נוירונים או טרנזיסטורים של האינטליגנציה הקולקטיבית.

הרישות של שבעה מיליארד המוחות בגריד של מוחות, יוביל לחוק מור חדש: "חוק מור של האינטליגנציה הקולקטיבית". רישות נוסף הוא הרישות של מאות אלפי וידג'טים שישמשו כ"מעבדי תוכנה" או כ"נוירוני תוכנה", שיוביל ל"חוק מור של האינטליגנציה המלאכותית".

מרושתים, לבלוג המלא