התעוררות לרגע, או מחאה אמיתית?

על המרצפות בכיכר רבין עמדו זה לצד זה אמש (יום ה') בעצרת המחאה צעירים עם כיפות, מבוגרים עם זקנים, אך בעיקר ישראלים. הרבה מאוד ישראלים שאינם משתייכים לאף אחת מן הקבוצות הסטיגמטיות של החברה הישראלית. בזה אחר זה, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, אמרו את אותם הדברים בעצרת המחאה: "אולמרט נכשלת, לך הביתה".

"באתי לכאן כדי לומר שאי אפשר להמשיך כך יותר", אמרה אחת המפגינות. כמה מטרים ממנה, סטודנט לבוש חולצה אדומה הסביר כי הוא בא להזדהות, אך לדבריו, הוא מקווה בעיקר שהממשלה תדאג לסטודנטים. אחרים אמרו כי הם לא יסתפקו בהפגנה אחת, שהם לא מתכוונים לשתוק כל עוד אהוד אולמרט הוא ראש הממשלה.

בסך הכל הדמוקרטיה הישראלית יכולה לרשום לעצמה ציון לשבח. למעלה ממאה אלף אזרחים מכל גווני הקשת הפוליטית הקימו את עצמם מהספות הנוחות בביתם ויצאו להפגין. הם אמרו כי הם יצאו להפגין נגד הכישלונות, נגד המחדלים, אך בעיקר להבהיר כי הם רוצים לראות תיקונים ותוצאות במהרה. החברה הישראלית לא יכולה עוד לסבול טעויות, קונספציות שגויות, עצימת עיניים והפקרות. הציבור הישראלי רוצה לראות כי מה שקרה בקיץ שעבר לא יחזור על עצמו, רצה לוודא שמנהיגיו מבינים כי היום למעלה ממאה אלף איש דורשים שינוי, ומחר המספר עשוי להיות כפול.

מבט מגבוה. העצרת בכיכר רבין (צילום: איי.אף.פי)

אז נכון שהאדישות פשתה בכל חלקה טובה במדינה הזו, ונכון שכבר הרבה זמן שהישראלים עייפים ואיבדו אמון ביכולתם לשנות. אך אמש נדמה היה, כי הגעתם של כל כך הרבה אנשים לכיכר מסמלת משהו. אולי אפילו מאותתת לגבי העתיד.

לא ברור אומנם מה יקרה מחר ומה יקרה מחרתיים, ולא ברור עד כמה שם, בירושלים, בלשכת ראש הממשלה שמעו את הקולות והתרשמו מהם. אך דבר אחד ברור, וזה בלט באופן חד משמעי: "לא עוד מחדלים, לא עוד פאשלות".