שתף קטע נבחר

משביתה בקמפוס למהפכה חברתית

אם שוב יסתיים המאבק בקול ענות חלושה, כשהממשלה נעתרת - הרי שהסטודנטים נושאים את שם המהפכה לשווא

שביתת הסטודנטים, שנמשכת כמעט חודש ימים, היא גם המאבק שלנו, המרצים באוניברסיטאות ובמכללות. רבים מאיתנו מתנגדים למסע האיומים שמוביל ועד ראשי האוניברסיטאות. התמיכה שלנו במאבק היא עקרונית: השכלה בכלל והשכלה גבוהה בפרט, גורסים רבים מאיתנו, אינן בגדר מותרות. חברה, השמה יהבה על החינוך כמקור לחוסן הכלכלי והתרבותי, חייבת להבטיח נגישות מקסימלית לכל מי שחפץ בהשכלה גבוהה - גם אם משמעות הדבר היא חינוך אוניברסיטאי חינם לכל.

 

הלהג החלול של מנהיגי ישראל לדורותיהם, אודות חשיבות החינוך, אינו משכנע עוד. מרצים רבים שותפים לחוסר האמון שמביעים הסטודנטים ביחס לוועדת שוחט ולכוונותיה. בשנים האחרונות קיצצו ממשלות ישראל כחמישה מיליארד שקלים מתקציב החינוך - כמיליארד מהם מתקציבי ההשכלה הגבוהה. ועוד מצפים שנאמין כי מינוי הוועדה נועד להציל את ההשכלה הגבוהה.

 

הכתובת על הקיר: קיים חשש מבוסס שוועדת שוחט רוקחת תבשיל דומה לזה שרקחה לפני שנתיים ועדת דברת עבור מערכת החינוך. כזכור, בין המלצותיה העיקריות של הוועדה ההיא היו ההפרטה של המערכת, שבירה של ארגוני המורים והעברת חלק ניכר מנטל המימון מהמדינה אל הרשויות מקומיות וההורים. ואכן, מרשמים דומים מעבודת ועדת שוחט דולפים החוצה: היא בעד מתן שכר דיפרנציאלי למרצים, ותשמח לשבור את עבודתם המאורגנת. להשכלה הגבוהה היא מתייחסת כסחורה שערכה נמדד רק לפי הביקוש בשוק. וכן, הוועדה מבקשת להעלות את שכר הלימוד. ספק רב אם באמצעות צעדים אלה ניתן להציל את ההשכלה הגבוהה.

 

אחת התופעות המקוממות בהקמתן של ועדות לבחינת החינוך בישראל היא העובדה, שהממנים לא מוצאים מקום לשלב בהן נציגים מוסכמים של אנשי החינוך ושל מקבלי שירותי החינוך. כך, כשם שראשי ועדת דברת לא העלו בדעתם להזמין את נציגי המורים להשתתף כחברים בדיוניה, גם ועדת שוחט לא חושבת שמן הראוי להזמין את נציגי המרצים והסטודנטים.

 

אך לשביתת הסטודנטים חשיבות החורגת מעבר למאבק על שכר לימוד, ואף על עתידה של ההשכלה הגבוהה. בהפגנותיהם עולה הסיסמה "מהפכה חברתית", והשאלה היא: האם מהפכה זו תסתיים בקול ענות חלושה כבעבר, כאשר הממשלה תיענה לתביעות? אם אלה יהיו פני הדברים, הרי שהסטודנטים נושאים את שם המהפכה לשווא. עליהם לתת את הדעת כי אפשר שמאבקם הוא ההזדמנות האחרונה לעצור את הסחף, לשים קץ לרוח העוועים הפושה זה שנים בקרב האליטות הפוליטיות והכלכליות של ישראל. זהו אולי קו המגננה האחרון נגד הלהט הקדוש, המחבר בין אותן אליטות ומזין את התאווה הבלתי מרוסנת להפריט את נכסיה הציבוריים של החברה.

 

רווחה, בריאות, חינוך - כל המערכות הללו נמצאות בתהליכי הפרטה מואצים. והתוצאה? בעוד שם למעלה מדברים על ייעול, מטרתם העיקרית היא לקצץ בתקציבים ציבוריים; בעוד שם למעלה מדברים על מצוינות, הפערים בין עשירים ועניים צומחים לממדים מבהילים; בעוד שם מדברים על צמיחה כלכלית, מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני הוא הגדול ביותר בעולם המערבי; בעוד שם מדברים על תחרות, נפגעת האפשרות של רבים לקבל שירותים רפואיים בסיסיים, והערך של שוויון הזדמנויות בחינוך נותר סיסמה נבובה.

 

אכן, למרות הצמיחה הכלכלית המרשימה, מגלה ישראל מאפיינים של מדינת עולם שלישי. לצדם של עשירים כקורח, הולכים וגדלים מעגלי העוני והמצוקה. ביום הולדתה ה-59 חוגגת ישראל את הישגה המפוקפק להפוך למדינה מקוטבת ביותר במערב. אם מדברים הסטודנטים ברצינות על מהפכה חברתית, עליהם לחשוב מהו תפקידם בעצירה של מגמות מדאיגות אלו.

 

פרופ' יונה מרצה וחוקר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון ון-ליר בירושלים  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים