יצירותיהם של יצירי כפינו

שנת 1600: מכונות אמנם חזקות פיזית יותר מן האדם, אבל אינן יכולות לבצע פעולות מתמטיות.

איך מזהים יצירתיות?

יצירתיות מופיעה ומוערכת כמעט בכל תחום פעילות אנושי. קשה לדמיין תחומים כמו אמנות, טכנולוגיה, מדע או פרסום ללא יצירתיות, אבל גם קשה להגדיר יצירתיות כך שנוכל להבדיל בין יצירה חדשה לבין חיקוי של יצירה קיימת או גיבוב אקראי של רעיונות שאינם יכולים להיתפש כיצירה. כידוע, אפילו יצירות שמקורן אנושי עשויות להיראות למבקר מדופלם אחד כחדשניות ופורצות-דרך בזמן שמבקר אחר, מומחה באותה מידה, יסבור שהן חסרות כל משמעות או יצירתיות.

ויכוח כזה התלהט סביב יצירותיו של שימפנזה בשם קונגו, שצייר כ-400 ציורים בשנות החמישים והיה אורח קבוע בתכניות הטלוויזיה של הזואולוג והאתולוג הנודע דסמונד מוריס (Morris; אתולוגיה היא חקר התנהגות בעלי-החיים). הציירים פיקאסו ומירו תלו ציורים של קונגו על קירות בתיהם, ולפני כשנתיים נמכרו שלוש יצירות כאלה בכ-14,000 ליש"ט במכירה פומבית. לעומת זאת, ציוריו של הקוף לא מצאו חן בעיני מבקרי אמנות רבים, בין שידעו את זהות הצייר ובין שלא ידעו.

קורצווייל מדווח על ניסוי שבו לקח 28 קטעי שירים, שחלקם היו פרי עטם של משוררים (שלושה מוכרים ואחד לא-ידוע - קורצווייל עצמו) וחלקם תוצר של התוכנה שלו, וביקש מ-16 אנשים להחליט עבור כל קטע אם מקורו אלקטרוני או אנושי. הדיוק הגיע בערך ל-60%, כלומר, התוכנה כמעט הגיעה לסטנדרטים אנושיים. לא היה הבדל בין יכולת הסיווג של אנשים המתמצאים בשירה לבין ההצלחה של הדיוטות, ובדומה לכך, לא היתה השפעה להתמצאות המסווגים בתוכנה.

ריי קורצווייל מודה כי יצירת שיר שלם (ולא קטע או בית אחד) בצורה שתשכנע קורא אנושי היא אתגר קשה יותר, אך הוא מאמין כי הטכנולוגיה הקיימת תוכל לעמוד בקרוב גם באתגר זה. מעניין אם ריי קורצווייל היה יכול לכתוב תוכנה שתשיג ביצועים טובים יותר באותה מטלת הבחנה בין משוררים אנושיים לבין משוררים קיברנטיים. אם כן, הרי שמבקרי אמנות קרובים הרבה יותר לעולם המכונות - תוצאה שתתאים לדעותיהם של אמנים רבים...

יצירתיות בתחומים הריאליים

כפי שראינו, יש כבר רמזים ליכולתו של המחשב ליצור אמנות. גם בתחומי יצירה "נמוכים" יותר, יש כבר מי שטוען כי התוכנה שפיתח כתבה רומן שלם בסגנונה של הסופרת הפופולרית ז'קלין סוזן, מחברת "עמק הבובות", כמו גם תוכנה הממציאה בדיחות. קשה להגיע להערכה אובייקטיבית של איכות סופר, כפי שקשה להכריע בצורה אובייקטיבית אם בדיחה היא מצחיקה. לעומת זאת, בתחומים הריאליים, כמו טכנולוגיה, מדעים ומתמטיקה, יש מדדים אובייקטיביים להצלחה. משרדי הפטנטים, למשל, בודקים אם הצעת פטנט מתארת המצאה שאינה מובנת מאליה עבור האדם הסביר שמומחיותו בתחום ההמצאה. במילים אחרות, המצאה היא יצירת רעיון חדש, וקיימים מבחנים חוקיים המגדירים כיצד לשפוט את מידת החדשנות. מאמרים מדעיים נבחנים על-ידי כמה קוראים מומחים, הבודקים אם המאמר אכן מוסיף לידע האנושי.