הפוטש האנליטי
רוצים להעיף את ראש הממשלה? אין בעיה, אומר אהוד ברק, גם אני בעד - אבל בואו נעשה את זה בצורה מחושבת, בלי דקירות בגב בחשיכה, ובלי קומבינות. ובינתיים, אל תפקירו את הביטחון. הפקידו אותו בידי
יניב, כמו ברק, יודע היטב שב-21 הימים האלה, הכל עוד יכול להתהפך, ולא משנה מה יגידו הפרשנים, או מה יכתבו הכתבים, או מה יחשבו הפוליטיקאים שתומכים או מתנגדים לברק. זה גם לא משנה עד כמה בלטה במסיבת העיתונאים המאולתרת אישיותו הלא מתלהמת - יחסית - של ברק וחריפות שכלו האנליטי-רובוטריקי, ועד כמה בלט דפוס מחשבתו היוצא דופן, שעושה את ההבדל בינו ובין יריביו. כל זה לא משנה, משום שאם מישהו באמת יחטוף את הקריזה וינסה לחסל את סיכוייו של ברק לנצח - הוא עוד יכול להצליח.
במסיבת העיתונאים עשה ברק את כל מה שיכול היה כדי לאכול את העוגה, ולהשאיר אותה שלמה. אלדד יניב התפתל אינספור פעמים כדי למצוא את הניסוח המדוייק לדברים שיצאו בסופו של דבר מפיו של ברק. שעות של התלבטויות עברו עליו ועל ברק, עד שנמצאה הדרך להשלים בין איתן כבל ובנימין בן אליעזר, בין ברק ובין אולמרט, וגם בין ברק ודעת הקהל שרוצה לראות דם. נכון, אמר ברק, ראש הממשלה צריך ללכת. אבל היי - מי אמר שאני לא מוכן לשבת בממשלה שהוא מוביל? ונכון. גם שרצוי שאולמרט יילך הביתה. אבל למה אני צריך ללכלך את הידיים בהוצאתו לגרדום לאור יום?
אף על פי שריח של תרגיל פוליטי עולה באוויר, עדיין יש הגיון מסויים בדברים שאמר ברק, בייחוד לנוכח ההצהרות המתלהמות של שאר הפוליטיקאים, שלא מספקים אלטרנטיבה כלשהי ליום שאחרי. רוצים להעיף את ראש הממשלה? אין בעיה, משיב ברק, גם אני בעד. אבל בואו נעשה את זה בצורה מחושבת, בלי דקירות בגב בחשיכה, בלי פוטשים ובלי קומבינות עם מפלגות אחרות. בואו נעשה את זה בהליכים מתוחכמים, בדרך של איומים מנומסים. ובינתיים, לא צריך להפקיר את תיק הביטחון רק כי ההצהרה חשובה יותר מן המהות. ומי ישקם את מערכת הביטחון טוב ממני?
כולם רוצים קצת דם
ברק הגיע אל מסיבת העיתונאים הזו, שנכפתה עליו בכוח כמעט, כשהוא מביא עמו בשורה, תוכנית ליום שאחרי, סוג של מחשבה מרעננת. בניגוד ליריביו שמיהרו להתלהם, לזגזג, ולהתלהם שוב, אך לא לספק אלטרנטיבות ממשיות - ברק הוא היחיד שהציע מתווה שלם לתהליך שכבר ממילא כנראה מתרחש. הרווח שלו: אלמנט ההפתעה.
אף אחד לא ידע מה הוא הולך להגיד. מי שקרא עיתונים מסויימים, חשב שהוא יטיל על אולמרט וטו מוחלט. מי שהתעדכן בכלי תקשורת אחרים, חשב שברק מבולבל, או מתלבט, או מעדיף לא לשבור את הכלים. הכותרת הסופית: דרמה.
יכול מאוד להיות שבעוד 21 יום, שום דבר ממה שאהוד ברק עשה אתמול לא ישנה, בעיקר בגלל קונקטורה פוליטית כזו או אחרת שעשויה לקבור את כל ההגיון שבדבריו, ובעיקר – להביא לו הפסד צורם בבחירות. יכול מאוד להיות שכל זה בלוף, וברק עובד על כולם בעיניים. יתכן שבסוף הוא ישקע - אם ייבחר להוביל את העבודה - בכורסת שר הביטחון, ויחכה שאחרים יעשו בשבילו את העבודה המלוכלכת. אולי ייכנס למתווה של בחירות כלליות בעוד מי יודע כמה חודשים. מצד שני, יכול גם להיות שבמסיבת העיתונאים על הדשא, החל ראש הממשלה לשעבר לגלגל כדור גדול במיוחד, שישנה לחלוטין את פרצופה של הממשלה הזו, ויביא בסופו של דבר לפרישתו של אולמרט מן הממשלה. טריקות הטלפונים והצעקות שנשמעו בניידים של כמה מאנשי ברק, יכולים לבשר על עצבנות מה בלשכת ראש הממשלה.
הבון טון בתקשורת ובציבור הוא לחתוך. לערוף. לכסח. כולם רוצים לראות ראשים עפים, מפנטזים על קצת דם. כולם מחפשים אלטרנטיבות, וכך אירע ששאול מופז, וציפי לבני, שמעון פרס, ואבי דיכטר - כולם כבר הוכתרו כיורשים וכראשי ממשלות. כך קרה גם שביבי נתניהו הפך להיות שוב אויב העם מספר אחת. הבעיה עם תוכניות הגיליוטינה האלה, היא שאף אחד מאלה המציעים אותן עוד לא הצליח להגיד מה הלאה. ברק הצליח. מכאן והלאה, זו כבר שאלה של מזל.
כדאי לשים לב...
...למרות שברק הצליח להפתיע את שומעיו אתמול, כדאי בכל זאת לזכור כי כמה וכמה שאלות עדיין נותרו פתוחות: כמה ארוכה תהיה תקופת המעבר עליה דיבר ברק בפני העיתונאים - התקופה שבין הצטרפותו לממשלה לבין בחירות? האם תקופת מעבר כוללת גם את הניסיון להרכיב רוב להשגת 61 בקרב סיעות הכנסת, או רק את תקופת המעבר הרשמית עד הבחירות? ומה יעשה ברק אם, נניח, אחרי שלושה חודשי מאמץ, יגלה שהוא לא מצליח לפזר את הכנסת ולהביא לבחירות? ומה יעשה אם אולמרט לא ירצה לזוז מילימטר, וקדימה לא ממש תתאמץ להביא לפרישתו?
...מיד לאחר מסיבת העיתונאים, עקפו את ברק אינספור ילדים קטנים, ילדי קיבוץ שדות ים. ברק, סב לנכדים, שהה במחיצתם דקות ארוכות. בסוף, הוא גם חתם לכמה מהם. כמו כוכב רוק. מה שברק יודע והילדים לא, היא העובדה שהחל מהבוקר, לברק אין זמן: כמה שהוא עבד קשה עד עכשיו, זה לא מספיק. עד ה-28 במאי, הוא יצטרך לעבוד אפילו קשה יותר. מסיבת העיתונאים אולי הפתיעה את העיתונאים, אבל במטות של יריביו היא ללא ספק הכניסה פלפל.
...בדרכו למסיבת העיתונאים, עצרה מכונית השרד של ברק לכמה דקות בכניסה לקיבוץ שדות ים. רצה הגורל, והנהג, דוד לוי, עצר מול בתי העלמין של הקיבוץ. מסקרן לדעת אם ברק חשב באותן דקות על הסימבוליות ועל התוצאות שיכולות להיות למסיבת העיתונאים שהוא כינס בחופזה. מצד אחד, מסיבת העיתונאים הזו יכולה להיות הקבורה הפוליטית שלו. מצד שני, אולי אלה ימות המשיח, וגם מי שנחשב לאיש השנוא בפוליטיקה הישראלית לצד נתניהו, עוד יכול לקום לתחיה בציבור הרחב.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
