עכשיו הוא חייב לדבר
הבעיה היא לא מגדלי אקירוב או ההתעקשות מול ערפאת; יש דברים אחרים שכדאי לברק להבהיר
אם אהוד ברק מבקש לנצח בסיבוב השני, הוא חייב להתחיל לדבר. לא הרבה מדי. הוא לא צריך "לעזוב את מגדלי אקירוב", כי רוב מנהיגי העבודה בשנים אחרונות היו אמידים ומוקפים לא במשוררים אלא בבעלי הון. ההון תמיד אהב את האינטליגנציה ואת חברי העבודה, ששרים על השטיח הפרסי שלהם שיר פלמ"ח עם אח חשמלית במקום מדורה. חברי העבודה אינם פועלי דחק. בשום מקום בעולם - ובעיקר לא אצלנו - מצביעים פועלים פשוטים למי שאמור לייצג אותם. לראיה: עמיר פרץ, שבא מהפרולטריון והתחיל לדבר על עוניה של עירו רק כשרצה את הצבעת השבט שלו.
ברק צריך לדבר אל אלה שתמכו בו - ובעיקר אל אלה שכמעט תמכו בו. בשביל לנצח הוא חייב להגיע אל אותו מגזר מצחיק אך משפיע של האינטיליגנציה הציונית שמאלית-מרכזית, שיודע שאילון המתוק ימיט עלינו את ביבי, וזנח את ברק כי דבק באשמה שהוטחה בו - שכאילו פספס את קמפ-דיוויד ולא הלך די לקראת ערפאת. וברק, בגלל יועצים גרועים שמבינים בפוליטיקה אך לא בעם ישראל, שתק את האמת. הוא אינו מנצל את מה שכתב טנט, מי שהיה ראש ה-CIA בימי המשא-ומתן עם הפלסטינים ונמצא בבטן של העיניינים (וראה הכל לא בעיניים צרות של אנשי שמאל ישראלים, שרצו לראות את ישראל אשמה בפיצוץ השיחות, כי הרי אם ברק לא אשם אשמים הערבים, ואז - עם מי יש לדבר?). ג'ורג' טנט כתב את מה שביל קלינטון אמר לפניו: ברק רצה לתת - וערפאת לא רצה לקחת.
חבר שלי טוען שזה לא עניין של נותן או לוקח. אז מה זה כן? מפא"י מול סיעה ב'? ברק הלך הכי רחוק. אפילו שר החוץ הירדני דאז טען שערפאת לעולם לא יקבל הצעה יותר טובה. אז אותו חבר אומר שברק היה מוכן לתת "רק" 95%. והוא אומר שנכשל - ואני אומר לו שלא, ושמעולם הוא לא היה מתאבד מקצועי. עובדה: מדוע ערפאת לא ניסה להתמקח עוד ומדוע התחיל אינתיפאדה? והנה אנחנו נסוגונו מעזה, והם ממשיכים לירות. והוא אומר: בעזה הם לוחמים את מלחמת השחרור של הגדה. ואני שואל: אם זה כך, האם הצעד הבא יהיה המלחמה של הגדה בעד שחרור הגליל והמשולש?
תראו, ברק צריך לחדול לשתוק. יש לו מה לומר. יש לו קבלות. מישהו שואל בתקשורת למה לסמוך על ברק בביטחון, האם הוא פיקד על איזו מלחמה? אולי לא, אבל כמו רבין בשעתו, הוא נוסך אמון בהבנתו בענייני ביטחון - הנושא שהוא הבטן הרכה של המדינה הזאת. ברק מבין היטב בביטחון וחייב להבהיר מדוע הכינוי "נכשל" שהדביקו לו - וכך הוא נתפש בעיני חלק ניכר מן הציבור - פשוט אינו נכון. מדוע הוא שותק את מה שיכול רק להביא לו יותר בוחרים מאותו מחנה, שקנה בתמימות את "הכישלון" שלו ולא בדק את העובדות, לא הבין כמה זדון היה בביקורת הזאת על משהו שברק כן היה אשם בו - בהשפלה שהשפיל רבים מחבריו לצמרת, שנקמו בו קשות לאחר מכן.
הגיע הזמן שהוא יוריד מעצמו את תווית ה"כושל" ויאמר שכאשר אומרים שהוא צריך להשתנות, הם מתכוונים למצגת מסוימת וחשובה של רעות ושל חברות. אילו היה אומר כמה חשוב לו לא להיות עוד כדור אש כבויה שמשחק באנשים קרובים לו; אילו היכה על חטא הקמתה של ממשלה כמו טלפון, כפי שתיארה פעם נתיבה בן-יהודה, כשאמרה שישראל דומה לטלפון שמישהו סובב את החוגה שלו והוציא את האצבע וכל חור היה על המספר הלא-נכון; אילו אמר שהוא מבין שאדם כמו שלמה בן-עמי צריך להיות שר חוץ, וכיוצא באלה מינויים שהשפילו את ההנהגה שלו - אילו עשה את כל זה, עכשיו בסיבוב השני היו מצביעים עבורו.
כי הם כן רוצים ביטחון ורוצים ניסיון ורוצים את השכל החד של ברק, ורואים בברק את האיש. אילון הוא כנראה איש טוב, אולי טוב מאוד. אבל אין לו עדיין את עין הנץ הדואה אל הציד, והוא חייב גם ללמוד להיות קצת פחות נחמד. אנשים אוהבים אנשים נחמדים, אבל לא סומכים עליהם. הם תמיד צריכים בראשם מישהו שיש בו איזה צד אפל. כועס. מעט רומס. מישהו שמביא ביטחון. אז שידבר.
מומלצים
