כך הפך איברהים גדבאן מילד שחרחר לקדוש כתום
איברהים גדבאן היה ילד רגיל עם שיער שחור וצבע עור כהה. בוקר אחד הוא הפך לג'ינג'י ועורו התבהר. הרופאים טוענים שמדובר במקרה נדיר שלא ידוע לעולם המדע, תושבי מזרעה בטוחים שמדובר באות אלוהי, והמשפחה צריכה להתמודד עם שטף המבקרים. אפילו הסיפור של צבי הנינג'ה נשמע כבר פחות מוזר
ריח הקפה באוויר, נקישות הכפית בספל, הצעדים המהירים – הכול נשמע מאוד רגיל בבוקר ההוא למרים גדבאן, חוץ מדבר אחד: איברהים, נכדה הפעוט, לא דפק על דלת חדרו בבכי וצעק "סבתא, סבתא", כמו בכל בוקר בשעה שבע בדיוק. לרגע היא שקלה לקום ולבדוק אם הכול בסדר.
איברהים הוא תינוק שובב. מאוד שובב. אבל התנהלות הבוקר השקטה של הוריו, סוהיר ומוחמד (הבן שלה,( הרגיעה אותה. הרי הדבר הראשון שהם עושים מיד אחרי היקיצה, עוד לפני צחצוח השיניים, זה להציץ לחדר הילדים ולוודא שמאלק (בת (3 ואיברהים (בן שנה ושבעה חודשים) ישנים והכל בסדר.
אם היה קורה משהו, חשבה הסבתא, מישהו כבר היה דואג להעיר אותה. ייתכן, הסיקה, שפשוט התחשק לאיברהים הקטן להתעורר מאוחר. מרים התהפכה במיטה והמשיכה לישון.
חולפת שעה. חולפות שעתיים. סוהיר ומוחמד כבר מזמן יצאו מהבית – סוהיר ללימודים באוניברסיטת חיפה, מוחמד לעבודה במפעל קרמיקה – ומחדר הילדים עדיין לא נשמע שום רעש. מרים קמה מהמיטה, ניגשה לחדר הילדים ופתחה את הדלת. מאלק ישנה. איברהים לא.
"יא באבא, יא מאמא"
הוא ישב על המיטה ומילמל לעצמו, בשקט בשקט, "יא באבא, יא מאמא." "לא הבנתי מה קרה לו, אבל ההתנהגות שלו נראתה לי מאוד מאוד מוזרה," נזכרת מרים. "הוצאתי אותו מהחדר, ופתאום ראיתי שצבע השיער שלו השתנה לגמרי. היה לו שיער שחור שחור כמו שלי, כמו של אבא שלו, כמו של כל המשפחה שלנו – ופתאום הוא נהיה אדום כזה, כאילו שמו עליו חינה.
"הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שאמא שלו עשתה את זה. כעסתי עליה. מאוד כעסתי. לא הבנתי למה היא עשתה לו את זה. התקשרתי אליה והיא לא ענתה, אז כשהיא חזרה הביתה אמרתי לה ׳למה עשית לנכד שלי ככה?׳. ואז הראיתי לה אותו והיא נבהלה. ממש נבהלה. היא לקחה אותו מיד, עשתה לו מקלחת, חפפה לו את הראש, אבל זה לא עזר. השיער שלו עדיין היה אדום, ופתאום שמנו לב שגם צבע העור שלו נהיה הרבה יותר בהיר."
"מיד אחרי שהוצאתי אותו מהמקלחת," מספרת סוהיר, אמא של איברהים. "התחלתי לחפש שאריות צבע או משהו כזה בכל החדר. הוצאתי את הסדינים, חיפשתי מתחת למיטה, הפכתי את כל החדר – אבל לא מצאתי כלום. התחלתי להיבהל. לא הבנתי מה קרה".
המקרה המוזר הזה מתרחש במועצה המקומית מזרעה שבגליל המערבי, ממש ליד נהריה. שקט פה יחסית, אפילו די נקי. שום אווירת ׳תיקים באפלה׳ לא מרחפת באוויר, רק כמה שקיות ניילון ועטיפות של קרטיבים מתוצרת ריאו. אם הנביא מוחמד באמת ביקר פה לפני חודשיים, כמו שטוענים בתוקף כמה תושבים מאמינים, הוא כנראה השתעמם מאוד, ובניסיון נואש לשעשע את עצמו החליט לחפש את התינוק הכי שובב בכפר ולצבוע לו את השיער באדום.
איברהים ומייקל ג'קסון
זה אולי נשמע הסבר קצת הזוי למה שקרה לאיברהים באותו לילה משוגע, אבל נכון להיום – אחרי שכל הבדיקות הרפואיות לא העלו דבר, ואחרי שבני משפחתו נשבעו שהם לא צבעו לתינוק את השיער בלילה – מוחמד הוא גם פחות או יותר ההסבר היחיד.
"אנחנו לא משפחה שמחפשת פרסום, ובטח שלא בדרך כזאת," טוען מוסטפה גדבאן, דודו של איברהים, שלקח על עצמו כפרויקט את הניסיון להסביר מה בדיוק קרה שם. "האמת היא שבהתחלה גם אני חשבתי שאמא ואבא שלו צוחקים עלי. כל הזמן חיכיתי שיגידו לי ׳טוב, עבדנו עליך׳.
"אבל אם תסתכל עליו טוב, תראה שגם השיער שגדל לו מאז אותו מקרה הוא בצבע ג׳ינג׳י. אם היו צובעים אותו, השורשים היו צריכים להיות בצבע שחור, לא? תשמע, אני מאמין באלוהים. הכוחות של אלוהים יכולים לעשות כל דבר. אני לא יכול לדעת למה אלוהים צבע לו את השיער לג׳ינג׳י, אבל מזל שהילד הזה לא מבין מה קרה לו. אם הוא היה מבין הוא בטח היה משתגע."
המקרה שלו מאוד מזכיר את מה שכביכול קרה למייקל ג׳קסון כשהפך משחור ללבן. נראה לך שיש איזשהו קשר ביניהם?
"יודע מה? יכול להיות שקרה להם אותו דבר. אולי כשאיברהים יגדל הוא גם יהיה זמר כמו מייקל ג׳קסון."
אולי, אבל בינתיים ד"ר ארנולד קליין, רופא העור של מייקל ג׳קסון (ושל רוב הסטארים האחרים) מלוס אנג׳לס, לא מסכים אפילו לקבל אותו לאבחון בקליניקה. "סיפרתי את מה שאמרת לי על הילד הזה לד"ר קליין," אומרת המזכירה שלו, "והוא טוען שאין סיכוי שדבר כזה קרה. הוא לא מאמין לזה, ולכן הוא גם לא מוכן להתייחס לכך."
אותו הילד?
מי שדווקא כן לקח את הסיפור ברצינות, ועשה לאיברהים בדיקות מקיפות, היה ד"ר עוואד ג׳מאל, מנהל מחלקה פנימית א׳ בבית החולים בנהריה. "כשההורים שלו סיפרו לי את זה בפעם הראשונה, אמרתי להם ׳חכו כמה ימים, תראו אם זה משתנה, ואז תביאו אותו אלי׳," הוא מספר.
"בסוף הם הביאו אותו אלי, ואמרתי להם ׳בואו נצא לשמש׳. רציתי לבדוק אם צבע השיער והגבות שלו משתנה במעבר מצל לשמש, וגם לבדוק את העור שלו, אם יש עליו חלילה סימנים של מלנומה (סרטן העור) או משהו כזה. אבל כלום – לא מצאתי כלום. מה שמפתיע במיוחד זה שלא רק השיער שלו שינה צבע, אלא גם העור – והכול קרה בן לילה."
בדקת שזה אותו ילד?
"נו, באמת. שמע, פשוט אין לזה הסבר. נכנסתי לכל האתרים הרפואיים, בדקתי בכל הספרים. בכולם יש הרבה פרסומים על שינויים בצבע השיער והעור, אבל לא ככה. בכל המקרים מדובר בשינויים הדרגתיים, עם סיבה ברורה, שקשורה למוטציה ברצפטור (הורמון הצבע המרכזי של האדם) – אבל בבדיקות שעשינו לא מצאנו שום מוטציה. הכל ממש תקין אצלו.
"אני רק מקווה עכשיו שזה לא שינוי שעלול לגרום למחלות עור בעתיד, בעיקר מסוג מלנומה, כי לפעמים שינויים כאלה מצביעים על משהו עתידי. אבל אפשר להרגיע את ההורים בקשר לזה, כי בדרך כלל זה קורה אם יש מוטציה כלשהי בגן, וכאן לא מצאנו שום מוטציה. זה משהו שאף אחד לא נתקל בו עדיין. הדבר שהכי מפתיע בסיפור הזה הוא המהירות שבה זה קרה."
בסופו של דבר ד"ר ג׳מאל התייאש, והעביר את התעלומה הג׳ינג׳ית לפרופ׳ איתן פרידמן, מנהל המחלקה האונקוגנטית בתל השומר, מומחה לשינויים בפיגמנטים – שטען בתוקף, לפני שקיבל את ספירת הדם של איברהים, שהוא יאבחן את המקרה ויהי מה.
"הוא לא מצא כלום בספירה שלו," מספר ד"ר ג׳מאל. "ואמר לי ׳תשלח עוד דגימה׳. אז שלחתי עוד אחת, ואחרי כמה ימים הוא התקשר אלי ואמר ׳אני מצטער. עדיין אין לי אבחנה׳. עכשיו אנחנו הולכים להעביר את המקרה הזה לספרות הרפואית הבינלאומית כמקרה שאין לו אבחנה. זה שינוי לא מוסבר, כלומר בלי סיבה שמוכרת לעולם הרפואה. הרפואה מאוד מתקדמת היום. אפשר לגלות הרבה דברים, אבל לזה באמת שלא מצאנו הסבר. אני מניח שזה בא מלמעלה."
הכול מאללה
יכול להיות שזה באמת בא מלמעלה. או שאולי סבתא של איברהים חפפה לו בטעות עם אקונומיקה לפני השינה. או שלאיברהים בכלל קוראים אריק קרטמן, ובלילה הקודם הוא ניסה להסית נגד ג׳ינג׳ים. הרבה טוקבקים כאלה ליוו את הידיעות שפורסמו על המקרה לפני חודשיים, הרבה דאחקות רצו על ראשו של איברהים, אבל מה שבטוח זה שהיום אין אף אחד בכפר שלא שמע על הילד שהפך בן לילה משחור לג׳ינג׳י.
רוב התושבים גם הגיעו מאז לבית משפחת גדבאן כדי לצפות מקרוב בפלא, לברך אותו ולפנק אותו בשוקולד ומרשמלו. "אנשים באים," מספרת סבתא מרים. "תופסים לו את השיער ומברכים אותו. הם מאמינים שמוחמד הנביא בא אליו בלילה ועשה לו חינה. כל הזמן אומרים לי ׳הילד הזה – אסור שיקרה לו משהו רע׳."
"מי, מי יכול לעשות לו ככה חוץ מאללה,"? שואל אותי נער חביב אחד שיושב על פיגומים ליד בית הדואר בכפר, אחרי שהוא מסביר לי איך מגיעים לבית של התינוק הג׳ינג׳י. "אם אללה עשה ככה, כנראה שיש לו סיבה. אולי כשהתינוק הזה יהיה גדול נדע אותה. עכשיו אי אפשר לדעת."
אתה לא פוחד שאללה יהפוך גם אותך לג׳ינג׳י?
"אני כבר ג׳ינג׳י, אחי. מה, אתה לא רואה."? לא, אתה לא.
"סתם, נראה לך שאני רוצה להיות ג׳ינג׳י? מה, אני אידיוט? אבל אני לא מפחד מזה. אם זה קורה לי – אני מיד הולך לצבוע את השיער בחזרה לשחור. הכי יפה לי שחור".
אורנג׳דה אסלית
מוחמד, אביו של איברהים, מקבל אותי בכניסה לבית. שיערו שחור, מתולתל. פניו כהות. בסלון יושבת סוהיר, אשתו. גם השיער שלה שחור. לגמרי. שום רמז לפיגמנט בהיר. מאלק ואיברהים הקטנים שומעים אותי נכנס, רצים לסלון ומתיישבים ליד אבא. מאלק יושבת יפה בצד, איברהים קופץ בהתלהבות על אביו, מכניס לו אגרופים בבטן וצובט אותו בפטמה חזק מאוד – עד שמוחמד צורח "חאלס, איברהים, חאאאלללססס." "ילד שובב זה," הוא אומר. "ילד מאוד מאוד שובב."
כן, איברהים באמת מאוד שובב. כשאני מנסה לשחק איתו ב"איברהים, תגיד משהו לטייפ ואחר כך נשמע מה אמרת," הוא לוקח את טייפ המנהלים, זורק אותו על הרצפה ועל הדרך שופך גם את תרכיז הקולה עם הסודה שסוהיר נתנה לי לשתות.
האמת היא שמקרוב אפשר לראות שהשיער של איברהים הוא לא בדיוק ג׳ינג׳י. הוא אדמדם כזה, שמעון פרנסי משהו: בהיר בצדדים, עם פס כהה במרכז שנראה קצת כמו מוהיקן קטן. לא סתם שובב, הילד. אנרכיסט. "אני חושב שזה נתן אפקט מיוחד לחיים שלו," טוען מוחמד. "כולם פתאום מדברים עליו, ונראה לי שהוא שם לב לזה. אחד נותן לו ממתק, שני מנשק אותו, שלישי מלטף, רביעי מברך. יש גם איזשהו זמר ממצרים שקרא עליו באינטרנט ושלח לי לא מזמן הודעה במייל: ׳תשמור על הילד הזה, חביבי. הוא ילד מיוחד׳."
סוהיר: "כולם משום מה יותר אוהבים אותו עכשיו. כל מיני אנשים שהכירו אותו קודם, עכשיו פתאום באים לבקר אותו כל יום, אומרים לנו שהוא מיוחד, שאולי הוא נביא או משהו כזה. כולם אומרים לנו שייצא ממנו משהו גדול, שהוא יהיה יותר חכם מאדם רגיל. הבעיה היא שאחותו קצת מקנאה בו."
מוחמד: "הנה, עכשיו היא לחשה לי באוזן ׳מחר תקנה רק לי מתנה. לא לאיברהים׳. אתה יודע, צריך גם לפנק אותה פה ושם. כל תשומת הלב ממוקדת עכשיו בילד הזה, אבל אסור להתייחס רק אליו. אפילו אני היום כבר הכי מפורסם בעבודה שלי בזכותו. באמת. כולם כל הזמן שואלים אותי שאלות, מדברים איתי, נהיים פתאום חברים שלי."
בהנחה שמבחינה רפואית הכל בסדר ושום נזק לא נגרם לילד מלבד העובדה שהוא ייאלץ לחיות את חייו כג׳ינג׳י, הבעיה היחידה שנותרה היא נפשית. או במילים אחרות: האם הוא יוכל להתמודד עם התוצאות של המקרה המוזר.
לדעתה של ד"ר מירי קורן, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער, ייתכן מאוד שליחס המועדף שהוא זוכה בו עכשיו יהיו השלכות לא ממש חיוביות על עיצוב אישיותו. "התגובה של הילד הזה היא יותר תוצאה של התגובה של ההורים אליו מאשר של השינוי עצמו," היא אומרת. "מאוד יכול להיות שאם לא היתה שום תגובה של הסביבה הוא היה מגיב לגמרי אחרת. אבל כאן זה לא בדיוק ככה, כי הוא הפך להיות ילד מאוד מיוחד בעיני הסביבה שלו. הרי אם הנביא מוחמד עבר אצלו בלילה, זה אומר שלילד הזה פתאום יש כוחות.
"זה עשוי להפוך אותו לילד בלתי נסבל. ילד רודן, ילד שחצן, וגם מאוד מבולבל. הוא יכול אפילו לפתח סימפטומים של חרדה, סימפטומים של כעס, ובמקרים קיצוניים זה גם יכול להגיע למצב פסיכוטי, של ילד שקשה לו להבחין בין דמיון למציאות. אין ספק ששינוי של לילה אחד, במיוחד כשמדובר במשהו שהוא לכאורה על טבעי, יכול לבלבל מאוד מאוד."
איברהים הקטן, מצידו, שוב דופק כאפה לאחותו, והיא פורצת בבכי. האמת, גם אחרי שהוא עושה דברים כאלה, שאסור לו לעשות, הוא נשאר חמוד. הבעתו תמימה, עיניו השחורות מקרינות שמחת חיים שופעת מתחת לגבות הכתומות. כלומר, אופי ג׳ינג׳י, בלי קשר לפיגמנטים, בהחלט יש לילד הזה.
תגיד לי, מוחמד, עם יד על הלב, צבעתם את הילד שלכם כדי להיות מפורסמים?
"מה פתאום. למה שנעשה כזה דבר? מה, אתה חושב שמשעמם לנו בחיים."?
סוהיר: "יש הרבה כאלה שחושבים שאנחנו משקרים. בעיקר יהודים. הם אומרים כל הזמן ׳למה אצלנו לא קורים דברים כאלה? למה רק אצל הערבים?׳. זה קצת מעליב, אם להגיד את האמת, אבל לא אכפת לי, שיחשבו מה שרוצים. אני די שמחה בסך הכול מהסיפור הזה. כי זה שאיברהים הפך פתאום לבהיר – אני לא חושבת שזה יפריע לו לעשות משהו בעתיד. יכול להיות שזה אפילו יהפוך עוד מעט להיות אופנה כזאת בכפר, לצבוע את השיער לג׳ינג׳י."