איזה מזל שהחבר שלך בדיוק זרק אותך
אז רכשת במיטב כספך גור כלבים גזעי חמוד כדי להמתיק את הגלולה והוא לא מפסיק לחרבן לך בבית, ואם זה לא מספיק, גם התפטרת מהעבודה אחרי שנתיים וחצי. זה רק מה שהיה חסר לך עכשיו, מין משימה טפשית בדינמיקה קבוצתית
את גם ככה לא בתקופה מזהירה בחייך - בדיוק חבר שלך זרק אותך, רכשת במיטב כספך גור כלבים גזעי חמוד כדי להמתיק את הגלולה והוא לא מפסיק לחרבן לך בבית, בדיוק התפטרת מהעבודה אחרי שנתיים וחצי. העריכו אותך, הכל הלך כל כך חלק, אבל חשבת לעצמך שאת מסוגלת ליותר וגם ככה את עוברת עכשיו שינויים, אז למה לא בעצם? וגם פעם שמעת שאם לא תכווני גבוה, לא תפגעי גבוה. אז את נכנסת למשרד של המנכ"ל, מלאת אנרגיות חיוביות וביטחון עצמי בשמיים, ש"לך מגיע יותר" ושכל האנשים שמסתובבים במסדרונות החברה ה"יעני" מצליחה פשוט מבזבזים לך את הזמן.
אז זהו, העולם העסקי ממתין רק לך, ויחד איתו גם שוק הרווקים המוצף באנשים איכותיים מבית טוב שרק מחפשים אחת כמוך כבר שנים. יושבת בחדר חסר חמצן או חלונות, ממוזג באופן כזה שהפטמות של המועמדת שמולך עוד רגע ינקרו לך את העיניים, ומריצה את כל המחשבות החיוביות בראש, אלה שמעלות לך את הביטחון פלאים, מצמיחות קרניים לכל היושבים בחדר סביבך, אם כדי לשעשע ואם כדי להוכיח לעצמך שאת יותר טובה מהם, מכולם יחד ומכל אחד לחוד. מנסה לא לצלול לסרטים שהפקת בראשך על מנת להישאר קשובה ואפקטיבית למשמע דרישותיה של הבחורה המעצבנת ביותר בחדר, זו שהחיוך לא נמחק לה מהפרצוף משמונה בבוקר, בה כולם נפגשו בראשונה בתחילת יום סיוטי זה, ועד הרגע האחרון, בו נשארתם כמעט לבד בחדר לדינמיקה קבוצתית מאוסה, לאחר שמיינו וסיננו את רוב בעלי הקרניים הנוספים, ואת לא יכולה שלא לתהות אם גם כשהיא חוזרת הביתה לבעלה החיוך המאוס והמאולץ הזה נשאר שם תקוע כאילו הוא צועק: "לי כבר יש תואר שני, עבודה, בעל וכלב שעושה את הצרכים רק בגינה".
יום רווי פלצנות בריכוז גבוה
השעה 15:00, מאחורייך יום רווי פלצנות בריכוז גבוה כמו שלא חווית ממזמן, נשארה עוד שעה לסחוב כדי לקבל את התפקיד הנכסף. היא מעבירה סלסילת פתקים, כל אחד צריך לבחור פתק בו יש משימה או שאלה. את פותחת את הפתק, ומגלה את המשפט: "ספרי לקבוצה על הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך אי פעם". ואת שואלת את עצמך, האם לשם כך למדתי באוניברסיטה? לשם כך עזבתי את התפקיד הקודם והפקדתי עצמי לחסדיה של אחת עם חיוך בגודל של פיל ויצירתיות של נמלה?
נראה שכן. בכל אופן, כשחושבים על זה, יכול להיות שעד לפני חודש לא היית יודעת מה לענות על שאלה שכזו, כי בסך הכל את בחורה די רגילה, קצת שגעונות ואולי תחביבים לא שגרתיים, אבל באמת שקשה היה לך לחשוב על פדיחה. מה גם שזו לא סתם פדיחה שתספרי לחברה על בקבוק "גולדסטר" בפיק-אפ בר נחשב בעיר, לאוזניה בלבד. לא, זו פדיחה קוסמטית, פדיחה שתשמע מספיק מפדחת, ויחד עם זאת, לא תגרום לזו עם החיוך המפלצתי לחייך אליך כל הדרך אל הדלת בעודה שולחת אותך הביתה.
בכל אופן, נראה שלכל דבר ישנה סיבה. כך שבזה שהחבר שלך זרק אותך לפני קצת יותר מחודש, הוא בעצם עשה לך טובה ענקית. כי אם לא זה, איך היית יכולה לצאת עם הידיד של חברה שלך, הבחור החמוד שפגשת במקרה בבית שלה אחרי יומיים של לבד שנראו כמו נצח? ההוא שבדיעבד נראה לך חנון על, אבל זו לא הנקודה.
אז, כשיצאתם, היה לך ערב מדהים, היית מוכנה לנשק את האדמה עליה הבחור דורך, ורק רצית להודות לו על שהוציא אותך מהבית אחרי יומיים של חושך, טלוויזיה, גלידה, שוקולד, עוד קצת גלידה ועוד הרבה שוקולד.
בכל אופן, היה ערב נחמד, וממש תשמחי אם הבחור יתקשר מחר על הבוקר לפני שתפקחי את עינייך כדי לאחל ל"בחורה הכי יפה שעד עכשיו יצא איתה", בוקר קסום ו"שהוא כבר לא יכול לחכות לערב, אם את פנויה כמובן, אז הוא יאסוף אותך מהבית ב 22:00". שלא נדבר על איזו הודעת טקסט עוד בלילה, עשר דקות אחרי שנפרדתם, עם איחולי לילה טוב. אלה שתי האופציות שעומדות בפני עלם החמודות מבחינתך, וכמובן לא תתנגדי גם לשילוב בין השתיים, אבל בתור התחלה אפשר להמתין עם ריבוי הדרישות.
לא התנשקתם, מה שמשדר כנראה חוסר זנותיות מצדך
הגעת הביתה, עדיין עם חיוך על השפתיים מזכרון הדייט המוצלח שזה עתה הסתכם לו ואפילו לא התנשקתם, מה שמשדר כנראה חוסר זנותיות מצדך. את לא ממש יודעת, כי שלוש שנים שלא יצאת לדייט ואת לא יודעת איך בדיוק פועל השוק פועל בימים אלו. אבל החברות הרווקות שלך דאגו לציידך ברשימת "עשי ואל תעשי", עם הסברים ונימוקים. החברות אמרו "לא", בנימוק שככה הוא ירצה אותך יותר ובטוח יתקשר מחר, אז לא נישקת אותו. רק הסבת בחינניות את הלחי כשקירב שפתיים וסיכמתם ש"נדבר מחר".
מצוין, לך זה נשמע כמו תוכנית שעליו לבצע. את פושטת את בגדייך לטובת משהו נוח יותר בדמות תחתונים וחולצת סוף מסלול של האח הגדול, הולכת לשירותים עם הפלאפון כדי לא לפספס את הודעת הטקסט של "לילה טוב יפה שלי", או משהו בסגנון, או אם פתאום ייתקף בגעגועים וירצה להתקשר רק כדי לשמוע שוב את קולך לפני שילך לישון, שתהיי זמינה עבורו ותוכלי לענות במהירות.
אבל זה לא קורה, המכשיר הנייד שלך שקט מתמיד, ואת נכנעת לשינה עם חצי חיוך על השפתיים בתקווה שמחר הוא יבצע את תפקידו וישמיע צלצולו עם שחר. קמה בבוקר, וכמו מתוך אינסטינקט היד מושטת לעבר המכשיר ההוא, שאמור היה לקשר ביניכם הבוקר ובאורח פלא לא עשה זאת.
טוב, אולי הוא עוד ישן, את חושבת לעצמך. אז נכנסת לשגרת היום שלך, מנסה להימנע מלשלוח מבטים חטופים כל 30 שניות לפלאפון בתקווה שאולי תמצאי שם הודעה חדשה או "שיחה שלא נענתה" לרפואה, אך לשווא.
אנרגיות שליליות מבריחות את הבחור. תחשבי חיובי
את מגרשת מחשבות רעות ואנרגיות שליליות מראשך, כי כמו שסוללת היועצות / חברות רשמו: "אנרגיות שליליות מבריחות את הבחור. תחשבי חיובי, יהיה חיובי".
טוב, חושבת חיובי, חושבת חיובי, חושבת חיובי... איזה מניאק בן זונה, כל הגברים אותו דבר. וכבר מתקשרת לעדכן את החברה שהידיד שלה מניאק ושלא משנה לך מה הוא אמר לה עליך וכמה הוא אמר שנהנה, הוא לא התקשר, אז הוא שקרן מניאק ואת לא רוצה לשמוע ממנו יותר.
אוף! את ממשיכה לנקות חרא של כלב בבית, כולך חוזרת למראה המוזנח, כשלפתע מצלצל הפלאפון, וכבר הכנסת את המספר שלו לזיכרון, כך שלא יכולות להיות טעויות - זה הוא. את מגייסת את כל הנשיות והאנרגיות החיוביות שאבדו בשעות האחרונות, כאילו לא עברת יום של צפייה ומתח, יום מתיש מורט עצבים, ומשחררת "הלו" נעים משהו, ספק אדיש ספק מנומנם, מנסה לשדר: "היי, זה אתה, איזה קטע, בכלל שכחתי שאמרנו שנדבר היום, מזל שהתקשרת, אחרת הייתי שוכחת לגמרי..."
השיחה זורמת ואת מרוממת שוב – מדהים איך אנחנו נזרקים בין קיצוניות של מצב רוח אחד לאחר, והכל יקום וייפול על חודה של שיחת טלפון אחת מאדם שרק אתמול הכרנו. אתם קובעים להיפגש בערב.
פוווווווו, את זורקת עצמך על הספה ונושמת לרווחה, נראה שעדיין לא איבדת את הקסם למרות הכל. ובאושר עילאי, כמעט בהיסח הדעת, חייבת לעדכן את החברה המשדכת. ממש אין לך כוח לתעל את האנרגיות החיוביות האלו לכיוון שיחה ושהיא תגיד "אמרתי לך", אז את בוחרת בפתרון הפשוט ושולחת לה הודעת טקסט קצרה אך תמציתית: "הוא התקשר". לוחצת על מקש "SEND” ונושמת שוב, "ההודעה נשלחה אל: עידו".
ללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאא! כאן נגמרו חייך, פה, ברגע זה, כאן ועכשיו, ממש עכשיו, כרגע. את רק רוצה שמישהו יירה בך, שהאדמה פשוט תפתח ותבלע אותך כאילו לא היית פה מעולם וגם לא תחסרי לאיש. פשוט רוצה להיעלם.
מה שכן, יצאה אחלה פדיחה לספר עליה בדינמיקה הקבוצתית.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
