סופה של תקופה: אבוקסיס לא ישחק יותר

אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו אבל אי אפשר להתעלם ממנו. זה אמנם לא רשמי עדיין, אבל פרישתו של יוסי אבוקסיס מסכמת תקופה בכדורגל הישראלי - מספר 8 באדום הוא אחד השחקנים הבולטים והשנויים במחלוקת שידענו בעשורים האחרונים. שחקן שמלהיב את הקהל, מתגרה באוהדי היריבה, חי את המשחק עם תשוקה ששמורה רק לו ואחרי הכל - שומר על מצב רוח ותמיד מחייך.

אבוקסיס בן ה-36 החל את דרכו בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב ועלה לבוגרים בעונת 1987/88, אז זכתה הקבוצה באליפות. יוסי היה באותה תקופה שחקן מבטיח, שחתם על חוזה ארוך טווח, ולימים אף ירד עם האדומים לליגה הלאומית.

באותה תקופה יוסי עיצב את אישיותו וגילה סימני מרד כלפי משה סיני, שגרם לו לעזוב לבני יהודה. אחרי תקופה קצרה בשכונת התקווה, עבר לצפרירים חולון הצנועה, שם שידרג את יכולתו המקצועית ונחת בתחנה המרכזית בקריירה שלו, הן מקצועית והן חברתית - בית"ר ירושלים.

לאוהדי בית"ר ודאי קשה לחשוב היום במונחים של אותם ימים. רגע לפני שנפרד משערותיו האחרונות, יוסי הפך לסמל אמיתי במדים הצהובים. לאוהדים מהיציע המזרחי הוא הביא שתי אליפויות (1996/97 ו-1997/98) וגביע טוטו (1997/98).

יוסי הפך ליקיר האוהדים, במיוחד בתום "משחק השרוכים" נגד הפועל בית-שאן, אחריו הכחיש שקבוצתו ניצחה בדרכים לא ספורטיביות. כשהיה בדרכו החוצה מבית"ר, אחד האוהדים הציע כליה תמורת הישארותו. הצטיינותו זיכתה אותו בזימונים לנבחרת הלאומית, שם רשם 35 הופעות ו-3 שערים במדים הלאומיים.

נסיונות השכנוע‏ (צילום: ניר 'שוקו' כהן)

1

2

3

4

5

6

ב-2001/02 יוסי 'הרס' את אוהדי בית"ר כשחזר הביתה להפועל תל אביב, יריבתם השנואה, והפך למעשה לאויב ביציעי טדי. בקדנצייה השניה שלו במועדון, הוא זכה בשני גביעי מדינה וניצח על המקהלה האדומה בהופעות היסטוריות בגביע אופ"א.

את מרבית עונת 2006/7 אבוקסיס לא ירצה לזכור: ברוב המשחקים זה לא היה אותו שחקן עם הפסים המדויקים, וההגבהות השמורות רק לו, אך סיום העונה החיובי שלו העניק לו טעם של עוד. כמו אדם רעב שממתין לביס האחרון והעסיסי, כך יוסי המתין לעונת הפרישה שלו. אלא שאז, גיא לוזון הגיע, חטף לו את הביס האחרון והותיר לו אפשרות אחת - לפרוש בכבוד.