לברון נגד קובי - קרב מהאגדות
רגע לפני גמר הפלייאוף, אי אפשר שלא להשוות בין שני הסופרסטארים. הראשון הוא מפלצת גדולה, זריזה וחסרת מעצורים, השני הוא שוטינג גארד ערמומי, מהיר, זריז. אז מי באמת יעיל יותר?
דינג דינג דינג, צלצל הנייד של לברון ג'יימס.
"שומע, זה קובי. יש לך גמר השבוע", אמר בראיינט בלעג.
"כן, חבל לך על הזמן. מה אני עושה עם דאנקן?", שאל לברון.
"לי היה את שאקיל ברגעים הללו, אתה תאלץ להסתדר לבד", אמר וגיחך במעט קובי.
"אני לפחות הגעתי לכאן בכוחות עצמי", החזיר ג'יימס.
"81... 81... 81...", זימר לעצמו קובי.
"רק בן 22... רק בן 22...", שר ג'יימס בסגון ראפ ייחודי וניתק.
קובי ברייאנט ולברון ג'יימס הם אולי השחקנים בעלי היכולת האישית הטובה בליגה. הם גם הנוצצים והמוכרים ביותר. אבל מי יותר?
האחד מפורסם, השני לא
ההתחלות תמיד קשות, אך כנראה שלא לכולם. במבט אחורה, ניתן לראות כי נקודת הזינוק שממנה יצאו שני השחקנים די שונה. להבדיל מברייאנט, לברון נכנס לליגה כ"נבחר", כשעל גבו זוג מספרים מאד מוכר - 23. דראפט 2003 התעסק בשם אחד וייעד לו מבעוד מועד מעמד של אגדה, עוד מגיל 16.
לברון ג'יימס היה צריך לספק קבלות כבר מהזריקה הראשונה ולא משנה שזה עתה נחת מהתיכון. התקשורת, הלחצים, המעמד ושאר הדברים שאפפו את ג'יימס, לא גרעו מיכולתו בעונתו הראשונה בליגה. לאחר שנבחר לרוקי העונה והפך לשחקן הצעיר ביותר בליגה שמקבל פרס כלשהו, סיים עם ממוצעים מדהימים: 20.9 נקודות, 5.9 אסיסטים ו-5.5 ריבאונדים.
בראיינט. יותר מפורסם, פחות קבוצתי (צילום: איי פי)
אצל בראיינט העסקים נראו אחרת. לאחר שהחליט לקפוץ היישר מהתיכון ונבחר במקום ה-13 בדראפט על ידי שארלוט הורנטס, אמר כי הוא אינו מעוניין לשחק בשום מקום מלבד הלוס אנג'לס לייקרס, שאז היו תחת שרביטו של ג'רי ווסט כמנהל מקצועי. ווסט, ששם עין על בראיינט משלב מאוד מוקדם, עשה כרצונו של הגארד והעביר תמורתו את ולאדה דיבאץ'. עם זאת, בשתי העונות הראשונות שלו בליגה בלט בראיינט דווקא מהספסל, כשניסה להתעלות בקבוצה עמוסת כוכבים, ובעיקר כמחליפו של אדי ג'ונס. את הישגו הראשון רשם בעונתו השנייה - השחקן הצעיר ביותר בחמישיית האולסטאר.
אין ספק שקשה להשוות ולראות מה עשה כל אחד מהם עד גיל 22. יתרון התארים שייך לקובי, אך לברון רשם מספרים טובים יותר. האיש הגדול של הקאבס נהנה מקבוצה נטולת כוכבים אמיתיים והצליח להשתלט על כל הקטגוריות, וכמובן שסחף אחריו את כלי התקשורת. לבראיינט היו מתחרים. על יד שחקנים כמו שאקיל אוניל, נראה קובי בסך הכל כמו גארד מוכשר עם עתיד גדול, לא יותר. את שלב קבלת/נטילת המפתחות הוא היה צריך לדחות לכמה עונות מאוחר יותר, משהו שלברון קיבל כבר בכניסה לליגה.
לברון. עם חולצה מס' 23, ההשוואה מתבקשת (צילום: איי אף פי)
הישגיות וקבוצתיות
המחסום העיקרי שמבדיל בין השניים, לעת עתה לפחות, הוא עניין ההישגיות. נכון, שאקיל היה שם, אבל העניין הזה מתקבל כנתון - לבראיינט יש 3 טבעות אליפות (הראשונה בגיל 22, ההופעה האחרונה בגמר בגיל 26) וללברון אין אפילו אחת. עם זאת, שלושת טבעות האליפות לא מספרות את הסיפור המלא. חלק מרכזי ברצף האליפויות הזה שייך לסנטר הקבוצה דאז, האיש המכונה 'הדיזל'. את האימות לטענה כבר קיבלנו, כשבראיינט, עד עצם היום הזה בעצם, לא הצליח להגיע ולו פעם אחת לגמר ה-NBA מאז ששאק עזב.עם הזמן, נוצר הרושם שבראיינט לא יכול להוביל קבוצה לבדו. עם כל היכולת האישית ושאר הדיבורים על שיתוף החברים מסביב, הלייקרס עשו הרבה יותר מצעד אחד אחורה מאז שאוניל עזב למיאמי. בראיינט אולי התקדם במספרים ושבר הרבה שיאים, אבל זה לא החומר ממנו עשויים הגדולים באמת. לברון, לעומת זאת, כן הוכיח יכולת קבוצתית. לפני דראפט 2003, ספק אם מישהו שמע על קליבלנד, בטח כקבוצת NBA. מאז אותו הדראפט, הקאבס הם אולי קבוצה של שחקן אחד, אבל הם קבוצה.
ג'יימס עם חבריו. להבדיל מבראיינט, לא היה לו את שאקיל (צילום: איי פי)
לברון עומד בפני גמר ה-NBA הראשון שלו. לגמר הזה הוא הגיע בלי האיש הגדול, כפי שעשה חברו לדראפט 2003 דווין וויד, אלא עם שמות די אפורים בליגה. דניאל גיבסון, דרו גודן, לארי יוז וסאשה פבלוביץ' מהווים את הצוות התומך של לברון. כמו כן, גם הדרך של לברון לגמר היתה קלילה יותר במזרח. כשקובי היה צריך להילחם בעצמו נגד פיניקס, ג'יימס נהנה מהוויזארדס הפצועים והנטס המותשים. מול דטרויט פיסטונס הוא הציג את הופעת הפלייאוף הטובה ביותר שלו, מה שלא השאיר לחבורה של פליפ סונדרס סיכוי.
יכולת אישית
עם כל הדיבורים על הקבוצתיות, ההישגיות והמספרים, שני השחקנים הללו גם נבדלים ביכולת ושיטת המשחק שלהם. בראיינט הגיע לגדולתו הרבה בזכות היכולת לקלוע מכל מצב, הן מהשדה והן מהשלוש, בניגוד ללברון שהצליח הרבה בזכות הכוח האדיר שהביא עימו. לברון הוא מפלצת גדולה, זריזה וחסרת מעצורים. בראיינט הוא שוטינג גארד ערמומי, מהיר, זריז.
המאצ'-אפ האידיאלי. המפלצת מול הגארד הערמומי (צילום: איי פי)
ללברון יש עדיין בעיה אחת ומדובר כמובן בקו העונשין. והבעיה הזאת הופכת חמורה יותר מעונה לעונה, ככל שהקבוצות שמתמודדות נגדו לומדות על כך. אצל בראיינט זריקות עונשין באות באופן אוטומטי. התשובה של קינג ג'יימס לקושי מהקו מתבטאת בעיקר בצד השני של המגרש. ריבאונדים, חסימות והגנה שיכולה להיעשות על כל אחד. וכן, דווקא בראיינט נבחר 7 פעמים לחמישיית ההגנה של הליגה (5 לראשונה, 2 לשנייה). קובי גם זכה פעמיים בתואר מלך הסלים של העונה, והוא גם מחזיק במשחק של 81 נקודות, השני בטיבו בהיסטוריה. לברון הוא השחקן הצעיר ביותר שהשיג טריפל דאבל, וגם הצעיר ביותר שקלע מעל 2,000 נקודות בעונה, והגיע ל-1,000, ל-5,000 ול-8,000 בקריירה, מהר יותר מכל אחד אחר.
ומה אומרים כולם?
בליגה לא מתים במיוחד על קובי. השערוריות, האישות הבעייתית, החיבור החסר עם הקהל. לברון לעומת זאת, הרים פרנצ'ייז שלם משום מקום והצית את הדמיון של הדור הצעיר. הוא גם טיפוס הרבה יותר צנוע מקובי ונחשב לאיש משפחה למופת, למרות שנערים בגילו רחוקים מכל מה שקשור למושג אחריות. אחרי שקלע 48 נקודות בדטרויט הוא רק אמר: "אני עייף וחבול, אני רק רוצה לנוח. וגם את זה יהיה קשה לעשות עם תינוק בן שנתיים שמסתובב לך בין הרגליים".
ג'ורדן ובראיינט, "אוהד גדול שלו", אמר מייקל (צילום: איי פי)
"הוא כובש אותך בגלל שהוא שחקן כל כך גדול", טוען הגדול מכולם מייקל ג'ורדן, "הוא צריך לשמור על יציבות כדי לעשות את הקפיצה האמיתית הגדולה. הוא בדרך לשם". גם לארי בראון נמנה על מעריציו של קינג ג'יימס: "אני צופה בו בכל פעם שאני יכול. אני אוהד גדול שלו - איך שהוא שחקן כל כך קבוצתי, איך שהוא משחק, פשוט הכול. אין לנו מספיק כאלה ב-NBA".
ריק בארי, אחד מגדולי השחקנים ואביה של שושלת כדורסלנים, מוסיף: "אני מפנטז על היכולות של ג'יימס. זה השחקן הכי טוב שראיתי בגיל הזה". ומה יש לאמה גלוריה לומר? אולי הכל. "אנחנו החברים הכי טובים. גידלתי אותו להיות גבר עצמאי, וכדי שיחליט החלטות טובות ונבונות. הוא לא איכזב אותי".
אבל גם בראיינט זכה למספר לא מועט של מחמאות במהלך הקריירה. "אני רואה בו הרבה מעצמי", אמר עליו פעם ג'ורדן. "בכל מהלך, אתה מביט עליו ותוהה, מה
הלאה?", הוסיף אדי ג'ונס. "קובי הוא המודל למה שנער צריך לשאוף אליו. בכל שנה הוא עבד יותר קשה ושיפר את יכולות המשחק שלו, עכשיו הוא פשוט שחקן NBA גדול", החמיא לו בראון.
ברייאנט ולברון הם שחקנים שייזכרו בליבם של כל אוהדי הליגה הטובה בעולם. כל שנאה אליהם תתחלף ביום מן הימים להערכה גדולה. כל אכזבה תתגמד ליד המספרים והיכולות. אחוז יותר טוב כאן, זריקה יותר איכותית שם או טבעת אחת פחות - זה לא העניין. מדובר באגדות.
לפנייה לכתב/ת 
